הבחירות המקומיות מחברות כחוט השני בין שנת ה'תשע"ח לבין שנת ה'תשע"ט שתבוא עלינו לטובה. מעניין להסתובב ברחבי הארץ בחודשים האחרונים ולשים לב להבדלים בין הערים החרדיות לבין הערים החילוניות או המעורבות. בעוד באלו האחרונים כבר ניתן לראות בכל פינה שלטים של המועמדים השונים, הרי שאצל החרדים, נכון לעכשיו – דממת אלחוט. מי שאינו מעורב בנבכי הפוליטיקה – אין לו כל דרך לדעת כי מועד הבחירות קרב ובא.
קחו כדוגמה את העיר ירושלים. הראשון שהתחיל לככב על שלטי החוצות היה המועמד אבי סלמן, וכיום ניתן למצוא את תמונותיהם של זאב אלקין, עופר ברקוביץ', משה ליאון ורחל עזריה על צידי כל אוטובוס ובחזית כל מבנה אסטרטגי. אך אם תחפשו את תמונתו של המועמד המוביל בסקרים, יוסי דייטש – עליכם לגלוש בJDN כדי למצוא אותו. מדוע זה קורה? נשוב אחורה אל שלהי שנת ה'תשע"ז.
ככל שהדבר יישמע מגוחך, והוא אכן מגוחך להפליא, עיתונים שנאלצים להשלים סך מסויים של עמודים מידי שבוע, התחילו לסקר את הבחירות המוניציפליות, שנה וחצי לפני מועד הבחירות. ומה יש לדווח בשלב כה מוקדם, כאשר מרבית המועמדים בעיני עצמם עדיין משתעשעים בכך בחלומות הלילה ואינם מעזים לדבר על כך פומבית? מעלים ספינים שונים ומשונים, מפריחים השערות וההערכות ומצליחים לעמוד בכבוד במבחן הכה קריטי המלווה את שיקוליהם של חלק מעורכי השבועונים החרדים: מי סיפק יותר עמודים לצרכן – ולחובבי הנייעס, יושבי הקרנות וחדרי הקפה בשטיבלא'ך כבר היה ב"ה על מה לדסקס ולהעביר את הזמן בטוב ובנעימים.
הבעיה מתחילה כאשר חילוקי דעות אכן החלו לצוץ בין הסיעות השונות. לתדרוכים עלומי שם כבר התרגלנו, אך במערכת הבחירות הנוכחית עלינו דרגה וחילופי הדברים הפכו פומביים כאשר מכתבים שנשלחו בין ראשי חלק מהסיעות החרדיות, נשלחו בצורה רשמית כנמענים גם לעיתונאים שששו עליהם כמוצאי שלל רב ודאגו עוד להוסיף מדילהון עוד כהנה וכהנה תוך כדי שהם מוכיחים לכולם כי תלמידי חכמים הם לא, שכן הם אינם מרבים שלום בעולם.
בנקודה זו רק נספר לכם כי תחילה צוטט JDN קטעים נבחרים מתוך מכתבים אלו, שאין בהם משום מחלוקת ובלי לזלזל חלילה ברבנים וגדולי ישראל. עם זאת, למרות הצנזורה העצמית הגבוהה, הוחלט למנוע ממכם את כל הרפש המיותר ונשוב לדווח לכם מהנעשה בערים אלו כאשר הדברים יגיעו אל שלב הגמר – אחרי הגשת הרשימות.
נוצר מצב, כי במקום להמתין לראות מי יתמודד והיכן, ורק אז להתחיל לנתח את סיכויו ולעקוב אחרי תמיכת הקהילות השונות במועמדותו, הרי שהכל כבר על השולחן בשלבים מוקדמים מידי, ואם חלפו כמה שעות בלי עוד התפתחות "דרמטית" באלעד או בבית שמש, מיהרו בכלי התקשורת לעסוק בספקולציות ולעלות שמות שונים ומשונים על שולחן הניתוחים, למרות הכחשותיהם הפומביות של אותם אישי ציבור כי אין בכוונתם כלל לנדוד לערים אחרות ולהתמודד בהם.
באופן כללי, העיסוק בבחירות המוניציפליות חשובות הן במיוחד. תוצאותיהן יקבעו האם השכונה שלכם תהיה נקייה יותר, האם בעיר מגוריכם יבנו יותר דירות לזוגות צעירים והאם ידאגו לתעסוקה ולחינוך נאות עבורכם ועבור ילדיכם. ויש כמובן את הזווית החרדית: האם יהיו הקצאות עבור מוסדות חרדיים, בתי כנסת וישיבות? האם העירייה תדאג לאירועי תרבות תורנית?, ועוד. בכל זאת, הנתונים הארציים מלמדים כי אחוזי ההצבעה בבחירות המקומיות נמוכות משמעותית מאחוזי ההצבעה בבחירות לכנסת.
אך הזווית החרדית רלוונטית רק עבור ערים מעורבות, כמו ירושלים, בית שמש פתח תקווה וכדומה. בערים חרדיות, כמו בני ברק, ביתר עילית, מודיעין עילית ואלעד, בהם ברור כי ראש העיר יהיה חרדי וידאג עבור צרכי הדת, נראה כי עיקר ההתמקדות אמורה להיות בעשייה של המועמד, והאם יצליח לשפר את חזות העיר, ידאג לרווחת התושבים ושאר הנושאים האזרחיים הפשוטים. בעולם מתוקן, בערים אלו, הפוליטיקאים החרדים והמפלגות הארציות כלל לא היו מתערבות והתושבים היו מכריעים על כך עצמאית, בדיוק כמו שהם מחליטים מי יהיה וועד הבית שלהם.
לצערנו, האחדות במגזר החרדי עדיין רחוקה, וכבר אמר אדם חכם כי המילה "מפלגה" מלמדת על הפילוג הנוצר, וכך, שיקולים צדדיים כמו העדה ממנה מגיע המועמד, והאם הוא חובש לראשו שטריימל, קנייטש או ספודיק, הם אלו שעומדים במרכז השיקולים. וחבל.
מעורבות זו של המפלגות הארציות בבחירות המקומיות, היא הגורמת לכך שבעוד ובערים חילוניות החגיגה הדמוקרטית כבר בעיצומה ומשרדי הפרסום לצד מוכרי שטחי הפרסום כבר גורפים הון מהקמפיינים הרבים של המועמדים השונים המנסים לשכנע את המצביע כי הוא יהיה זה שידאג לו ברשות המקומית, הרי שבערים החרדיות עדיין עסוקים בעוד ניסיון לייצר דיל בחדרי חרדים, במקום להתעסק במה שחשוב באמת. בדאגה לתושב הפשוט.
הכל שקר אסור להשתתף בבחירות האסורות