Olivier Fitoussi/Flash90

קֶצֶר בתקשורת: המכנה המשותף בין בנט לנתניהו / יוסף טיקוצ'ינסקי

מסיבת העיתונאים המבולבלת של בנט החזירה אותנו לימי הגלים הראשונים. האומיקרון החזיר את ישראל למצב של טרום החיסונים • האצבע המאשימה מופנית כלפי בנט, אבל גם אם לא הוא היה בשלטון, המציאות לא הייתה אחרת • פרשנות

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם

כל שלא אמר שלושה דברים אלה השבוע, לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: בנט מבולבל, בנט מאבד שליטה, ובנט חלש.

מסיבת העיתונאים שכינס בנט ביום ראשון בלילה, הבהירה לכולם שמשהו השתנה. הממשלה עשתה פניית פרסה חדה והמסרים התהפכו בבת אחת. מיום הקמת הממשלה שמענו רק כמה הממשלה הזאת אחראית שיודעת לחיות עם הקורונה, להימנע מסגרים ולשמור על הכלכלה, ופתאום בבת אחת בנט מדבר על הגבלות ועל יציאה למלחמה באומיקרון.

המאפיין המרכזי כמובן במסיבת העיתונאים הזאת, היה הבלבול. בנט לא ממש השיב לשאלות ולא ידע לחדד את הנחיות הממשלה, שבינתיים נמצאות בגדר המלצה. אפילו ההודעה המאושרת שלו על יציאה למבצע חיסון רביעי, התבררה מיד כלא אמיתית כשבמשרד הבריאות התפתלו וניסו להסביר בדיפלומטיות שמדובר ב"המלצה נצורה", שעוד לא אושרה מעשית. ומי שהבין מהי "המלצה נצורה" – שיקום.

הציבור מבולבל, זה נכון. הכאוס הזכור לנו שלא לטובה מהגלים הראשונים שוב נראה במחוזותינו ויחד איתו מגיעה תחושת הייאוש והקבס. כבר חשבנו שיצאנו מזה והנה זה שוב כאן. התחזיות מדברות על מאות אלפי מבודדים ועל סכנה למערכת הבריאות, כשבינתיים מי שכבר מרגיש את הכאוס אלו המבקשים לצאת מהארץ לרוב מדינות ארה"ב ואירופה שכבר נחשבות כאדומות.

ועדת החריגים שאמורה לאשר זאת, כורעת מעומס הפניות ולא מצליחה לטפל בכולם בגלל חוסר הבהירות השורר גם כך בכל הקשור למדיניות בידודים ובדיקות. כשחוק הקורונה המרכזי אושר בכנסת, דרש יו"ר ועדת החוקה דאז, הרב יעקב אשר, להכניס בו סעיף, הקובע כי כל פניה לוועדת חריגים חייבת להיענות בתוך 24 שעות, משום שרוב הפניות במהותן הן הומניטריות.

אולם כרגע הוועדה לא מצליחה להשיב בכלל, גם לא אחרי 24 שעות, בגלל חוסר הבהירות הכללית. הפונים המתוסכלים פונים לחברי הכנסת עם שלל בקשות נוגעות ללב, אולם גם הם לא יודעים לתת את המענה. בשבוע הבא תכנס ועדת החוקה דיון מיוחד בנושא בניסיון לפתור לפחות חלק מהמקרים ולהקל על ועדת החריגים.

מבט בוטח למצלמות

המצב המבולבל הזה יגיע בסופו של דבר גם לכלל האזרחים כשיותר ויותר אנשים ובעיקר תלמידים ייאלצו להיכנס לבידוד וכשתורגש האכיפה המשטרתית על עטיית מסכות ושמירת הגבלות ההתקהלות. שוב אנו חוזרים לגל הראשון והשני וההרגשה, איך נאמר? לא הכי נוחה. ואחרי הייאוש הראשוני מגיעה המסקנה: נגזר עלינו שבנט יהיה ראש ממשלה וזאת הסיבה לכל הבלגן, אם רק ביבי היה פה, הוא היה יודע להשתלט על העניינים.

בנט מצדו מספק את כל הסיבות למסקנה הזאת, עם ההדלפות מישיבות הממשלה המעידות על חוסר הסכמה בין השרים ועם המסרים המבולבלים שנמצאים עדיין כולם בגדר המלצה ולא כהנחיה חד משמעית. התחושה הרווחת היא שהמדינה מתנהלת עכשיו כספינה ללא רב חובל, לעומת הגלים הקודמים אז היה מישהו שאחז בהגה.

מסיבות העיתונאים שנתניהו כינס באותם ימים, נתנו לאזרחים תחושת ביטחון. ביבי שלט במספרים, בנתונים, ידע לזהות שהחיסון של פייזר הוא היעיל יותר ונאבק להביא אותו לכאן, על כך מגיע לו כל הקרדיט. אבל אם נרד קצת יותר לפרטים, נוכל להיזכר גם בתמונה המלאה.

גם בגלים ההם, היו הדלפות מישיבת הממשלה, היו הנחיות לא ברורות, כולנו זוכרים את הסגרים הבלתי מידתיים שכוונו בעיקר לאזורים החרדים, כולנו זוכרים את העימותים עם השוטרים ובעיקר את חוסר היכולת להבין את ההיגיון שמאחורי ההנחיות שחלקן אף סתרו זו את זו, כולנו זוכרים את תחלופת ממוני הקורונה שניסו לברוח מהתפקיד הבלתי אפשרי ואת חוסר הבהירות שאפיין את רוב תחומי החיים.

תחושת הכאוס המורגשת כעת, מוכרת לנו מהעבר. במהלך הגל הרביעי ישראל הצליחה בס"ד להתמודד עם התחלואה בעיקר בגלל היותה מדינה מחוסנת. בנט קיבל החלטה מושכלת לקדם את חיסון הבוסטר וכך המצב התאזן. אבל ביום ראשון השבוע המגמה התהפכה, בגלל ההיסטריה העולמית מפני האומיקרון, וההבנה כי מדובר בזן שמדבק במספרים גבוהים מאוד גם בקרב מחוסנים.

הצד האופטימי כאן הוא שעדיין לא ברור האם מדובר באמת בזן קשה. קיים סיכוי סביר שהנדבקים רובם ככולם יעברו זאת בקלות, מה שיציל את בתי החולים. אבל החשש קיים ולכן גם מדינת ישראל נאלצה ללכת אחרי העולם, לשנות את התפיסה ולהתחיל לנהוג במדיניות בידודים והרחקות כאילו אף אחד אינו מחוסן.

אפשר להסכים עם המדיניות הזאת ואפשר שלא, אבל כרגע זה ההיגיון היחיד המנחה את מקבלי ההחלטות וזה הגורם לתחושת הכאוס והקבס ששוב אופפת אותנו, בדגש על המילה שוב. כי בסיטואציה הזאת כבר היינו, אפילו שהיה אז שלטון אחר. גם אם נתניהו היה היום בשלטון הוא היה צריך להתמודד עם מצב בו העולם מתייחס לאומיקרון כמגיפה חדשה, כאילו אין חיסון בעולם.

לבנט יש את החסרונות שלו, אבל הבולט שבהם הוא היעדר היכולת התקשורתית שיש לנתניהו. נתניהו בצעירותו קיבל שיעורים במשחק מול מצלמה, יש לו את ההופעה המושלמת מול קהל ואת היכולת להשרות רוגע ולשדר ביטחון עצמי בכל מצב. כשמדינה שלמה היתה בבלבול ובפחד, הוא הצליח להביט למצלמות היישר לתוך עיניהם של אזרחי ישראל וכאילו לומר: תסמכו עלי, אני שולט במצב.

בפועל, ההצלחה המרכזית של נתניהו היתה ההסתערות שלו על החיסונים. אבל עד שזה קרה, כולנו זוכרים כיצד גם הביביסטים הגדולים ביותר תקפו אותו והביעו ייאוש מההתנהלות הכללית, בפרט מול המגזר החרדי. אי אפשר באמת לנהל משבר בסדר גודל כזה באופן מושלם, אף ממשלה בעולם לא יכלה ואינה יכולה לעשות זאת. כך שההבדל המהותי והמרכזי הוא בעיקר בתקשורת בין ההנהגה לאזרחים.

נתניהו ידע להסביר את מה שהוא רוצה ולהציג זאת כהחלטה. אפשר היה להתווכח עם ההחלטות הללו ובצדק, אבל הוא לפחות שידר החלטיות וביטחון, דבר חיובי בפני עצמו כשהאזרחים מבולבלים. בנט לעומת זאת עומד מול המצלמות ולא מצליח להסתיר את מה שנתניהו כן הצליח להסתיר. זה ההבדל המרכזי והמשמעותי. ובכך הוא עוזר לנו לקבל את התחושה שהפעם הספינה מתנהלת ללא רב חובל.

אינטרס אמריקני ותיק

השבוע פרסם הפרשן הפוליטי של חדשות 13, ספי עובדיה, את מה שקוראי "יתד השבוע" ידעו כבר בשבוע שעבר. עובדיה חשף כי מזה שלושה שבועות שלשכת בנט מנסה לתאם שיחת טלפון בין ביידן לבנט אך בבית הלבן מסרבים, הדרגים הבכירים בישראל וארה"ב לא מתקשרים באופן רציף. בירושלים ובוושינגטון אמנם הכחישו את הדיווח, אבל העובדות ברורות לכולם. בין ממשל ביידן לממשל בנט שורר נתק מעיק.

ביום רביעי הגיע לישראל ג'ק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב כדי לדון בעיקר בנושא האיראני על רקע השיחות המתנהלות בכבדות בוינה. בשיאן של שיחות כאלה, היה מצופה שהמשא ומתן מול ארה"ב יתנהל בדרגים גבוהים יותר ולא רק בין סאליבן למקבילו הישראלי אייל חולתא. שוב קיבלנו את אותה תחושת ייאוש בזוכרנו את הימים היפים של טראמפ ונתניהו והרוח הפרו ישראלית שנשבה מוושינגטון.

נתניהו קידש את הנושא האיראני והשתמש בו כמאבק מרכזי, דרכו הוא הצליח לייצר לעצמו תדמית של מנהיג חזק השומר על האינטרס הישראלי מול העולם כולו. היום מתברר שלמרות הכל, ישראל לא באמת הכינה את עצמה להתקפה צבאית באיראן וממשל ביידן חוזר לאותו הסכם גרעין רע שטראמפ פרש ממנו.

כשאובמה חתם על הסכם הגרעין הראשון, ישראל לא באמת הצליחה לעצור אותו. כי כשהממשל האמריקני מחליט על מדיניות, ישראל היא לא פקטור, היא לא חלק מזה ולא משנה מי יהיה כאן ראש ממשלה. זה גם המסר שסאליבן הביא איתו השבוע וזה מה שהוא אמר לבנט ולחולתא, כשהוא עוטף זאת בהרבה חיוכים ומילים יפות על ידידות אמיצה וחזקה בין המדינות ועל קשר בל יינתק בין הממשלים.

ארה"ב צריכה את ישראל מתוך אינטרס. הם לא אוהבים אותה אהבת חינם. הכסף האמריקני זורם לכאן בכמויות גדולות במשך שנים רבות למרות כל חילופי השלטון בשתי המדינות. הקשר הזה באמת יותר חזק מכל פוליטיקה, כי ישראל היא עדיין מעוז חשוב ואסטרטגי עבור האינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון. הנתק בין בנט לביידן הוא בעיקר סמלי והוא מחזיר אותנו לימי נתניהו ואובמה, עדיין לא שכחנו את התמונה שהבית הלבן התעקש לפרסם בה נראה אובמה מניח את רגליו על השולחן בזלזול ובשעמום בזמן שיחת טלפון עם נתניהו.

ממשל ביידן חוזר היום לעיסוק הפתטי בנושא הפלשתיני, למרות שהוא מבין היטב שמה שלא קרה שלושה עשורים לא יקרה במשמרת שלהם, אבל זה חלק מהאינטרס וחלק מהמדיניות שעוזרת לארה"ב לשלוט על הנעשה באזור, כמובן לצרכים שלה.

בתחילת הקדנציה, הרבה נתניהו לתקוף את בנט ולפיד וטען כי הם נכנעים לארה"ב, מגלים חולשה ומיישרים קו עם כל מה שהבית הלבן יאמר. בחסות ההתקפות הללו, פחות מורגש שהבניה ביו"ש קפואה ומוקפאת כבר הרבה שנים, גם כשטראמפ היה בשלטון והשגריר שלו היה דייויד פרידמן איש ההתיישבות. מאחורי ההתקפה הזאת לא הרבה שמים לב שישראל אמנם פעלה בחשאיות באיראן על פי פרסומים זרים החל מפיצוצים מסתוריים ועד גניבת ארכיון הגרעין, אבל ארה"ב לא עשתה צעד משמעותי נגד הגרעין האיראני למרות הפרישה מההסכם. רק היום אנו שומעים לראשונה על יוזמה להוציא לפועל תרגילים צבאיים משותפים של ישראל וארה"ב למקרה שיהיה צורך בעתיד בפעולה צבאית נגד איראן.

אלא מה, שוב אנו חוזרים לאותה נקודה. נתניהו ידע להביט לצופים בעיניים ולשדר ביטחון עצמי, הוא ידע להגיד: אני חזק מול העולם ואפילו מול אובמה. הביטחון העצמי הזה הצליח להסתיר את העובדה שממשלי אובמה וטראמפ עשו כרצונם כל אחד בדרכו גם בישראל וגם מול איראן, תוך שהם ממשיכים בחיבוק המסורתי והאינטרסנטי לישראל. לבנט ולפיד אין את יכולת המשחק הזאת ואין את הכישורים התקשורתיים הללו, מה ששוב יוצר את התחושה שהם אשמים בחולשתה של ישראל יחסית לנתניהו הגיבור. ההבדל היה ונותר ברמת העטיפה, באופן ההגשה ובצורת התחושה.

שתיקה – ותרי

מכנה משותף אחד קיים לשני הנושאים הללו והוא הורגש במיוחד השבוע. בתחילת הקדנציה, נתניהו תקף את בנט ולפיד גם על ההתמהמהות שלהם לטענתו בהבאת החיסון השלישי וגם על כך שהם מנהלים מדיניות אפס הפתעות מול איראן. השבוע, כששני הנושאים הללו ממשיכים לככב ביתר שאת בראש סדר היום, השתיקה שלו רועמת יותר.

נתניהו עסק השבוע בריבים הפנימים בליכוד. הוא העלה פתאום מהאוב את המלחמה בליכודניקים החדשים, הוא התהפך בפתאומיות על ידידו הקרוב ישראל כץ ותקף בפומבי אותו ואת ניר ברקת על התמיכה שלהם בליכודניקים החדשים ועל כך שהם לא מספיק מיישרים קו עם המנהיג. אבל קולו של נתניהו לא נשמע לא בנושא הקורונה ולא בנושא האיראני.

בתחומים הללו נראה שנתניהו אימץ קו חדש. הוא החליט לשחרר את החבל ולתת לציבור להחליט לבד. גם הוא זיהה את הייאוש הציבורי שנובע מהפער ביכולות התקשורתיות בינו לבין בנט ולפיד והחליט לזרום עם זה. התקווה שלו היא שהעם יגיד לעצמו: רצינו שינוי, זה מה שקבלנו.

בנט לא שואל את נתניהו ולא מתייעץ איתו, והפעם נתניהו החליט לזרום עם זה ולשתוק. הוא לא תוקף את בנט על הבלבול שלו, לא רומז על כך אפילו. הוא לא מעניק עצות לממשלה דרך התקשורת כמו שעשה כשצעק על זירוז החיסון השלישי, ואפילו בנושא האיראני הוא כבר לא מנופף בחולשתם של ראשי הממשלה. שקט מוחלט.

בהנחה והוא היה בשלטון, לא בטוח שהוא היה יכול לנהוג אחרת מול האומיקרון והאפשרות שהחיסונים לא יעילים נגדו. בטוח שהוא לא יכול היה לשכנע את ביידן לא לחזור להסכם הגרעין, לנתניהו אין עצה אמיתית שהוא היה יכול לתת לבנט גם לו היה מתייעץ איתו. באופן מהותי אין לנתניהו הרבה יותר מה למכור.

אם היתה לנתניהו שיטה אחרת שהיתה יכולה להציל חיי אזרחים במגיפה הזאת, הוא לא היה שותק ולא היה שומר אותה אצלו רק מטעמים פוליטיים. הוא לא חשוד בעינינו שהוא עד כדי כך ציניקן וחסר אחריות. יותר מסתבר לומר שפשוט אין לו דרך אחרת ולכן יותר קל לו לשתוק עכשיו ולתת למגמה הזאת לעשות את שלה, להעצים באמצעות כך את הייאוש הציבורי מבנט ואת הגעגוע אליו.

סביר להניח שהשתיקה שלו גם מתסכלת את בנט ולפיד משום שהם מבינים מה מטרת אותה שתיקה ולאן כל זה מוביל. נתניהו יושב עכשיו בשקט בביתו, מתרווח על הספה עם כוס תה, מחכך ידיו זו בזו ונותן למציאות לעשות את העבודה בשבילו. האם זה מה שבאמת יגרום לבסוף ללוחות הטקטוניים לזוז ולהטות את דפוס ההצבעה בישראל עד כדי כך, מה שלא קרה כבר ארבע מערכות בחירות? סביר להניח שלא, אבל גם מהתודעה הציבורית אי אפשר להתעלם, ואולי אולי היא תוביל בסופו של דבר למנעד קל באחוזים שיאפשר לנתניהו להתקרב לפחות לאפשרות טכנית של גוש ימין.

ההבדל המשמעותי בין נתניהו לבנט הוא ביכולות התקשורתיות ובשיח עם האזרחים. בזה בנט כשל ועל זה נתניהו בונה. הוא מעדיף לשתוק ולא לתת עצות, הוא לא צריך להזכיר לכולם מי הוא, מספיק שהוא ייתן לזעם ולתסכול הציבורי לעשות את שלו, הוא רק יישב בצד ולא יפריע.

המסקנה המתבקשת מכך היא שאנו צריכים לחשוב מחדש על אותה תחושת ייאוש האופפת אותנו. התחושה הציבורית היא של חוסר ביטחון כי בנט יושב על ההגה ולא ביבי. וזו הטעות המסוכנת בפרט עבורנו כיהודים מאמינים. חייבים להיזכר בכאוס שהיה כאן בגלים הראשונים ובמצב הבלתי משתנה מול איראן, כדי להבין שבסופו של דבר לא ביבי הוא זה ששמר עלינו וההבדל הוא רק בעטיפה, בהגשה ובתחושה. ומי ששמר עלינו בימי הממשלה הקודמת, ישמור עלינו ברחמיו גם בממשלה הנוכחית.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture