הרבי למשגיח: תחבק את הבחור שמעשן בשבת / הרב אריאל למברג

החסיד הרב דובער בוימגרטן, שליחו של הרבי מליובאוויטש בארגנטינה, היה לפני כן מחנך בישיבה חסידית בניו יורק. פעם גילה דבר חמור: אחד התלמידים היה מגיע להתוועדות בשבת כשבגדיו מסריחים מעשן סיגריות. היה ברור כי הוא מעשן בשבת. הרב בוימגרטן נחרד לחשוב שתלמידים נוספים רואים זאת וילמדו ממעשיו. הוא היה מוכרח לסלק את הנער מהישיבה.

הוא דיווח על כך לרבי מליובאוויטש, והרבי השיב לו במילים ספורות: "ראה אבות דרבי נתן פרק יב".

במקור שם מסופר כי כאשר אהרן הכהן ראה יהודי חוטא, היה ניגש אליו, מחבק אותו ואומר: "כמה אני אוהב אותך, כמה אתה אדם נפלא". אחר כך, כשאותו אדם היה מתלבט האם לגנוב, הוא היה אומר לעצמו: איך אעשה את זה לאהרן? איך אאכזב אותו? הוא הרי כל כך מאמין בי!

המסר של הרבי לרב בוימגרטן היה: תפקידו של מחנך הוא להזכיר לילד מה הוא מסוגל להיות. תדגיש את היכולות שלו ותעטוף אותו ביחס מרומם, ותראה כיצד המילים מגשימות את עצמן. בעברית פשוטה: כל מה שילד צריך, הוא מבוגר אחד שיאמר לו לאן הוא מסוגל להגיע…

מהיכן ישאב נח את תעצומות הנפש למאבק כזה? מהמחמאות

התורה בפרשת נח מתחילה במחמאות, "איש צדיק תמים, את האלוקים התהלך נח".

והשאלה עולה מאליה: למה רק כאן? מדוע לא הקדימו לשבח את נח בפעם הראשונה שבה הוא מוזכר בתורה בסוף פ' בראשית? מה קרה עכשיו? ובמה נח המוחמא שונה מכל שאר צדיקי בראשית, כמו אדם הראשון, חנוך ומתושלח, שלא זכו לטפיחה על השכם?

הרבי מליובאוויטש מוצא כאן מסר מעצים על מהותה של המחמאה. כדאי להקשיב לתובנה הזו, כי בכוחה לשנות את החיים.

מחמאה לא נועדה רק לכבד את האדם המוחמא, אלא הרבה יותר מכך: לשכנע אותו שהוא מסוגל לבצע את המשימה. לגרום לו להכיר במעלות שלו וביכולות שלו. לפי התפיסה היהודית, מילים לא נאמרות רק בעקבות מציאות קיימת, אלא יוצרות את המציאות. מילים הן נבואות המגשימות את עצמן.

הכוונה היא, בראש ובראשונה, במובן המיסטי, וכך מופיע בתורת החסידות: המילים נשמעות למעלה ומעוררות טוב על האדם שעליו מדברים בחיוב, כמו שכתוב "ברית כרותה לשפתיים". אבל הכוונה היא גם פשוטה יותר, בעולם שלנו: בני אדם מגדירים את עצמם לפי הציפיות של אחרים מהם. ככל שמזכירים יותר את מעלות האדם, כך הוא נחשף יותר ליכולות הללו ומביא אותן לידי מימוש.

כעת אפשר להבין מדוע התורה ממתינה עם השבחים לנח עד פרשתנו: נח יוצא כעת לקרב של חייו. מעולם לא נלחם אדם מלחמת יחיד הרואית כמו זו של נח. הוא עומד להקים תיבה – והעירייה תסרב לתת לו אישורים להקים מבנה חריג כזה, הארגונים הירוקים יאסרו עליו לכרות עצים עבור התיבה, ורשויות הטבע והחי ייאבקו בכוונה שלו להכניס נציגות מכל חיות הטבע לתוך מבנה סגור, בלי אור יום. ועוד לא הזכרנו את הרשעים שהמתינו לו בכניסה עם "כשילין וקרדומות" כדי לבקע את התיבה, בהבינם כי ברגע שהוא סוגר את הדלת מאחוריו, זהו קץ ההיסטוריה מבחינתם.

מהיכן ישאב נח את תעצומות הנפש למאבק כזה? מהמחמאות. התורה פותחת את סיפור הקמת התיבה בסיפור שבחיו של נח, לומר לו: אתה מסוגל לכך, "כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה"!

נח לא נולד נטול יצר הרע

והנה תובנה מעצימה נוספת בנוגע למילה "בדורותיו" :

בשנת 1976 עברו אורי ומיכל לופוליאנסקי לגור בשכונת עזרת תורה בירושלים. החורף הירושלמי היה קשה במיוחד באותה שנה, ומכל עבר נשמעו קולות תינוקות משתעלים ומתקשים לנשום. אורי קנה כמה מכשירי אדים, הניח אותם על שולחן הסלון בביתו והכריז כי הוא מקים גמ"ח (ארגון גמילות חסדים) להשאלת מכשירי אינהלציה.

בימים הבאים נכנסו ויצאו מביתו של אורי שכנים שלקחו והחזירו את המכשירים. תושבי השכונה, שהתרגלו לצאת ולבוא בבית משפחת לופוליאנסקי, השאירו בבית עוד מכשירים וציוד רפואי בהם לא היה להם צורך, כמו כסאות גלגלים ישנים, מקלות הליכה, הליכונים ועוד.

באותם ימים פרש אביו של לופוליאנסקי, יעקב, לגמלאות, ומכר את החנות שהייתה בבעלותו. אורי הציע לאביו לתרום סכום נכבד עבור קניית מכשירים רפואיים לעילוי נשמת אמו של האב, שרה, שנספתה בשואה. כך הוקם ארגון "יד שרה", בעל כפל משמעות: יד המושיטה עזרה לזולת ויד לנשמתה של שרה לופוליאנסקי.

ביתם של הזוג לופוליאנסקי נעשה צר מהכיל את מאגר הציוד שהלך והצטבר, ומרכז "יד שרה" עבר לאכסניה בבעלות הכנסייה הרוסית ברחוב הנביאים. בהמשך תרמה רכבת ישראל קרון רכבת שלא התאים לרוחב המסילה בארץ ונמסר לשימוש "יד שרה". כעבור שנה נפתח הסניף הראשון מחוץ לירושלים, בעיר חיפה, ומכאן והלאה הארגון המשיך והקים סניפים בכל עיר ומושב בישראל ואלפי מתנדבים הצטרפו לשורותיו.

"יד שרה" הפך להיות ארגון המאפשר לכל אדם להמשיך בתפקוד באורח חיים רגיל, ללא צורך לעבור למוסד סיעודי. הארגון חוסך מדי שנה לקופת המדינה למעלה ממיליארד שקל במניעת ימי אשפוז והוצאות רפואיות וסיעודיות. בנוסף, יד שרה מייעץ כיום לעשרים ושש מדינות ברחבי העולם בתהליכי הקמה של מרכזים דומים שיחסכו הוצאות אשפוז וסיעוד.

בשנת 2005 הוכר "יד שרה" כארגון מייעץ למועצה הכלכלית-חברתית של האו"ם, המעמד הגבוה ביותר אליו יכול להגיע ארגון לא-ממשלתי ברמה עולמית.

זה סיפור מופלא של חסד ונתינה, אבל הפלא הכי גדול בסיפור של "יד שרה" הוא שהארגון הוקם על ידי אדם רגיל, כמונו כמוכם. אורי לופוליאנסקי הוא לא 'נשמה גבוהה' שיורדת לעולם פעם במאה שנה, הוא לא מיליונר שעשה אקזיט ענק בהייטק ונשאר עם מיליונים כדי לעשות מעשים טובים. אורי הוא אדם רגיל כמו כולנו, אך שלא כמו כולנו הוא החליט לגלות אחריות למה שקורה סביבו וזכה לחולל מהפך שנוגע במיליוני אנשים בעולם.

זה בדיוק המסר שהתורה רוצה להעביר לנו ברמז הזה של "בדורותיו". כשאנו קוראים בתורה על הצדקות המופלאה של נח, אנחנו עשויים לא להתרשם מכך. מה נאמר לעצמנו? נח היה כנראה אדם מופלא, שנולד עם נשמה ענקית של צדיקים גמורים נטולי יצר הרע. כנראה הוא היה מאלה שהבית התמלא אורה כשהם יצאו לאוויר העולם. ואם כן, מה יש לאנשים כמונו ללמוד ממנו?

לכן מדגישה התורה שנח היה צדיק רק "בדורותיו". נח לא נולד נטול יצר הרע, הוא פשוט בחר להיות כזה. מבחינת התכונות הנפשיות שלו, נח נולד אדם רגיל כמו כולנו. הוא עסק לפרנסתו בהמצאת מחרשה ותיקון כלי עבודה, ממש לא דמות הצדיק המוכרת לנו מהספרים. אך הוא החליט בתוקף שהוא לא יהיה כמו כולם. למרות שכולם סביבו גונבים וגוזלים ולא מחזירים עודף ללקוחות שלהם, הוא יסחר ביושר וישמור באדיקות על רכושו של הזולת.

ודווקא לכן הסיפור של נח כל כך מרשים, דווקא משום שהוא מספר מה זה צדיק אמיתי. צדיק אמיתי הוא לא מי שנולד צדיק, אלא מי שנעשה צדיק..