החיזוק היומי באחד מימות השבוע היה – 'הסיבה שנראה לך שלאחרים יותר טוב בחיים ממך, היא בגלל שאתה רואה את ההצגות של כולם, ומכיר רק את מאחורי הקלעים שלך'.
נפעמתי מאד מעוצמת הטקסט ומאמירה הנוקבת שבה.
למדתי והבנתי מזה כמה דברים,
1 בסבירות גבוהה שמה שאני רואה אצל השכן זאת הצגה ולא האמת.
2. התחדד לי שבכל הצגה יש מאחורי הקלעים, ובדרך כלל זאת האמת ואותה אני לא רואה.
3.המקום היחידי שאני רואה את מאחורי הקלעים, יודע את האמת, וזאת לא הצגה, זה אצלי!
נקח סעיף בודד בתקציב המשפחתי או בעסק וננתח אותו לאור התובנות הנזכרות לעיל, או שנעשה סיכום של ההכנסות וההוצאות לחודש וחלילה נראה שלא הרווחנו כלום, ההכנסות מכסות את ההוצאות וזהו, מה עושים?
המחשבות רצות האם בשביל אפס רווח אני טרוד כל החודש ורץ ומתרוצץ לעבוד או לנהל את העסק?
ואני מגיע להחלטה שצריך להעלות את התמחור או להגדיל הכנסה, אבל מיד גם חושב מה השכן שלי עושה? אם זה השכן העסקי – אני אומר לעצמי אין מצב שאני מעלה מחירים כי הוא מוכר בזול יותר ואז לא יהיו לי לקוחות.
אם זה השכן בבניין – אני אומר לעצמי למה שאעבוד קשה יותר כשהשכן שלנו עובד הרבה פחות וחי חיי נחת?
פה מגיע הפתגם איתו פתחתי את הטור ואומר – אנחנו לא יודעים כלום על השכן! ואל לנו לתכנן את צעדינו על פי חלון הראווה שלו.
המקום והזמן היחיד בו אנחנו צריכים לחשוב או להתייחס לשכן שלנו זה ללמוד מהטעויות שלו ולא לחזור עליהם.
בברכת הצלחה מרובה ושבת שלום
צבי סילבר.
על העריכה:
נָתַלֶ'ע הולצמן.
