במסכת ראש השנה דף כ"ו עמוד ב' הגמרא מספרת שם שלא היו יודעים חכמים את פירוש הפסוק 'השלך על השם יהבך', עד שרבה בר בר חנה היה מתהלך יום אחד בדרך ופגש בו ערבי שביאר לו את הכתוב מגמל, הדוגמה מגמל איננה אקראית – כמו הגמל ההולך במדבר ואינו יודע שדבשתו מלאה מים, כך חס הקב"ה על כל בריותיו ודואג להם למחסורם אף שהם עצמם אינם מודעים לכך.
(הרב אריק מלכיאלי) המשפט העוצמתי הזה טלטל אותי! ואני מבקש לקחת אותו לעצמי על עצמי, הגמל מראה לי שאינני מודע מספיק ליש הגדול שבתוכי, יש לי חוסר מודעות של גמל על האוצרות ששוכנים בתוכי. והגמל בחוסר הכרת היש גם מציב לי מראה על הזמן המיוחד שעברנו כולנו, כפי שהיטיב להאיר זאת הרב הלל גולדברג: (בשינויי עריכה קלים)
כולנו מודעים לחסרונות ולהפרעות בחיינו בשנת הקורונה האחרונה אך חשוב למנות גם את המעלות…
ההפרעות בחיינו שאירעו בשנה האחרונה ידועים לכולנו: מוות, מחלה, אובדן מקום עבודה, חוסר ביטחון, מתח נפשי, בתי ספר סגורים ולמידה מקוונת, הקצנת עמדות ונתק.
אין צורך לחזור על הדברים, אנחנו יודעים זאת.
אולי מה שפחות ברור הוא התועלות הרבות שמגפה זו תרמה להן. מה משקלן לעומת האובדניים – זאת אשאיר לאחרים להעריך, אולם הייתה לנו בהחלט שנה מלאת שינויים וצמיחה של הרגלים טובים יותר. חשוב למנות אותם ולהודות עליהם, אל לנו לאפשר לקורונה להאפיל עליהם.
החיים כיום פחות קדחתניים ופחות משוגעים, יש יותר זמן לחשוב.
בשנה האחרונה הובהר לנו שחשיבה אינה אמנות נשכחת, אלא חלק רב-ערך בחיי היומיום.
החיים פחות רפלקסיביים, הם פחות מלאים במחויבויות שאנחנו פשוט חייבים לעשות כי…ככה. לא! בשנה האחרונה ברור מאוד שלא כל מה שחשבנו שפשוט חייבים לעשות, באמת חייבים לעשות.
החיים פחות חומרניים, התברר לנו שאולי חלק מהאירועים שחסרו לנו, היו הכרחיים במידה מוצדקת, בשעה שחלק מהאירועים עברו להיות מקוונים וחלקם היו מיותרים לחלוטין.
החיים פחות שחצניים, התברר שלא לכל חסך חברתי או רפואי יש מענה מידי מן המוכן.
התברר שמומחים נאבקים עם אי-ודאות באותה מידה כמו כולנו, נפתח פתח רחב יותר להכרה בכוח הבורא ית"ש, לא היינו בשליטה, למרות שהתרגלנו לחשוב שהאנושות יכולה לשלוט בכל דבר.
החיים הפכו להיות פחות אנוכיים, פחות ממוקדים בצרכים וברצונות שלנו.
ראינו שהאנושות יכולה להגיב לצרכים ולרצונות של אחרים, לפעמים על-ידי פעולה ופעמים פשוט מתוך אמפתיה.
החיים הפכו להיות פחות ממוקדים סביב העצמי, ראינו איך אחרים חיים – החל ממפעילי מסעדות, דרך עיתונאים וכלה בעובדי מערכת הבריאות. למדנו הרבה על הגמול והסיכונים הכרוכים במקצועות שונים משלנו.
החיים הפכו להיות פחות שגרתיים, התברר שקשרי משפחה וחברה הם יותר חשובים ויקרי ערך והם זכו לתשומת לב רבה יותר, גם אם רק דרך הזום או דרך מגע בלתי ישיר אחר.
החיים הפכו להיות פחות מוסחים, למדנו שגם אם הפכנו להיות תלויים יותר בחדשות אס או אס או באמצעים אלקטרוניים לצורך עבודה וקניות, אנו מוצאים את עצמנו ביקורתיים יותר כלפי הבהייה באינספור דמויות מקפצות על-פני מסכים מהבהבים. רבים מאיתנו מקדישים יותר זמן לקריאה ולימוד.
החיים הפכו להיות פחות מרושלים, כבר לא מתייחסים לבריאותנו כאל מובנת מאליה. אנחנו שוטפים ידיים וכו', כשהתחלנו להגן על עצמנו ועל אחרים מפני הקורונה, למעשה התחלנו להגן על עצמנו מפני סיכונים בריאותיים נוספים.
החיים הפכו להיות פחות מנותקים מיופי הבריאה, התברר שגם בלי לשבת בחוף הים או לטפס על הר, ניתן להעריך עץ פורח או גינה של שכן בעודנו מתהלכים בשכונה.
החיים הפכו להיות פחות גשמיים, הפך להיות ברור, כשהמוות נושף בעורפנו, שיש משהו בחיים שהוא מעבר למטרות הארציות שלנו. האופקים שלנו התרחבו, היו לרוחניים יותר.
חלה שבירה מסוימת של הגבולות, לפחות עבור אלה שחיים במקומות בעלי מעמד כלכלי מבוסס. התחלנו לראות כיצד חיים אנשים אחרים, כיוון שמגפה זו אינה מכבדת גבולות כאלה או אחרים.
החיים הפכו להיות פחות ודאיים, אי אפשר לדעת בוודאות מה צופן בחובו העתיד, אי הוודאות מעודדת הערכה והוקרה רבה יותר כלפי מה שיש לנו עכשיו.
שנזכה להכיר תמיד את הטוב ולהנות מהמעלות שכל עת.
בברכת שבת שלום, צבי סילבר.
על העריכה:
נָתַלֶ'ע הולצמן
