'בעקבות גזירת הגיוס עלו למעונו של מרן הגרמ"צ ברגמן מספר אברכים ששוחחו עמו בנושא וקיבלו ממנו תובנות להתמודד עם המצב , 'המצב השורר כיום בארץ ישראל הוא נורא ואיום, נמצאים אנו בשעה שפריצי עמנו מבקשים ותובעים ליטול את בני הישיבות ואברכי הכוללים מהיכלי התורה ולהכניסם תחת עול הצבא רח"ל, צריכים לדעת שעומדים אנו כעת בעת מלחמה ממש." אמר הגרמ"צ .
קרא עוד:
[postim]
גזירה זו מהותה ועניינה הוא להעביר על הדת ולעקור את הכל, ואם בשעת השמד אומרת הגמ' שהחיוב הוא למסור את הנפש אפילו על אערקתא דמסאני הרי במערכה המוטלת לפתחינו אין זה אערקתא דמסאני כי אם גופי תורה ממש. ואיך נאטמו אוזנינו משמוע את דבריהם הברורים שכל מגמתם בגזירה זו היא כדי לנתץ ולשבר את חומת ההתבדלות אשר גבלו וגדרו ראשונים בין מחנה היראים לשבויים בתאוות היצר הרע, ולערות את ציבור החרדים לה' ולתורתו עם החברה הישראלית. והדברים פשוטים, שכל מי שעיניו רואות ומסתכל על כל אלו שבמשך הזמן נתקרבו אליהם וניסו להתדמות להם אפילו בצעד קטן, רואה איך שנתדרדרו בדעותיהם עד למעשים ממש. נפנים ונבין זאת כי כל קירוב אליהם הוא ריחוק מהקב"ה מדרך התורה, כל מי שנתקרב אליהם דמו ודם זרעיותיו תלויים בו".
מרן בשיחה עם האברכים | צילום: JDN
"אני רוצה להדגיש עוד נקודה, כל אב ואם מורידים דמעות כמים ובאים לבקש ברכות כדי שהילדים ילכו בדרך התורה לתפארת ישראל, הנה יש לנו הזדמנות, שמעתי מספר פעמים מפ"ק של מו"ח רבנו הגדול זיע"א וכבר אמרתי זאת בכמה הזדמנויות, שעל גזירה זו מחויבים אנו במסירות נפש, תדעו שמסירות נפש זה להפקיר את הכל כפשוטו בשביל הדבר, שלא יבוא בחשבון כל נזק, ממוני או כל דבר אחר, אם נגזר עלינו לחיות חיי צער עלינו לעמוד בנסיון וללכת לקראת זה בשמחה, וכשילדינו יראו איך אנו מחשיבים מעריכים ומייקרים כל כך את התורה, אז גם הם יחשיבו את התורה ותהיה להם הסיעתא דשמיא לעלות בתורה ויראה".
"ולגבי לדבר ולשאת עם פורקי העול אחינו התועים, ולהסביר להם גודל החשיבות של לימוד התורה אין הדבר אפשרי כלל וכלל, שהרי ניתקו עצמם ואינם יודעים כלל מהי מתיקות התורה, ואין להם את המאור שבה שמחזירם למוטב, הדרך היחידה שיבינו היא התחזקותנו בתורה עד שלא רק שידעו שאנו מאמינים בזה שהתורה היא מקור חיותינו אלא שירגישו את זה, וכמו שח"ו אם אדם רואה את בנו רץ לכביש סואן זועק זעקה גדולה ומרה והרי זעקתו אומרת הכל, כך כולנו צריכים ומחויבים לזעוק ולעמוד כחומה בצורה על הענין הזה כאדם העומד לאבד את חייו, ואז אולי יבינו הם שבאמת הניתוק מן התורה היא נטילת חיותינו ממש, אבל כל עוד עולה על דעתם ששיך אצלינו דיבורים על פשרות או 'מתווים' מכל סוג שהם, הרי זה מוכיח להם שאין הניתוק מן התורה נחשבת בעיננו למיתה ממש כי אם סיסמאות בעלמא. צריכים אנשי השלטון והממשלה לדעת ברורות כי אין מקום לדיבורים ולפשרות בענין הזה, לא נוותר על בן ישיבה או אברך כולל אחד שילך לצבא אם בכפיה, אם ברצון על ידי פיתויים למיניהם, מקומו של כל בן תורה הוא אך ורק בבית המדרש שזה מקור חיותינו".
"וכבר עוררתי שמחויבים אנו להרים קול זעקה ותחינה פני שוכן מעונה שיחוס על עמו ונחלתו, ובאיזה פנים נבוא אל המלך להתחנן לו להעביר הרעה הנוראה הזאת כשהוא רואה שאין אנו באמת מחשיבים ומייקרים את התורה ולומדיה".
"ומכבר אמרתי במה שהוסיף הרמב"ם בפ"ג מהל' חנוכה 'וצר להם לישראל מאוד', וכמו כן במה ששונה נוסח הודאת על הניסים הנאמר בחנוכה מנוסח עה"נ הנאמר בפורים, דבעל הניסים של פורים תקנו הנוסח 'ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתו וקלקלת את מחשבתו וגו", ואילו בעל הניסים של חנוכה תקנו הנוסח 'ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם', והביאור הוא משום דשונה גזירת חנוכה מגזירת פורים, דבפורים כיון שהיה הגזירה להשמיד להרוג ולאבד את הגופים אין בזה התנאי של הרגשת האדם בצרה, ומכל מקום היו נענים בתפילה, משאין כן הגזירה דחנוכה שהיתה על תורת ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, שזה תלוי בבחירה, בזה באה עזרת ה' רק בתנאי עד כמה שהאדם מרגיש בצרה ומתחנן ביותר על הצלתו, אז הקב"ה עוזרו ומצילו, ועל זה באה ההדגשה בחנוכה שהקב"ה ברחמיו עמד להם 'בעת צרתם' והיינו כשהרגישו בצרתם הקב"ה עזרם והצילם. וזהו מה שכתב הרמב"ם וצר להם "לישראל מאד" והיינו שהרגישו בצרתם. וזהו היסוד שאם רוצים שהקב"ה יעזרנו ויושיענו מצרה זו, צריכים אנו להבין באיזה מצב נורא עולם התורה שרוי כעת, איזה גזירה נוראה מרחפת על ראשינו".
"הגמ' בנדרים דף פא אומרת על מה אבדה הארץ על עוזבם את תורתי שלא בירכו בתורה תחילה, ובר"ן שם הביא את דברי הרבינו יונה במגילת סתרים שלו שביאר שלא החשיבו את התורה, כל אחד ואחד יידע שאין הדבר תלוי אלא בי וצריך להתחזק בתורה, ואין זה סיסמה אלא כפשוטו שכל אחד יתחזק בתורה ובעיונה, ולב יודע מרת נפשו כמה עלינו להתחזק ולהתאמץ בזה".
"כל איש ואשה מישראל צריכים לדעת שהגזירה הזאת היא גזירת שמד ממש, וכל אחד צריך לשוב לשנן ולחדד את הדברים הפשוטים והיסודיים הללו קודם כל לעצמו ולכל בני ביתו, שכל הפורש מן התורה כפורש מן החיים ואין לנו שיור רק התורה הזאת, ובזכות זה נזכה שיקוים בנו את שהובטחנו כי לא תשכח מפי זרעו, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים בב"א".
