אחד מחסידיו של הצמח צדק חלה במחלת ריאות חמורה והרופאים טענו כי נותרו לו חודשים אחדים לחיות. החסיד המודאג ביקש את ברכתו של האדמו"ר הצמח צדק והוא ייעץ לו לעלות לארץ ולגור בצפת. החסיד עלה ארצה ואכן הוא חי עוד כמה שנים.
לתומו חשב כי הצמח צדק התכוון לכך שהאוויר הזך של צפת ירפא את ריאותיו. ואולם כאשר פגש שוב את הצמח צדק שמע ממנו הסבר מפעים: המחלה שהופיעה אצלך יכולה להופיע גם אצל בעלי חיים, ויש מחלוקת בין הרמ"א והבית יוסף, כמה זמן יכולה בהמה לחיות עם מחלה כזו. (הדבר נוגע לכך שבמידה שאינה יכולה לחיות עמה שנה שלמה היא נחשבת "טריפה"). הרמ"א פוסק לחומרה שהיא אינה יכולה לחיות עמה שנה ואילו הבית יוסף מקל.
כל עוד גרת בחוץ לארץ, הרמ"א הוא המרא דאתרא לגביך ופסק הדין בשמים הוא כדעתו. ולכן לא יכולת לחיות במצבך יותר משנה. בארץ ישראל ובייחוד בעיר צפת, המרא דאתרא הוא מרן הבית יוסף ולכן ייעצתי לך לנסוע לשם כדי לקבוע לגביך את הכרעת הבית יוסף…
ואז הרבי התערב בשיחה
הסיפור הזה מחבר אותנו לשאלת השאלות בפרשת משפטים שהיא אחת מהיסודות הכי גדולים של התורה שבעל פה וממנה נלמדים סוגיות רבות בתלמוד ובהלכה.
שואל בעל התניא הקדוש באגרת הקודש שם: רצון העליון ב"ה המלובש בתרי"ג מצות שבתורה שבכתב הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם ואינו מתגלה אלא בתורה שבעל פה, כמו מצות תפילין על דרך משל, שנאמר בתורה בכתב וקשרתם לאות על ידך … והוא מאמר סתום ונעלם שלא פירש הכתוב איך ומה לקשור? ומהו טוטפות? … או מצות ל"ת שנאמר בשבת לא תעשה מלאכה ולא פירש מהי מלאכה?
מהי באמת הסיבה שהקב"ה השאיר את הפרשנות בעל פה ולא שילב אותה ישירות בתוך התורה?
עונה על כך הרבי מליובאוויטש (ליקוטי שיחות יט/6): "הכוונה של מתן תורה היא שיהיה חיבור מושלם בין העליון לתחתון [שתורת ה' תחדור בכוחות נפשו של האדם ולא רק צייתנות כנועה בידיים וברגליים]. וכאשר אדם מתייגע עם השכל שלו על סברא בתורה, אז תורת ה' נקראת על שמו, תורתו, היא נהיית עניין שלו … ועי"ז הוא נעשה מציאות מאוחדת עם חכמתו ית' בייחוד נפלא".
ממש כפי שמספר הרב ד"ר צבי וויינרב, שהיה סגן נשיא ארגון האו-יו, איגוד הקהילות האורתודוקסיות בארצות הברית. בצעירותו עבד כפרופסור לפסיכולוגיה במרילנד, ובנוסף פעל כרב והעביר שיעורים. באמצע שנות השלושים הופיע אצלו משבר 'אמצע החיים'. הוא היה מבולבל בקשר לעתידו: האם עליו להתמקד בלימוד תורה או להקדיש את עיקר זמנו לפסיכולוגיה? האם לעבור לתחום הריפוי הפרטי או לקבל משרה בארגון חברתי באזור מגוריו? ובנוסף התלבט לאיזה מקום לימודים לשלוח את ילדיו, ואם לא די בכך היו לו גם ספיקות באמונה ותהיות פילוסופיות. בקיצור, הוא היה נבוך.
בפברואר 1971 הוא התקשר למשרד המזכירות של הרבי מליובאוויטש והציג את עצמו כ"יהודי ממרילנד" בלי להזכיר את שמו האישי. הוא סיפר על תהיות שונות שמבלבלות אותו והוא לא יודע להיכן לפנות. לפתע שמע את קולו של הרבי על הקו. לאותו קו טלפון הייתה שלוחה במשרדו של הרבי ולפעמים בחר להרים את השפופרת. הרבי אמר למזכיר באידיש: "אמור לו שיש יהודי המתגורר במרילנד והוא יוכל לשוחח עמו. שמו הוא ויינרב".
הוא לא האמין למשמע אוזניו. הוא ידע במאת האחוזים שלא אמר למזכיר את שמו, אך הרבי אמר את שמו: ויינרב!. הוא התקשה להאמין למה ששמע וכאשר המזכיר שאל אותו אם שמע מה אמר הרבי, ענה בשלילה. המזכיר חזר שוב: "יש יהודי במרילנד עמו עליו להתייעץ. שמו הוא ויינרב".
הוא אמר בבלבול: "ויינרב זהו שמי!". ואז שמע את הרבי אומר: "אויב אזוי, זאל ער וויסן אז אמאל דארף מען רעדן צו זיך". – "אם כך, עליו לדעת שלפעמים על האדם לדבר אל עצמו"…
בעצם אומר לו הרבי, אני יכול לפתור עבורך את ספקותיך, אבל אז זה לא יהיה שלך, זה יהיה שלי. אני אתקרב לקב"ה ולא אתה. הדרישה מיהודי היא להתבגר!, לחשוב, לעמול ולמצוא את הכוחות לבחור בדרך הנכונה ומתוך כך להתמסר בעומק הכוחות והחושים.