1.
יו"ר ש"ס אריה דרעי שהתייצב ביום רביעי בבוקר מול המצלמות היה אריה דרעי אחר מזה שהסתובב ביננו ב-6 השנים האחרונות. למסיבת העיתונאים בחדר הסיעה הגיע אדם משוחרר, אדם שמרגיש שהוא יכול לומר את כל אשר על ליבו, ואיש לא יכול לפגוע בו, כאילו הוסרו 2 טון משא מעל כתפיו.
במשך 6 שנים דרעי שתק, במשך 6 שנים דרעי אילץ את כל אנשי מפלגתו, מחברי הכנסת, דרך חברי המועצות, הפעילים, אפילו דוברי המפלגה הלא רשמיים שנהגו לפרשן את המפלגה באולפנים שמרו על כבודם של אנשי מערכת המשפט.
על פי ההיגיון, דרעי עדיין אמור לחשוש, הוא רוצה לחזור לכנסת הבאה ולשולחן הממשלה, חרב הקלון עדיין מונחת על צווארו. במערכת המשפט אכן חשבו כך, כששיגרו אתמול איום מאפיוזי ש"אם יבקש לחזור לחיים הפוליטיים – אין ספק שהפרקליטות תבקש קלון", אבל דרעי מיהר לגדוע את דמיונם: "שבכירי מערכת המשפט לא יאיימו עליי. אחרי שש שנים סיימתי להיות עבד שלהם, ואין כוח בעולם שימנע ממני להיות יו"ר ש"ס או שר עם מה שנשאר בכתב האישום", אמר למקורביו.
לא ברור האם דרעי באמת חושב שהוא חסין, או שהחליט שבשלב הזה הוא כבר לא מסוגל לשתוק, יהיה המחיר אשר יהיה.
2.
בינתיים, דרעי יכול לחכך ידיים בהנאה מתוצאות הסרטון הפרובוקטיבי שש"ס פרסמה בצאת השבת. המפלגה פרסה סרטון בו נראת אימא בעלת חזות מזרחית עם בנה בסופר, והם נאלצים לוותר על מוצרים כי "הכרטיסים של דרעי" כבר לא קבילים, בזמן שחילוני בעל מבטא רוסי קונה אוכל לחתולים ומציין את התקציב הנאה שהממשלה הנוכחית הקדישה למען אוכלוסיית החתולים בישראל.
דרעי שהה באותה עת בחופשה בחו"ל, ו"אוהדיו" הרבים גם ככה מיהרו לקפוץ על המציאה ולתקוף אותו בשצף קצף. איך הוא מעז לדבר על יוקר המחיה בזמן שהוא בחופשה יוקרתית. השליחים יצאו אצים-רצים לברר את מחירה המדויק של החדר במלון בו שהה (אגב, במימון ילדיו שהעניקו להורים חופשה במתנה), ויכוח סוער אף פרץ על הסכום המדויק ומה המינימום לילות לשהייה.
במחשבה לאחור עולה התהייה האם דרעי בכוונה לא המתין כמה ימים עד לחזרתו לארץ בשביל לשחרר את הסרטון לאוויר העולם. הסיבה הלא רשמית הרשמית היא שהוא כמובן רצה לשדר 'עסקים כרגיל' לקראת הדיון בבית המשפט בגזר דינו, אך השיח התקשורתי שהסרטון יצר בעקבות החופשה של דרעי, הייתה שווה הכל.
סרטון פוליטי סטנדרטי, שאפילו לא פורסם בזמן הבחירות, היה אמור לטבוע תוך כמה שעות לתהום הרשת. בפועל, גם שבוע אחר כך, כלי התקשורת לא מפסיקים לעסוק באובססיביות בסרטון, כולל בפריים טיים. מדובר בזמן שידור יקר שעולה בתקשורת המסחרית מיליונים. ואת כל זה דרעי קיבל בחינם.
ואם כבר מדברים על הסרטון, מדברים גם על תוכנו, ותוהים האם הוא נכון, ואז כולם מתחילים לדבר על יוקר המחייה. וכך, תוך שבוע, כל עם ישראל עוסק בדבר אחד – ביוקר המחיה. לא הקורונה (9000 נפטרים ז"ל), לא הביטחון, לא הסחיטות של עבאס והמריבות של שקד, כולם עסוקים בלדבר על יוקר המחייה.
3.
הממשלה הנוכחית מכהנת תיכף כבר 8 חודשים, היה נראה שהיא תשרוד הכל. הכניעה של הימין לשמאל, והשמאל לימין, וההדלפות ההדדיות, כמעט עסקת טיעון עם נתניהו, הפסדים פעם אחר פעם במליאה – את היא שרדה ואפילו שידרה כאילו שזה לא מזיז לה.
נראה שדרעי עלה כאן על מוקש משמעותי ביכולות של הממשלה לשרוד. לא ברור שהיא תיפול על זה, אבל ברור שתדמיתה הציבורי, שגם כך נמצא בשפל, ילך וידרדר.
הרבה דברים האזרח הישראלי מסוגל לקבל, אבל פגיעה של מאות ואלפי שקלים בכיס מידי חודש עשוי להיות יותר מידי. בביוגרפיות שפורסמו על נתניהו מסופר בהרחבה כיצד בתקופת המחאה החברתית בקדנציה הראשונה שלו הוא כמעט איבד עשתונות, חשש באופן ממשי מאיבוד השלטון ועשה הכל כדי להרגיע את מחאת הענק.
נראה שהכדור למחאה הנוכחית יצאה לדרך, ולא נראה שראש הממשלה הכלכלי איווט ליברמן יצליח להחזיר אותה לסל. הפגנות כבר מתארגנות, כלי התקשורת שאתרגו את הממשלה עד כה כבר לא יכולות לעמוד מנגד ומורחות השוואות מחירים על במסך ועל הנייר, הזעם עומד להתפרץ – וליברמן, לפיד ובנט ישלמו את המחיר.
4.
כפי שכתבתי כאן בעבר, אין פשע שהמשטרה יכולה לעשות ויפתיע אותי. יש לי אפס ציפיות מהארגון המושחת הזה, מהמסד ועד הטפחות, שהחוק לא משמש לו אפילו כהמלצה.
זה נכון כלפי חיים מזרחי פשוט ונכון גם לראש ממשלה. הארגון מציב מטרה, ויעשה הכל כדי להגיע אליה, גם אם זה לתפור עלילת דם לצעיר חף משפע ולהרביץ לו מכות רצח, וגם אם זה להשתמש בתוכנות ריגול שנועדו למלחמה בטרור למסע דייג נגד ראש ממשלה.
מה שדרמטי בפרסומים השבוע, כולל אמש, זאת ההבנה שכנראה נחצה קו אדום אחד יותר מידי (נחצו כבר עשרות קווים אדומים, אבל אולי הפעם זה האחד יותר מידי). בתדרוכים שפורסמו ניסתה הפרקליטות להתנער מאחריות לאפשרות שהמשטרה הגיע למידע בתיקי נתניהו תוך התנהגות עבריינית.
זה לא ממש משנה האם הפרקליטות צודקת בהיתממות שלה (קשה להאמין, התיקים האלה זכו לליווי צמוד של הפרקליטות), אך העובדה שהפרקליטות כבר לא מוכנה לטייח את פשעי המשטרה, מתוך הבנה שאי אפשר לצאת מהסיפור הזה בשלום, ובוחרת לזרוק את המשטרה לטווח האש לבדה, מעיד על מפנה דרמטי בתיקי נתניהו בפרט ובהתנהלות מערכות החוק בכלל.
