דיני תפילת הדרך, ושאר דברים שצריכים להיזהר בדרך.
הלכה א'
צריך לומר את תפלת הדרך סמוך לברכה אחרת [בגלל שהיא נחשבת לברכה ארוכה, כלומר שפותחת בברוך ומסיימת בברוך לכן מצמידים אותה לסיום של ברכה אחרת וכך היא מתחילה ונגמרת בברוך], ולכן אם יוצא בבוקר ואומר בדרך ברכת השחר, או שהיה לן בדרך באיזה עיר (שאז יכול לומר תפלת הדרך גם קודם שיצא) ואומר אפילו קודם שיצא בברכת השחר, יאמרה מייד אחר ברכת הגומל חסדים טובים לעמו ישראל.
קרא עוד:
[postim]
ואם הוא בביתו ולאחר התפלה הוא יוצא מביתו, יאכל או ישתה איזה דבר על הדרך, ויברך ברכה אחרונה, וסמוך לה יאמר תפלת הדרך, או יטיל מים ויברך אשר יצר ויסמוך אליה את תפילת הדרך.
הלכה ב'
יש לאמר את תפילת הדרך בעמידה, ואם הוא רוכב או הולך בעגלה, אם אפשר להעמיד את הרכב של ייסע, יעמיד. משום דבשעת רכיבה הוא נחשב כמהלך, ואם אין באפשרותו להעמיד את הרכב יכול לומר גם בשעת הנסיעה.
אין אומרים אותה אלא פעם אחת בכל יום שהוא הולך, אבל אם הוא חנה בעיר על דעת לישון שם בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה להמשיך בדרכו או לשוב לביתו, אומרה פעם שנית באותו יום.
אם הולך ביום ובלילה, או שהיה לן שלא במקום ישוב, בפעם הראשונה כשהוא אומרה הוא אומרה בחתימה [כלומר עם ברכת הסיום 'ברוך אתה ה' שומע תפילה'], ובשאר הימים אומרה בלא חתימה, כי כל זמן שלא לן במקום ישוב, נחשב הכל כדרך אחת גדולה וארוכה.
נ.ב. ההלכות הם רק לעורר ובשעת מעשה על כל אחד לשאול את רבו.
