19הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל נולד בי"ז בטבת ה'תקמ"ח מכונה החבי"ף – הרב חיים בן יעקב פלאגי'. משחר ילדותו נודע כמתמיד עצום, וכך העיד על עצמו בספרו 'צואה מחיים' "ומעיד אני עלי שמים וארץ, כי מיום דעתי עד יום היותי בן עשרים שנה, הייתי שוקד על לימודי ביום והלילה, בלתי שום ביטול כלל, כי לא הייתי מתעסק בשום עניין מענייני העולם כלל". מחכמי ישיבת "בית יעקב רבי"
באיזמיר. בשנת ה'תקע"ג קיבל את הסמכתו ל "החכם השלם". בשנת ה'תקפ"ח -לאחר פטירת אביו, ר' יעקב קיבל להיות דיין בבית דין וראש ישיבת "בית יעקב רבי" באיזמיר. בשנת ה'תקצ"ז התמנה לאב בית דין הגדול באיזמיר. בשנת ה'תרט"ו התמנה ל"חכם באשי" רב ראשי. מגדולי חכמי ספרד בתקופת האחרונים.
היה ידוע כאוהב שלום ורודף שלום ופעל רבות כדי להרבות את האחדות בארצו ובקהילתו – וכן פעל רבות לשפר ולחזק את קהילתו. פעל רבות למען עניי עירו ושימש משענת ופה לכל חסרי המגן מבני קהילתו. לא חת מפני נכבדי ועשירי הקהילה והיה מוכיחם. תיקן תקנות והיה מעורב אישית בהקמת כל מוסדות הקהילתיים למען החלשים. פעל רבות להקמת בית רפואה יהודי באיזמיר. פעל להציל את יהודי דמשק מעלילת הדם. דאג לפרנסת עניי העיר. הקים "ועד" מיוחד לפיקוח על מוסדות החינוך בעיר ועל ענייני החינוך בכלל. פעל להפצת התורה והקים ישיבות בהם למדו אברכים מובחרים בלי תשלום ואף עול פרנסתם ופרנסת ביתם הייתה עליו. שאלות אליו הופנו ממקומות רבים בעולם- אשכנזים וספרדים. פעם אחת כמעט שילם בחייו על השתדלותו למען היהודים, כאשר אחד משרי המלך הכה אותו קשות וכמעט הרגו.
בשנת ה'תרכ"ח בחג שמחת תורה בשעת קריאת התורה, כאשר קרא את הפסוק "וַיָּמת שם מֹשה פרץ בבכי. בשעה זו הבינו אנשי קהילתו, כי ימיו קרובים ופרצו אף הם בבכי מר. לפני פטירתו ביקש, כי לא יטריחו את הציבור להתפלל לרפואתו, אלא ישכרו מעניי העיר למטרה זאת. נפטר ב-י"ז בשבט ה'תרכ"ח בהלווייתו השתתפו לא רק יהודי טורקיה אלא גם נציגי השלטונות. כל זמן ההלוויה גשם קל טפטף על ההמון ובשעת סתימת הגולל על הקבר נשבה רוח חזקה אשר כיבתה באחת את כל הנרות אשר נשאו בני קהילתו בידיהם. באותה השעה בארץ ישראל בעיר צפת ראו כמה תלמידי חכמים בחלונם, כי נפטר תלמיד חכם גדול והם מצווים לחלוק לו כבוד אחרון.
חי כ-81 שנים. ציונו באיזמיר טורקיה.
סבו מצד אמו: ר' יוסף רפאל בן חיים חזן מח"ס "חקרי לב" והראשל"צ. אביו: ר' יעקב. אמו: מרת קאלי קאדין. מרבותיו: סבו, ר' יוסף רפאל בן חיים חזן, ר' יעקב גאטניו מח"ס בית יצחק על הרמב“ם. מתלמידיו: בניו ר' אברהם, ר' יצחק, ר' יוסף, ר' יעקב יעבץ, ר' משה שפיר, ר' יעקב חזן ועוד. נשותיו: מרת אסתר זיווג ראשון- בשנת ה'תקס"ז . נפטרה לאחר שלוש שנים, ביתו של ר' יצחק רבי, מרת וידה נעמה זיווג שני- בשנת ה'תר"א. בת ר' אברהם בן עזרא מרבני איזמיר,
נפטרה בשנת ה'תרכ"א. ילדיו: ר' אברהם ראב"ד אזמיר, מח"ס שמו אברהם ועו"ס, ר' רחמים נסים יצחק מח"ס אבות הראש, ר' יוסף מח"ס ויוסף אברהם.
מספריו: כתב כ-11 ספרים אותם התחיל לכתוב בגיל 28 בנושאים שונים- 4 חיבורים על התנ"ך, 2 חיבורים על התלמוד, 21ספרים על מדרשים ודרושים, ספרי מוסר, 17 חיבורים בהלכה, קבלה, שו"ת וכו'. ב-י"א באב ה'תר"א התחוללה שרפה באיזמיר ובה חרבה שכונת היהודים ועלו באש 17 מספריו. לאחר השריפה חלה רבינו מרוב צער על אובדן כתביו ובנו הציע לשחזר באוזניו את מה שהוזכר במכתביו, וכך במהלך השנים שיחזר חלק מכתביו והוציא לאור עשרות מהם, מיעוטם נותרו עדיין בכתב יד.
לרבינו היו מודיעים בחלום על גזרות המתרגשות לבא לעולם, והיה הרב פונה לנוגעים בדבר, כדי שישובו בתשובה, ואף הוא עצמו לא מנע עצמו מכך, והיה מתענה ומתפלל עבורם. העיד בנור' אברהם שהמשרתת בביתם ראתה באשמורת הבוקר על מצנפתו אש קודש מתלקחת מעוצם קדושתו, ומרוב מורא ופחד ניטל ממנה כוח הדיבור כל אותו היום!
בסדר יומו של רבינו, אך הגיע לביתו והמון קידם פניו, לדיני תורה ולבוררויות, להתייעצויות ולשאלות בהלכה, והוא קיבל את פני כולם בסבלנות ומאור פנים, שמע ושקל, פסק ויעץ, הורה ובירך, רק כאשר האחרון שבהם הלך, הוגש לפניו התבשיל. ואז נפתחה הדלת, מישהו בא. והרב, בטבעיות, הורה לסלק את הצלחת כאילו סיים זה עתה לאכול, שאל הלה את שאלתו, קיבל תשובה, והצלחת שבה
למקומה. וכך הייתה מובאת ומסולקת, מוגשת ומוסרת, עד שהשתרר שקט, איש לא בא, והרב סיים לאכול את התבשיל, שהתקרר בינתיים וטעמו פג.
כשסיים לאכול, תמה: "איך זה שאיש לא הפריע באמצע?" גילה בנו את הסוד: 'אישה אחת באה, וביקשה לשאול שאלה, אבל אמרתי לה שאתה אוכל עתה ותבוא בשנית', "מי האישה?", שאל הרב. "אחת מקצה העיר, ושאלה פעוטה לה, בדיני כשרות". קם הרב, לבש את גלימתו, ואמר לבנו: "בוא נלך!"- "לאן" שאל הבן, "אל האישה" ענה הרב, "אתה כדי להתנצל בפניה, ואני כדי לענות לה על שאלתה!!!".
בכל רחבי העיר ידעו לספר בצער על מחלתו של אחד התושבים, ששכב על ערש דווי. לאחר שהרופאים כבר נואשו מחייו, פנו בני המשפחה אל רבינו, בבקשה שיברך את החולה ויתפלל עליו. מיד כששמע הרב על מחלתו של היהודי הזדרז והלך לביתו של החולה, וכשעמד ליד מיטתו, שקע בהרהורים. לאחר זמן מה התנער ושאל את בני המשפחה: "האם החולה בכור?", כשנענה בחיוב שאל: "האם נפדה כראוי?", ולאחר בירורים התברר, כי אכן הייתה בעיה בפדיון הבן שערכו לחולה בהיותו תינוק. הרב קרא לכהן מיוחס מתלמידיו והורה לחולה לשוב ולפדות את עצמו. ומעיד הרב בכתביו, שבזכות זה זכה החולה לחיות עוד כעשרים שנה.
מתורתו מתוך ליקוט שערך הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א
א, כתב רבנו ז"ל בכף החיים שחיבר [י"ד, כ"א] מנהג ישראל כשרואים דבר סכנה קוראים קריאת שמע, וכתב גם שיש אומרים שתי תיבות אלו "שמע ישראל". וכן ראיתי לכמה מרבותי ז"ל עוד בהיותי ילד, כשהיו רואים אפילו אדם מהלך ברחוב ומתקרבת אליו סכנה שהיו אומרים "שמע ישראל" ומיד ניצל. ומקורו במגילה ג, א. האי מאן דמבעית מאי תקנתיה ליקרי קריאת שמע.
ב, כתב בספר ברכת מועדיך לחיים חלק א דרוש א לס"ת, "שמעתי מפי קדוש אבינו מלכינו הגאון הקדוש הגאון המפורסם מרן זקיני ז"ל [הוא הגאון בעל חקרי לב], דקבלה בידם, דכמה חשוכי בנים שלא הולידו כלל, על ידי שקיימו מצות כתיבת ספר תורה, זכו להבנות, והולידו בנים ובנות". והענין הוא כי מצוה ראשונה שבתורה היא פריה ורביה, והאחרונה היא כתיבת ספר תורה.
ג, בספרו רוח חיים כתב "וכבר העידו על האריז"ל כי פעם אחת שכח והניח ידו על זקנו ביום השבת, ולא הוציאו עד שחשכה, שמא יתלוש איזה שער ביציאת היד מעל זקנו. ופירש בזה שומר שבת מחללו. ושומר ידו מעשות כל רע. ושומר ידו לשון המתנה שממתין ידו שלא לחלל את השבת".
ד, בספרו ראה חיים פרשת לך לך, חקר אם יש לעשות מצווה בצינעא או בפרהסיא, והביא דברי דעת זקנים שכתבו בעלי התוספות שאברהם אבינו מל את עצמו בפרהסייא, ותירץ שרצה שילמדו ממנו אחרים, וזה רמוז בפסוק "והצנע לכת עם אלקיך, היינו לבדך עם אלקיך אז הצנע לכת, אך אם יש ללמד לאחרים תעשה בפרהסייא.
ה, עוד כתב מה שנתן יוסף הצדיק לבנימין אחיו חמש חליפות בגדים, הוא בשביל א, שבת, ב, יום טוב, ג, ראש חודש, ד, חול המועד, ה, חנוכה ופורים. כי ימים אלה צריכים בגדים מיוחדים.
ו, הביא ראיה מדברי זוהר הקדוש תצוה קפ"ג שכתב שאם ישראל יהיו שומרים את חג המצות כהוגן לאכול מצות, היו נפטרים מהדין ביום ראש השנה, וכתב בספרו חיים לראש [בתיבת נרצה] "ועוד אני נוהג לשמור מהמצות כדי לאכול בר"ה מהמצה שנעשית לשם חג הפסח".
ז, בכף החיים שחיבר [א, ט] כתב "יתר על כן אזהרה שמענו דאל יקלל אדם לכליו ומלבושיו כדרך שיש אנשים שמקללים את חפצי ביתם כשלא באו על נכון או שהם בכעס, ולפעמים אומרים יקחם השטן או ילכו לאבדון וכיוצא מאלה הדברים, כי עושים פעולה ועל זה נאמר ונשמרת מכל דבר רע, פירוש דבור רע שלא לקלל את עצמו ואת כלי ביתו, כן אמרו בזוהר הקדוש סדר תזריע נ"ב, א".
ח, בספרו רוח חיים רפ"ח, א. כתב שהיה מייעץ למי שחלם חלום לא טוב בליל שבת, שלא יתענה אלא יענג עצמו באכילה ובשתיה ולא ישיח שיחה בטילה ויקרא כל ספר התהלים.
ט, בספרו רפואה וחיים פרק י"ב כתב מי שאחד מקרוביו חולה, ישתדל לוותר אפילו עם עופות השמים, ובדוק ומנוסה שיבקשו עליו רחמים. וכן כתב ברוח חיים תר"ה, ב. "וכן נהגו במי שהוא חולה, ומבקש רחמים, שמשליכים מאכל לעופות על הגגות, כדי לרחם על הבריות. ובזה יזכה שירחמו עליו מן השמים".
י, בספרו כף החיים [כ"ז, ל"ה] כתב ליזהר מאוד ביום השישי ובליל שבת שלא לעשות מחלוקת בביתו חלילה ובזה יהיו כולם שמורים כל אותו השבוע.
יא, בספרו רוח חיים כתב שהנזהר במצוות תפילין כתיקנה עליו נאמר לא תקח האם על הבנים, והיינו שיאריך ימים. בשם הקדמת תיקוני הזוהר ד"ג.
יב, בספרו לב חיים א, סימן ס"ח פסק שאם נגע בגוי אינו צריך ליטול ידיו, ובכל זאת החמיר לעצמו והיה נוטל ידיו.
יג, בספרו רוח חיים יורה דעה קע"ח, ב. אסר על שליח ציבור ללבוש בגד דוגמת הכמרים, והוא מנהג רע ומכוער מאוד, שרוצים להידמות למלבושי הכמרים בשעת עבודת המקום ברוך הוא, ואפילו שיש קצת שינוי ביניהם למראית העין דומים הם, וגם לדעת מהר"י קולון שרש פא, והרמ"א בהגה סימן קע"ח.
יד, שליח ציבור שעבר עבירה אפילו באקראי פסול מלהיות שליח ציבור, ואם עשה תשובה מתקבל, ואין צריך לעשות הסיגופים והתעניות שכתב רבנו האר"י ז"ל ונקבלהו.
טו, כתב בכף החיים שלו י"ג, י. אסור למנות את ישראל, ואם רוצה לדעת את יש מנין, נכון לומר הפסוק ואני ברוב חסדך וכו', או הושיעה את עמך, או ויתן לך וכו'.
טז, פועלים המשכימים להתפלל קודם הנץ, יזהרו לומר פרשת את קרבני לחמי לאחר עלות השחר. לב חיים חלק א, סימן י"ב.
יז, כשמתפלל על החולה הנמצא לידו, לא יזכיר שמו כדי שלא יקטרגו עליו בהזכרת שמו, רק כשלא בפינו יזכיר. רוח חיים תקס"ט, א.
חי, כשמברך את בנו או חתן וכלה ומניח ידו על ראשו, אין להקפיד אם בידו הימנית, או בשתי ידיו. כף החיים כ"ח, ל. ונפש כל חי ב, ל"א.
נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.
מה תאריך פטירה?
היכן קבור?
תודה
יז שבט. באיזמיר