הערב (ליל חמישי) בשעה עשר, ימסור הרב יאשיהו פינטו שיעור בשידור חי מיוחד, כשבמהלך שיעור התורה ינתן מענה לשאלות מרחבי העולם, מיוחד להילולת ה"בבא סאלי" אבי סבו, של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א. במהלך הערב נערכו סעודות מצווה בעשרות בתי מדרש של "שובה ישראל" ברחבי העולם, לכבוד הילולת הצדיק בלימוד מתורתו ומדרכיו. במהלך היום התפרסמו מכתבים שכתב האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו לפני עשר שנים, ובהם תיאורים וזכרונות מסבו הגדול.
באגרות כתב הרב פינטו: אנו לפני יומא דהילולא של מו"ר זקננו רבנו ישראל אבוחצירא באבא סאלי, אשר קדושתו ורוממות נפשו נמצאת אף בימינו אלו ועדיין מושפעים ורואים אותו מול עיננו בכל עת ובכל זמן. וידוע, רבי ישראל, היה בנו של רבי מסעוד ורבי מסעוד, היה בנו של אביר יעקב; כשנולד רבי ישראל רצה אביו לקרא לו יעקב, על שם אביר יעקב, אך פחד מגודל וקדושת השם לכן אמר נקרא שמו ישראל ובתוך ישראל יש גם את השם יעקב, כפי שאמר המלאך ליעקב לא יקרא שמך יעקב, כי אם ישראל.
רבי ישראל נולד ביום ראש השנה ומקטנותו חזו וראו כולם, שאור גדול טמון בו וידוע כשפגש רבי ישראל את רבי מרדכי שרעבי, לאחר זמן אמר רבי מרדכי שרעבי לרבי ישראל ששאל את רבי יעקב אבוחצירא על נשמת נכדו ואמר לו רבי יעקב שנשמתו היא נשמת חזקיה מלך יהודה, חשבנו לומר דידוע המעשה עם חזקיה המלך כאשר חלה ונטע למות אמר חזקיה לישעיה הנביא כך מקובלני מבית אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים ועל ידי תפילה, אפשר לשנות כל צרה. ידוע, שזה אחד מן הכינויים אשר כינו את רבי ישראל באבא סאלי מלשון תפילה.
בגיל צעיר, הוכתר באבא סאלי להיות אב בית דין של כל המחוז במרוקו ובאותו מחוז היה מושל קשה ואכזר, אשר כולם פחדו ממנו פחד גדול והיהודים לא מצאו דרך איך לקרבו אליהם; באחד הימים, אחת המשפחות החשובות של היהודים, הכינו סעודה גדולה ומפוארת לכבוד המושל וכל טובי הקהל הוזמנו לאותה סעודה ואף את רבי ישראל הזמינו. המושל אשר נכנס ברוב כבוד, ישב בשמחה מרובה והיהודים שמחו שמחה גדולה, הנה זוכים לרצות את ליבו ולקרבו אליהם, אך כאשר נכנס רבי ישראל, רבי ישראל נהג בו בביזיון גדול, ישב לידו ולא נשא לו פנים, לאחר זמן מועט לקח רבי ישראל את המקל והחל לחבוט בו בקרקע, המושל קם בכעס גדול ויצא מן הסעודה.
פחד גדול אימה וחרדה נפל על כל הקהל, אך רבי ישראל היה שלם בעצמו וחזר לביתו בשמחה גדולה. באמצע הלילה, בנו של המושל קדח מחום והתחיל מצבו להתדרדר עד כדי סכנת חיים המושל הצטער ופחד פחד גדול על בנו קראו לכל הרופאים ואף רופא לא מצא מזור למחלתו אמרו יועצי המושל למושל, שמא קללת הצדיק פגעה בבנו. פחד המושל ושלח לקרא לרבי ישראל לביתו, הגיע רבי ישראל עמד המושל וביקש את סליחת הרב, אם פגע בו הוציא רבי ישראל מכיסו את השעון של עטרת ראשנו, אחיו הגדול רבי דוד אבוחצירא ושם את השעון מתחת הכרית של הילד והנה נס, אחרי שעות הילד התרפא וקם ממיטת חוליו ומאז אותו מושל עזר ליהודים בכל אשר היו צריכים.
אותו בן של המושל גדל וזכה לגדולה גדולה ונהיה שר בממשלת המלך, האחראי על כל הצבא והמשטרה ובכל זמן היה בא לקבל את ברכת הצדיק ושלום ושלוה היו ליהודים בזמן ההוא. באחת מנסיעותיו של רבי ישראל לארץ הקודש באו למרוקו האליאנס, אשר לקחו את הילדים לבתי ספר עם חינוך אשר לא על פי התורה ובזמן שרבי ישראל לא היה בביתו, הוציאו את כל ילדי ישראל מהתלמודי תורה לבתי ספר עם דעות חיצוניות. כשחזר רבי ישראל מצא חורבן גדול, מיד עשה אסיפה גדולה בעיר וציווה ואמר: מי שלא יוציא את בניו מבית ספר אליאנס ויחזור לתלמוד תורה קללה וחורבן תהיה על ראשו; אנשי האליאנס מיד פעלו עם הממשלה ועשו חוק במדינה שחייב ללמוד בבתי ספר ולא בתלמודי תורה ומאותו רגע כל הורי הילדים פחדו להוציא את ילדיהם ולהחזירם לתלמודי תורה.
כששמע על כך רבי ישראל, מיד נסע לעיר הבירה לאותו שר משטרה, אשר חי בזכות ברכתו, כשהגיע לבניין הממשלה שלח שיאמרו לו שרבי ישראל מחכה בחוץ ורוצה לראותו. אותו שר, ששמו היה אופקיר, כששמע שרבי ישראל בחוץ עצר באמצע ישיבה עם המלך והשרים ויצא לרבי ישראל, עמד רבי ישראל ודרש ממנו לבטל את החוק המחייב את ילדי ישראל לצאת מהתלמודי תורה וללמוד בבתי ספר של האליאנס. אמר אופקיר לרבי ישראל: אני שר הצבא והמשטרה איני אחראי על החינוך, אמר לו רבי ישראל: מרגע זה תהיה גם שר החינוך, אמר השר לרבי ישראל: אם אהיה שר החינוך כל אשר תורה לי אעשה. נפרד השר מרבי ישראל וחזר לישיבה לפני המלך, כשנכנס עמדו כל השרים ומחאו לו כף ואמרו לו מזל טוב המלך הוסיף על תפקידך עוד תפקיד, להיות שר החינוך לשפר ולסדר את החינוך במלכות. החלטה ראשונה שהחליט באותה שעה, לבטל את החיוב של ילדי ישראל ללמוד בבית ספר האליאנס.
כוחו של באבא סאלי היה גדול וידוע שכל חייו היה אומר שיש לו הבטחה מאליהו הנביא שיזכה לראות את הגאולה ואת פני משיח צידקנו, אך תקופה קצרה לפני פטירתו קרא למניין צדיקים ואמר להם שאותה הבטחה התבטלה והוא צריך להחזיר את נשמתו לבורא עולם, שגזרה קשה מתבטלת בזכות זה והוציא משקה ושתה איתם לחיים. רבי ישראל זכותו גדולה וחזקה, אף אנו ראינו בזמנים וימים קשים ישועות גדולות מכוחו. אחד הדברים, לפני שנים, כשהיה לישיבתנו הקדושה צער וזמן קשה בבית המדרש הישן באשדוד והיה עת צרה היא לשובה ישראל והיה ניסיון קיומי: וכמה ימים לפני ליל ההילולא של רבי ישראל, חלמנו את רבי ישראל עומד על גג הישיבה וכששאלנו אותו בחלום מה עושה על גג הישיבה, ענה ואמר לנו מגן אני מכל המזיקים ולאחר כמה ימים בליל ההילולא כל הצער הופסק והישיבה הקדושה קיבלה את המקום, אשר ברוך ה' נבנה בו שובה ישראל באשדוד.
באגרת נוספת כתב הרב: יומא דהילולא של מו"ר זקננו רבנו ישראל אבוחצירא זצוק"ל – יום קדוש וחשוב לנו באופן פרטי, ובוודאי לכלל עם ישראל.
רבנו ישראל היה נשמה, אשר כלל שמות ישראל קשורות עמה דורש טוב לעמו. וידוע, שאביו רבי מסעוד אבוחצירא, הזהיר את רבנו ישראל מקטנותו, שיזהר זהירות גדולה לא להקפיד ולא לקלל שום אחד מישראל ולהיזהר בדיבורו מאוד והיה נקרא ישא ברכה "ישא" ישראל אבוחצירא ברכה. וידוע, כשהגיע רבנו לארץ ישראל שמע הרב הצדיק, הרב אלפנדרי זצוק"ל, אשר היה קדוש וצדיק ותקיף מאוד על בואו של צדיק לירושלים ובדרך, אשר לא הייתה מקובלת אצל הרב אלפנדרי, ביקש לפגוש את רבנו ישראל וכשנכנס אליו, עמד הרב אלפנדרי על רגליו אף שהיה זקן בא בימים והרכין את ראשו לפני רבנו, שהיה צעיר ממנו מאוד בימים ואמר לו אתה הוא עמוד התפילה בדורינו ותתפלל בעבורי.
והנה, הרב אלפנדרי היה ידוע כקדוש עליון אשר אחד מן המעשיות המסופרות עליו, שבאחת הפעמים, כאשר נסע לאיטליה בשביל צרכי הישוב היהודי בארץ הקודש, עמדו כמה אנשים והיו מתווכחים איך נהייתה רעידת אדמה וכל אחד אמר את דעתו; שמע את דבריהם הרב אלפנדרי ואמר כל אשר אתם אומרים אלו דברים בטלים, רעידת אדמה נוצרת ברצון ה' ולא כל דברי המדע, אשר אתם אומרים ועמד ואמר: ריבונו של עולם, כעת תהיה רעידת אדמה ובאותו רגע הזדעזעה כל רומא. וקדוש עליון זה, הרב אלפנדרי הכריז בארץ הקודש, שעמוד התפילה בדורו הוא רבנו ישראל אבוחצירא.
והנה צדיק, אשר בחייו היה מקפיד בדבר גם אחרי מותו, נשאר כוחו בדבר זה ובודאי כח מו"ר זקננו, אף שחלפו ועברו הימים עדיין תקף ובכל פעם שמזכירים את שמו ומתפללים ומבקשים שנשמתו תהיה מליצת יושר עלינו בשמים, בוודאי שפתותיו דובבות בקבר והולך ומעורר ישני קדם ויחד מתפללים על הכלל ועל הפרט.
