השבוע קראתי מאמר משובח פרי העט של הגב' סיון רהב-מאיר וראיתי לנכון לחלוק אותו עימכם הקוראים הנכבדים, וכך כתבה 'בעולם העתיק היו מלאכות רבות שדרשו נחת רוח. עבודת האדמה דרשה מהאדם לזרוע, להמתין, לתת לטבע לעשות את שלו. הרבה מלאכות נוספות הצריכו סבלנות, והאדם המצליח היה במקרים רבים האדם המתון, לא הנחפז.
בעולם הדיגיטלי, מתרבות המלאכות שדורשות יעילות ומהירות וזריזות. האדם המצליח הוא זה שמתקתק, מצמצם טווחי זמן. אנחנו מתרגלים לכך, ואז מתקשים להתאים את עצמנו לקצב של מי שאיטי מאיתנו, למשל ילדים רכים. בעולם שבו קשה להמתין 20 שניות עד שנצליח להוריד איזה קובץ, לא קל להמתין 5 דקות לפעוט שמתעקש להוריד גרביים ונעליים לבד.'
את המאמר קראתי שוב ושוב, ושאלתי את עצמי, האם בעולם הדיגיטלי האדם המצליח המתקתק שמצמצם טווחי זמן, רואה את ההצלחה באופן מידי? הרי בוודאי שלא!
זמן ההצלחה לא השתנה בין העולם העתיק לבין העולם הדיגיטלי, צריך סבלנות גדולה וצריך להיות מתון כדי לגעת בפסגת ההצלחה.
וכאן אני מבקש לגעת בנושא חשוב לכל אחד ואחת שחולמים ליזום, ליצור, לעשות ולהתקדם בחיים,
זכרו, יש קשיים בביצוע!
לוקח זמן עד שאנחנו מתחילים לראות שדברים זזים, ויש כישלונות ונסיגות לאחור, וברגעי המשבר מגיעים המחשבות זהו התוכנית לא מצליחה, וממחשבות לדיבורים – נכשלתי, נעצור פה, ונוריד מסדר היום את היוזמה והעסק שרצינו לפתוח…
המשבר תופס תאוצה בעקבות הנחת עבודה שגויה כי ההצלחה צריכה להגיע ומהר
המרחק הגדול מההצלחה, בתוספת הספק אולי בכלל לא נצליח, מעצים את המשבר.
ולכן ברגעים אלו כדאי ללמוד ולהפנים חזק שרגעי ההצלחה לא הוקדמו בעולם הדיגיטלי, האדם הכי חרוץ והכי מתקתק, הכי זריז שיהיה יצטרך ללמוד, להמתין בסבלנות ולחכות לרגע ההצלחה ובל נשכח שההצלחה לא מודיעה לפני שהיא באה, וגם אין נוסחת קסם שיודעת לנבא מתי היא מגיעה.
וזה חלק מסוד ההצלחה בתקופתנו, להיות מחד – יעיל, מהיר וזריז בביצוע המטלות והתוכנית הנדרשת, לתקתק ולצמצם טווחי זמן ולהגיע למהירויות שיא בהנעה בניהול ובארגון, ומאידך לא לשכוח שהתוצאה לא בהכרח תגיע מהר יותר ולכן גם להיות סבלניים ומתונים.
שנצליח בסיעתא דשמיא תמיד להציב יעדים ריאליים ולעמוד בהם בשמחה ויישוב הדעת.
בברכת שבת שלום,
צבי סילבר.
על העריכה:
נָתַלֶ'ע הולצמן.