השבוע עולם הרפואה געש ורעש בעקבות הניתוח הראשון מסוגו שהושתל לב של חזיר מהונדס בגופו של אדם הסובל ממחלת לב סופנית, וכן לפני מספר חודשים השתילו כליה של חזיר באדם וגילו שהכליה פועלת כרגיל, וחסדי ה' יתברך לא תמו שנתן חכמה ובינה לרופאים, לתת אספקה חדשה של אברים להשתלה בבני אדם, זו פריצת דרך בעולם הרפואה.
בשורה לעולם ההלכה
אך אין ספק שזו בשורה טובה לעולם ההלכה והסיבה לכך שתרומת לב מאדם לאדם גובל באיסור ש'לא תרצח', שכבר הזהירו רבותינו מאורי ההלכה שאסרו "לתרום" לב לחברו מפני שהתורם הוא חי ובזמן שמוצאים את לבו עוברים באיסור רציחה של ממש שכבר כתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ח הלכה ז) שאסור להרוג נפש כדי לרפאות נפש אחרת ואין מאבדין נפש מפני נפש, כן האריכו בשו"ת מנחת יצחק (חלק ה סימן ז), ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק י סימן כה, ובחלק יז סימן סו), כך שפריצת הדרך תורם שלא יעברו על איסור הגובל ברציחה.
מה דינו של הלב?
כיון שנושא זה הוא ממש טרי וחדש בספרי הפוסקים לא נכתב עליו, רק אעלה את צדדי ההלכה, הנה השאלה שעלינו לברר לחקור מה דינו של הלב הנעשה מחזיר, האם הלב הזה נהפך להיות כחלק מגופו של האדם, ויש לכך השלכה הלכתית גדולה שהרי לאחר פטירת האדם יש חובה לקבור אותו וגם אם חס וחלילה אירע מקרה טרגי כגון תאונת דרכים רח"ל שאבריו של הנפגע מתפרקים הרי שכל אבריו לפי ההלכה חייבים לבוא לקבורה השאלה האם גם הלב המושתל העשוי מחזיר גם הוא חייב בקבורה שמצד אחד זה לב של חזיר, או יתכן שמכיון שהלב הזה היה בגופו של האדם הוא נהפך להיות חלק מגופו ובשרו והוא טעון בקבורה לפי הדין.
וכמו כן שאלה דומה, לפי הלכה הנפטר נאסר בהנאה, השאלה האם מותר ליהנות מלב החזיר ששתלו בגופו, שמצד אחד זה לא לב אדם למה שיהיה אסור, אך מאידך אולי הלב יתבטל ונעשה חלק בלתי נפרד מגופו וגם הוא נאסר בהנאה.
השתלת אברי גוי בכהן
שאלות דומות כבר נשאלו בבית המדרש אודות השתלת אברים מגוי לכהן, שדנו הפוסקים האם מותר להשתיל לכהן אבר מגוי אפילו במקום שאין בו פיקוח נפש, שהרי אברי הגוי מטמאים במשא ובמגע ואסור לפי הדין לכהן להיטמאות למת, ורבים מהפוסקים כתבו כמה תשובות והסברים שבעצם האבר המושתל בכהן הוא של הכהן והוא בטל לגופו, והביאו לכך ראיה מהמשנה במסכת כלים (פרק יא משנה ד) שהיוצר כלי מחרס שאינו מקבל טומאה, וכן מערב בו חומר שכן מקבל טומאה, כיצד יש להתייחס לכלי הזה, שהרי מעורב בו חומר שלא מקבל טומאה אם חומר שכן מקבל טומאה, ובמשנה מבואר שהקובע בכלי הוא הרוב, דהיינו אם רוב החומר שיש בכלי הוא מחרס אין הכלי מקבל טומאה, וכתבו הפוסקים שהוא הדין גם לאבר מגוי המושתל בגוף שהולכים אחר רוב הגוף והאבר המושתל ביהודי מתבטל ברוב וחלים בו כל דיני קבורה ואיסור בהנאה ממש כאבר של יהודי לכל דבר, ובפרט שתאי הדם והגוף מתחדשים ומתחלפים בכל יום, כך שנכון שהאבר המקורי היה בגופו של הגוי אך התאים והדם החדשים מתחלפים ויש חיות חדשה שהיא מגופו של הישראל, והוא הדין לפי זה גם ללב של חזיר המושתל באדם שמקבל חיות חדשה ופנים חדשות באו לכאן.
האדם עץ השדה
ט"ו בשבט קרב ובא והנאמר בתורה 'כי האדם עץ השדה' מקבל משמעות ותוקף הלכתי ונידון שאנו עוסקים בו תיכף תבינו… שבספר קהילות יעקב (טהרות סימן נב) כתב לדמות את הנידון של אבר מת שהושתל באדם חי שהוא בטל לגוף החי ואינו מטמא מדין עץ ערלה שמובא במשנה במכסת ערלה שעץ הנקרא 'ילדה' שסיבכה 'בזקנה' שהעץ הצעיר והילד אין בו דין ערלה והוא מתבטל לעץ הזקן, והוא הדין לאבר המושתל באדם שהוא בטל להיות כחלק בלתי נפרד מהאדם עצמו ושייכים בו את כל הדינים וההלכות הקשורות לאדם, כקבורה, ואיסור הנאה.
השתילו בפרה חזיר האם יהיה מותר לאכלו?
ויש לעלות ולשאול לפי כל הנזכר למעלה מה יהיה הדין אם השתילו בפרה אבר של חזיר, ולאחר מכן שחטו את הפרה כדת וכדין, האם האבר המושתל נחשב לחלק מהפרה והוא מותר באכילה שהרי האבר יתבטל להיות כחלק מהפרה, או שסוף סוף האבר המקורי הוא בא מבשר טריפה, ומסברא נראה שיש הבדל מהותי בין נידון הפוסקים בהשתלות אברים מגוף גוי ליהודי שהוא בעצם אותו 'חפצא' של גוף, רק ההבדל בין הוא בנפש הרוחנית השוכנת בגוף, מה שאין כן בבשר חזיר שמושתל בפרה לכאורה גם אם הוא קיבל חיות של פרה עדיין הוא בשר טריפה, כי בחפצא הוא אבר של טריפה יהיה אסור באכילה.
חמור שילדה פרה
אך יש לדון לפי מה שמובא במשנה במסכת בכורות (ה ע"ב) שבהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה, פרה שהמליטה חמור החמור מותר באכילה משום שהיוצא מן הטהור טהור, ומכך רואים לכאורה שיש מציאות שגם בשר שהוא של חמור אם הוא יצא ממין טהור הוא כשר באכילה, ולא אמרים שהבשר הוא בשר אחר, והוא הדין לאבר שמתבטל בגוף, שגם אבר של טריפה התבטל בגוף הבהמה הטהורה, ובפרט לפי שהאריך בספר קהילות יעקב (בכורות סימן ד) לבאר מדוע מותר לאכול את החמור היוצא מן הפרה, משום שבאמת 'המין חמור' הוא פרה בדמות חמור.
לכן יוצא אם כן למסקנה שהלב המושתל יהיה חייב בקבורה ונאסר בהנאה ממש כגוף האדם וכחלק בלתי נפרד ממנו.
הכותב הוא רב בית הכנסת 'רמה' בירושלים ומחבר הספר 'דרך האתרים'
