החרם האופוזיציוני: מאבק חסר טעם / ישראל ארנפלד

במאבקה של האופוזיציה בכנסת היא זה מכבר חרגה מההתנהלות הקלאסית של האופוזיציות לדורותיהן. חוסר שיתוף הפעולה בוועדות, בין יו"ר האופוזיציה לראש הממשלה ובחרמות שמוטלים לעיתים תכופות מאוד על ישיבות והצבעות חריג מאוד ביחס למה שהיה כאן אפילו בימי שיאי היריבות בין השמאל לנתניהו. אלא שבאופן כללי, המאבק הזה, למרות השיאים שהוא שובר בזה אחר זה, מוצדק לחלוטין.

הממשלה הנוכחית שקמה על חודו של קול ונמצאת במצב בו היא כנראה לא זוכה לאמון מרוב העם, מצדיקה את המאבק החריג. ברומא – תהיה רומאי, אומר הפתגם. גם אם צודקת הטענה לפיה הממשלה היא חובת המציאות בשל המצב בו לולא הקמתה – היה העם בישראל צועד לבחירות חמישיות, מן הראוי שהממשלה הזו תיזכר בכל רגע עד כמה היא בעייתית מכל הבחינות.

אבל גם להתנגדות אוטומטית צריך להיות גבול. גם היא צריכה להיעשות בשום לב ושכל, ועל פי האינטרסים של גוש הימין. בשעת כתיבת השורות נסתם הגולל על הקמתה של ועדת האתיקה בשיתוף פעולה של הכנסת כולה. ועדת האתיקה חשובה לאמון הציבור בכנסת. אם כל ח"כ יוכל להתנהג ככל העולה על רוחו, קוד ההתנהגות בכנסת יידרדר. וגם כך מצבו לא מזהיר. ולא, החרם שהטילה האופוזיציה הוא לא חלק מהמאבק הצודק בקואליציה. האופוזיציה טוענת, שלו תקום ועדת האתיקה, היא תשמש בידי הקואליציה כלי לניגוח האופוזיציה בלבד. עם כל הכבוד להנהגת הליכוד, האמת היא שהטענה הזו מגוחכת, שקרית ומנותקת מהמציאות. גם אם כוונותיה של האופוזיציה זדוניות כטענתם של החברים מהליכוד, האפשרות הזו פשוט לא עומדת במבחן המציאות.

הכללים לפיהם פועלת הועדה שבמוקד הוויכוח, כוללים את הפרט הבא: "ועדת האתיקה דנה בקובלנות רק אם משתתפים בישיבה לפחות שלושה מחבריה. כל החלטה הנוגעת לקובלנה צריכה להתקבל ברוב קולות של כל חברי הוועדה, ואילו החלטה הקובעת שחבר כנסת חרג מכללי האתיקה צריכה להתקבל גם בישיבה בהשתתפות כל ארבעת החברים".

המסקנה הנחרצת שעולה מהדברים שלעיל, לא מאוד מורכבת. אם חברי האופוזיציה, שניים במניין, יעקב מרגי מש"ס וגילה גמליאל מהליכוד, יקבלו את המינוי של יו"ר הכנסת ויתמנו לחברים בוועדה – היא לא תוכל לזוז בלעדיהם. הקואליציה לא תוכל לדון במעשיו של אף חבר כנסת בלי הסכמתו של לפחות אחד מהם, ועל מנת להעניש ח"כ היא אפילו תהיה חייבת גם את נוכחותו של הרביעי.

לעומת זאת, אם נציגי האופוזיציה לא יקבלו את המינוי, יו"ר הכנסת מיקי לוי שמינה גם שני ממלאי מקום מהקואליציה, יפעיל את הוועדה כשאין בה אפילו נציג אחד לצד שטוען לרדיפה ובכך האופוזיציה תגיש לקואליציה במגש של כסף את האפשרות להתעמר בחבריה.

גילה גמליאל ניסתה בערבו של יום חמישי לגשש אצל יריב לוין באשר לאפשרות שתסכים להתמנות לחברת ועדה רק אם היא תמונה ליו"ר שלה. כבר היו דברים מעולם. לפי התקנון יו"ר הכנסת רשאי למנות את מי שירצה ליושב ראש הוועדה ויש לכך תקדים. במהלך מוזר וחסר פשר, הנהגת האופוזיציה סירבה גם לזה. כל הצעדים שננקטו בנוגע לוועדה הזו, מכריזים בלי שמץ של ספק על כך שהאופוזיציה לא נלחמת, היא גם לא מנסה להגן על עצמה. היא מחרימה, מתנגדת ונאבקת בלי קשר לסיטואציה, לאינטרס שלה, ובוודאי בלי שמץ של ממלכתיות.

הליכוד יצאה השבוע במחאה שהוביל יואב קיש על אי השיתוף של נתניהו בביקורים מדיניים. ח"כ מיקי זוהר נענה ומיהר לצייץ ש"עצוב שלראש הממשלה בפוטנציה אין טיפת ממלכתיות". אם יותר לי להשיב ליו"ר הקואליציה לשעבר, אומר לו שכידוע בכדי לריב – צריך שניים. כשנתניהו יקיים את הישיבה הקבועה עם ראש הממשלה וכשהאופוזיציה לא תתנגד לכל דבר גם במקרים בהם היא דוחפת לעצמה מקלות בגלגלים, אולי תימצא הדרך לממלכתיות גם אצל הצד השני.