להעתיק את מחאת יוקר המחייה ליוקר הדיור / עו"ד נתן רוזנבלט

מחאת יוקר המחיה השבוע גילתה לנו דבר מדהים: לציבור יש כח אדיר, יותר מאשר הממשלה! שר האוצר הודיע שהוא לא יתערב במחירי המוצרים בסופר, והציבור הרחב, בהתארגנות ספנטנית (עם דחיפה משמעותית באמצעות קמפיין מתוחכם של ש"ס) החליט אחרת, והיצרנים נרגעו והודיעו על חזרה למחירים הישנים.

אם נשווה בין יוקר המחיה לשוק הדיור, נראה שהמצב בדיור חמור פי כמה. כל הגזירות על חד פעמי וקולה, העלאת מחירי הפסטה ואפילו הדלק, היו אמורות לייקר את ההוצאות של משפחה חרדית ממוצעת במקסימום 500 ש"ח לחודש, שזה הרבה מאוד אבל לא מתים מזה. לעומת זאת, עליית מחירי הדירות רק בבית שמש למשל, ורק בשלושת החודשים האחרונים, גרמה למשכנתא לעלות לפחות ב-1500 ש"ח לחודש, שעם זה כבר אי אפשר לחיות ולהשלים.

ובדיוק כמו בשוק המוצרים, 10% מעליית המחירים זה קורונה וכו', ואילו 90% זה פשוט מכך שהקבלנים יכולים, אז הם מעלים מחירים. וזה מרתיח, כי אם מנכ"ל שופרסל מעלה בשקל אחד מוצר, כולם כועסים, וכשקבלן מעלה מחירים במאה אלף ש"ח לדירה, כולם מושכים בכתפיהם במקרה הטוב, ובמקרה הרע רצים לקנות במחירי הטירוף הבלתי אפשריים, ומשעבדים את כל החיים שלהם בשביל עוד גרם איכות חיים של כבוד הקבלן מדושן העונג.

נשאלת השאלה: מדוע בשוק המחייה יש אפשרות למחאה, ובשוק הדירות היא לא הצליחה?

והתשובה היא פשוטה: המחאה לא הצליחה בשוק הדיור, כי היא פשוט לא התחוללה.

אנשים מדברים, מקטרים, אולי אפילו כועסים, אבל לא עושים עם זה כלום. פשוט מאוד, איש לא מפגין באמת על מחירי הדיור. המציאות היא גם כי המחאות שהיו כבר, כמו מחאת האוהלים ויוקר המחיה ב-2012 לא השיגו את מטרתם של המפגינים (של המארגנים דווקא כן, איציק שמולי והגב' סתיו נכנסו לכנסת בגיל שלושים ומשהו), והשאלה היא מה נשתנה מחאה על 500 ש"ח שמצליחה למחאה של 1500 ש"ח שלא מצליחה?

לצורך כך עלינו לבדוק תחילה כיצד ובמה הועילה המחאה השבוע. ובכן, לא נעים לומר, אבל זה לא רק ולא בעיקר חרם הצרכנים, באוסם יודעים היטיב שהפסטה של שדות לא מתקרבת אליהם ושלטעמן אין בכלל ספגטי, כך שהם יכולים לעלות גם לעשרה שקלים ונמשיך לקנות. מה שעזר כאן בעיקר (כתוצאה מהמחאה) זה מכתב שביקש מהם להקפיא את עליית המחירים.

מה שגרם למנהלי החברות להיענות במהירות למכתב, לא היה תוכנו, הפשוט והמנומס, אלא מי שחתומים עליו: שרי האוצר והכלכלה.

המנהלים יודעים היטיב מה משמעות החתימה, הם יודעים שבמדינה דמוקרטית השרים לא יכולים להכריחם להורדת מחירים, אבל הם גם יודעים עוד משהו: השרים הללו יכולים בהחלטה אחת, לגרום להם להפסיד פי כמה וכמה מאשר הרווח הצפוי מההעלאה.

השוק תלוי במאות תקנות, אשר האחראי עליהן הוא השר הרלוונטי (בניגוד לחוקים שצריכים אישור הכנסת, תקנה מבטל ומתקין השר בעצמו), והוא יכול באבחה אחת, בדיוק כפי שעושה לנו השר השנה-ופירש'ניק יועז הנדל בטלפונים הסלולריים, בלי שאיש יכול לעצור אותו, לא הכנסת ולא בג"ץ. די בביטול איזה-שהיא הטבת מס קטנה למפעל של אוסם ביקנעם, ואפשר לסגור את המפעל. הם יודעים זאת, ולכן הם מבינים שיש להיענות באופן מיידי ל"בקשת" השרים המנומסת.

אילו השרים הרלוונטיים היו נוהגים כך שוק הדיור זה היה מוריד באופן מיידי את המחירים. הקבלנים תלויים בכל מאודם בשרים. די בתקנה קטנה למשל בעניין שבס (הטבה מוזרה שנותנת לקבלן להוסיף עשרות דירות בכל פרוייקט בלי לשלם עבורן) בכדי לגרום להם להפסיד הרבה יותר מהרווח הצפוי. במקום זה, השרים והסביבה שלהם מעדיפים לדבר איתנו גבוהה על היצע וביקוש, וכל מיני גרפים שאין בהם תוחלת ואין בהם תועלת.

מדוע הם לא עושים זאת? משום שאין דרישה של הציבור! אילו הייתה דרישה כזו, היינו נמצאים במקום אחר כבר עכשיו. אם הנציגים, כולל הנציגים שלנו, היו יודעים שהציבור ידרוש מהם תשובות לפני הבחירות על עליית מחירי הדירות, המכתב היה נשלח לפני שנתיים מלשכות שרי הפנים והשיכון ויו"ר וועדת הכספים דאז, ואם השרים הנוכחיים היו יודעים היום שהציבור, גם הציבור הרחב וגם הציבור החרדי, דורשים מהם תשובות הם כבר היו גורמים למחירים לרדת מזמן.

היה אחד שניסה לדבר לציבור ולדאוג לו, משה כחלון, היחיד כאן בעשרות השנים האחרונות שבאמת דאג לציבור והוריד מחירים, והציבור גמל לו בכך שהוריד אותו מעשרה מנדטים לארבעה. מאז למדו הפוליטיקאים כי זה לא מעניין אותנו ואפשר להמשיך למכור לנו לוקשים (של אוסם) ודירות (במחיר יקר מאוד), והציבור הישראלי ילך להצביע על פי השאלה אם פלוני אשם או כמעט-אשם בתיק 3000.

אין כמעט משפחה שלא סובלת מעליית מחירי הדיור, אם כמשלמת משכנתא ואם כמשלמת שכירות מתייקרת, אם כקונה דירה או כמתכננת לרכוש עבור הילדים, אפילו המשקיעים היו רוצים שהמחירים לא יעלו בדרמטיות כזאת, כי גם הם צריכים לחתן מתישהו. אבל הקול של העם לא נשמע כי אין מי שישמיע אותו.

אם הנבחרים, גם שלנו, ידעו כי בנפשנו הדבר, המחירים ירדו, כמו שירדו מחירי מוצרי המחיה.