סיכמו של שבוע: מנדלבליט במכירת חיסול לסוף העונה / שמואל קרמרסקי

1.

לצד ההודאה לבורא עולם, יעקב ליצמן צריך להיות אסיר תודה לאיש אחד: בנימין נתניהו. בזכותו הוא הולך לסיים הליך משפטי ארוך ומתיש בכמעט כלום.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט התמודד לאחרונה עם 5 תיקים משמעותיים שהונחו על שולחנו, בנימין נתניהו, אריה דרעי, יעקב ליצמן, חיים כץ ודוד ביטן. עם ביטן הלך לחומרה, אפילו לא הציע להסדר טיעון, והתיק נידון בימים אלו בבית המשפט. עם כץ הלך הכי לקולה, אחרי שכשל בניסיון להסיר את חסינותו בכנסת, וסגר איתו על עסקת טיעון שאפילו לא אילצה אותו לוותר על יום אחד במשכן הכנסת. את תיק דרעי הוא הבין שהוא חייב לסגור בעסקה, אחרי שהעכבר שהוליד ההר ברח מהמלכודת, ואכן השבוע התיק הגיע כמעט לסיומו, בתקווה שהשופט לא יפתיע בשבוע הבא עם גזר הדין.

ואז נשארו נתניהו וליצמן. משום מה שר הבריאות לשעבר נשאר אחרון בתור. כל עוד היועמ"ש היוצא חשב שיש אפשרות שיסגור עסקה עם ראש הממשלה לשעבר, שהייתה מורידה לו אבן ענקית מהראש והלב, ליצמן לא זכה לשיחת טלפון. רק השבוע, כשהבין סופית שנתניהו לא יסגור עסקה בתנאים שהפרקליטות תסכים לבלוע, הוא הרים טלפון לפרקליטו של ליצמן.

בפועל, גם ההר של ליצמן הוליד עכברון. שימו לב, ליצמן נחקר על כמה "עבירות". בפרשיית המעדנייה, הוא נחשד בלא פחות מקבל שוחד (סלט על שמו, כן כן, זה אמיתי, אפילו נאמר באותם ימים בקול חמור סבר בשידור חי על ידי כתב משטרה בכיר), התיק נסגר אתמול בלא כלום. בפרשייה אחרת, בה יודה בעבירת הפרת אמונים, נכתב בכתב האישום כי שוחח כמה פעמים עם פסיכיאטר וניסה לשכנע אותו שמדובר בפדיון שבויים.

כל מי שנקלע פעם לבית חולים ולא קיבל מיטת אשפוז מכיר את הנוהל הקבוע, לפחות בימים שליצמן היה במשרד הבריאות, מרימים טלפון לבבצ'יק או יוסטמן (או בעבר גם טסלר, שצפוי לחזור לכנסת אם ליצמן יתפטר) ומתלוננים, הוא הופך את העולם כאילו שאתה הבעיה היחידה שלו והעניין נפתר. וזה לא משנה אם אתם חסידי גור או ויזניץ', את הסיפורים האלה מספרים גם אזרחים חילוניים תמימים בלי שום קשרים.

מה שמערכת המשפט עושה כאן, בדומה למה שעשתה בתיק 2000 ובתיקו של חיים כץ, זה ניסיון הזוי למשטר את המערכת הפוליטית. שיחת סחר-מכר פוליטית שכל איש תקשורת בכיר מכיר הופכת להיות חקירת שוחד (שהופכת בהמשך למרמה והפרת אמונים ופתאום במגעים לעסקת טיעון מסכימים למחוק אותה), קידום חוקים בנושאים שאתה מכיר זה פעילות עבריינית וסיוע לאזרחים זה הפרת אמונים.

אל תתפלאו אם בפעם הבאה שתפנו לבקש סיוע מלשכת שר יגלגלו אתכם מכל המדרגות ויפחדו בכלל להקשיב לתלונות שלכם. "אפקט מצנן" קוראים לזה בשפה הגבוהה שמנדלבליט כל כך אוהב להשתמש בהודעות שהוא מוציא בשמו בגוף שלישי.

2.

ראש הממשלה נפתלי בנט יצא השבוע לסבב ראיונות לעיתונות המודפסת. אם להסתמך על הכותרות שפורסמו כבר אמש, נראה ששאלות קשות הוא לא נשאל בהם.

קודם כל, בחירת המראיינים משונה, ומעלה תהיה האם בלשכת רה"מ פנו לעיתונים והציבו תנאים לגבי המראיין. כל חמשת המראיינים (בן כספית ב'מעריב', נחום ברנע ב'ידיעות אחרונות', מוריה קור ב'ישראל היום', חגי סגל ב'מקור ראשון' ויוסי ורטר ב'הארץ') הם כולם כותבי טורים שבועיים המפרגנים פעם אחר פעם לבנט.

מניסוח הטקסטים הכמעט זהה שלהם מידי סופ"ש עולה תהייה האם הם לא מוכתבים מילה במילה על ידי בנט, וכל מה שהשתנה השבוע זה שבמקום שיחת טלפון אוף ד'רקורד הם נפגשו לקפה פנים מול פנים והביאו צלם.

ב'הארץ' תקף את ה"סמוטריצ'יזם" (אותו אחד שאיתו רץ ביחד ולולי היה מזהה עד כמה האובססיה שלו לראשות הממשלה מסוכנת הם אולי היו שותפים עד היום), ב'ישראל היום' הבטיח כי "כל עוד אני רה"מ לא יהיה אוסלו, לגנץ וללפיד אין סמכות לנוע בנושא המדיני" (ומה אחר כך? חשבתי התחייבת לרוטציה), לפחות ב'מקור ראשון' שאלו: "אנשי עבאס סוחטים אותך בשבועות האחרונים, וזה רק הולך ומתגבר, הוא ענה תשובה מגוחכת שלא משכנעת אפילו את עצמו: "אף אחד לא סוחט אף אחד" (ממש אמין, רע"מ סתם נעלמים בהצבעות בגלל מזג האוויר), בראיון הנוקב ב'ידיעות אחרונות' נשאלה השאלה: "נמנעת מהצבעה על הקמת ועדה לחקירת פרשת הצוללות" (זהו, הייתה בסוף נקודה, לא ממש ברור מה המראיין רצה, אולי לעדכן בנט), וב'מעריב' הפגין פרץ של מודעות עצמית: "ישראל מנוהלת היום בצורה הטובה בעולם בנושא הקורונה".

עם שאלות כל כך קשות, לא פלא שלבנט לא נשאר מה לענות.