השבוע ביקר בישראל נשיא צ‘אד, מדינה שאין לישראל יחסים עמה כבר ארבעים שנה. דבר הביקור דווח זמן קצר לפני נחיתתו, והוא שהה כאן יומיים, נפגש פעמים מספר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם עם נשיא המדינה ראובן ריבלין, ביקר ביד ושם, בבתי חולים ובמוסדות ציבוריים.
על פי הודעת לשכת ראש הממשלה, נתניהו צפוי לנסוע בקרוב לצ‘אד, שם יוכרז באופן רשמי על החזרת היחסים הדיפלומטיים בין המדינות. הנשיא הצ‘אדי אמר בראיון בינלאומי כי חידוש היחסים הדיפלומטיים עם ישראל באופן רשמי ייעשו בתוך שבועות אחדים.
זו כבר המדינה המוסלמית השנייה שנוצר עמה קשר בזמן האחרון. לפני חודש ביקר ראש הממשלה בנימין נתניהו בעומאן ונפגש עם מנהיגה הסולטן קאבוס בן סעיד. שבוע לאחר מכן אף הוזמן שר התחבורה ישראל כץ להשתתף בכנס במדינה ונפגש עם בכירים בשלטון. ייתכן שהמדינה אף תיקח חלק בסיוע לתוכנית השלום שיוזם הנשיא טראמפ.
וזה לא הכול, בדרך, על פי דיווחים רשמיים יותר או פחות, יש מדינות כמו, סודאן, מאלי וניז‘ר, והמגעים והמאמצים האלה נמשכים כל העת וכוללים ביקורים חשאיים של בכירים במשרד החוץ ובמטה לביטחון לאומי.
נתניהו גילה אוצר
הרקע למהפך ביחס הישראלי לאפריקה חל לפני שנים מספר בלשכת ראש הממשלה ובמשרד החוץ. אחת המטרות העיקריות, האו“ם, אבל יש עוד בונוסים בדרך. באו“ם חברות 193 מדינות, כל מדינה מיוצגת בה בשווה במרבית הפורומים, מארצות הברית ועד איי מרשל. באפריקה יש 54 מדינות שהאצבע שלהם שווה בדיוק כמו מדינה באירופה. שינוי בדפוס ההצבעה, שהנו אנטי-ישראלי אוטומטי לאורך שנים, יכול לחולל מהפך בעוינות הארגון כלפי ישראל.
בנוסף, ראש הממשלה מואשם חדשות לבקרים ב“בידוד מדיני“, וכל הישג שכזה מותיר את מבקריו חדלי טענות. והמצב אכן כך, כי ככל שישראל מציגה יותר ויותר מדינות שהיא מקיימת איתם יחסים דיפלומטיים, האפשרות של מדינות אירופיות נחשבות ללחוץ על ישראל בנושאים שונים פוחתת משמעותית.
בעקבות כך החל ראש הממשלה נתניהו בהקדשת מאמצים רבים לכינון וחיזוק יחסים עם מדינות שכאלה. התהליך כלל גם חיזוק היחסים עם מדינות פחות ’נחשבות‘ באירופה וגם חיזוק הקשרים והביקורים בדרום אמריקה. אבל גם מאמצים רבים לחידוש יחסים עם מדינות אפריקניות רבות ככל האפשר.
בשלוש השנים האחרונות ביקר נתניהו פעמיים באפריקה, ונפגש בפורומים שונים עם עשרות ממנהיגי מדינות האזור, חלק מהן מחרימות את ישראל ולא מקיימות איתה כלל יחסים. נתניהו לא עובד לבד, המובילים המרכזיים של המהלכים הם בין השאר סמנכ“ל אפריקה במשרד החוץ יורם אלרון (מרואיין בכתבה), בכיר במטה לביטחון לאומי (המל“ל) ששמו אסור בפרסום והוא מכונה ”מעוז“, וגם ראש המל“ל מאיר בן שבת וראש המוסד יוסי כהן מעורבים במגעים.
יורם אלרון שמשמש כסמנכ“ל לנושאי אפריקה במשרד החוץ מלווה את המגעים כבר מספר שנים וביקר באפריקה מספר רב של פעמים, לעתים בחשאי, לעתים בגלוי. הוא גם לקח חלק בכל הפגישות המדיניות עם נשיא צ‘אד שנערכו השבוע והוא משוחח איתנו לאחר שהנשיא הצ‘אדי המריא מישראל בתום ביקור בן 48 שעות, שאותו ליווה אלרון כמעט ברצף.
”ביקור מאוד מוצלח“, מסכם אלרון את הביקור. ”ביקור ראשון של נשיא צ‘אד בארץ, נשיא מוסלמי, לא זוכר מתי היה בפעם האחרונה ביקור שכזה, מדינה בליגה הערבית, מדינה חשובה במרחב שלה שנלחמת ביעילות רבה עם צבא חזק באסלם הקיצוני. מדינה שיש לנו הרבה מאוד אינטרסים מדיניים אסטרטגיים. מקווים שבמהרה יביא גם לחידוש יחסים דיפלומטיים מלאים“.
בביקור המדובר, למרות חגיגיותו, לא הוכרז באופן רשמי על החזרת היחסים בין ישראל לצ‘אד. עובדה שאף גרמה לתקרית בין המל“ל למנכ“ל משרד החוץ, שעל פי הדיווחים, סבר כי אין לקיים את הביקור ללא הכרזה רשמית. אלרון מסרב להתייחס לפרסום אבל אומר כי ”אני מבין שזה יהיה (הכרזת יחסים, ש.ב.צ.) לא בעתיד הרחוק, יותר בעתיד הקרוב“.
האינטרס הישראלי הברור בכל המאמצים האלה הוא כמו שציינו שינוי דפוסי ההצבעה בפורמים בין לאומיים. נציג משרד החוץ טוען בשיחה עם ’יום ליום‘ כי יש כבר התקדמות בנושא. ”אנחנו באמת רואים את השינוי הזה שמתחולל, יותר ויותר מדינות לא חוששות מכל מיני לחצים ואיומים חיצוניים ומצביעות איתנו או נמנעות בהרבה מאוד מקרים“.
”יש ארבעים ושמונה מדינות דרומית לסהרה, יש לנו יחסים דיפלומטיים עם 42, וקשרים לא פורמליים כאלה ואחרים עם חלק מיתר שש המדינות. אם בעבר מעט מדינות הצביעו איתנו או נמנעו בהצבעות אנטי ישראליות שעולות על הפרק כל הזמן, היום אנחנו רואים מגמה של מספר הולך וגובר של מדינות כמו צ‘אד שאומרות: ’רגע, אנחנו צריכים לנהל את מדיניות החוץ שלנו באופן עצמאי, אנחנו מסרבים לקבל לחצים מכל מיני גורמים כאלה ואחרים, עם כל הכבוד להם. אנחנו ננהל מדיניות ריבונית ועצמאית שלנו ואנחנו נחליט‘. הם מבינים שאין שום תוחלת בכך שישראל כל הזמן תספוג עוד ועוד החלטות חד צדדיות שלא משקפות את תמונת המצב לאשורה, והן בהחלט מוכנות בהרבה מקרים להימנע ובחלק מהמקרים אפילו להתנגד. לנו זה חשוב מאוד וראש הממשלה אומר שהמטרה זה להביא בסופו של דבר שרוב המדינות האלה יהיו בצד שלנו והן יהיו פרו אקטיביות בשכנוע של מדינות נוספות“.
לשאלתנו מודה אלרון כי ”שום אומה לא נבנתה ביומיים, נכון, זה לא מהיום למחר, לוקח זמן. אנחנו רואים לפי הנתונים שיש לנו שהקבוצה של המדינות שמוכנות להתנהל בצורה הזאת הולכת ומתרחבת“. לדבריו, המטרה בסופו של דבר זה שיום אחד ישראל עוד תנצח בהצבעות באו“ם, ”ישראל היא אבן שואבת, אתה רואה פה כל כך הרבה ביקורים, כל כך הרבה מדינות, כולל מדינות שאין להן יחסים דיפלומטיים
אתנו שמגיעים לכאן, שרוצים את הקשר עם ישראל, שרוצים גם ליהנות מהיכולות ומהייחודיות שלנו. צריך לזכור שאנחנו המדינה היחידה שיש לה גבול יבשתי עם אפריקה, זה יותר מסמלי“.
”מדינה עם רוב מוסלמי“
כדי לשמוע יותר על המדינה שמתקדמת זה עתה בצעדי ענק לישראל, צ‘אד, אנחנו מבקשים לשוחח עם השגריר הישראלי האחרון ששירת שם, עובדיה סופר, שכיהן בתפקיד בין השנים 1969 ל-1971“. צ‘אד היא מדינה חשובה מאוד בשטח ענק של 000,280,1 קילומטר, רובה מדברית אבל רווית אורניום, נפט, עשירה, אבל נחשבת גם לאחת המדינות העניות, בשל העובדה כי לא הכול מנוצל ומפותח. היא בעלת חשיבות אסטרטגית משמעותית מבחינת ישראל, מכיוון שהיא גובלת בלוב מצפון ובסודאן ממערב. בזמני קדאפי עשה הפיכה בלוב וסילק את המלך שהובא ע“י האמריקאים והעלים את הנפט שלאמריקאים היו קונספציות עליו, לכן צ‘אד, שנחשבה צד שרות הפכה עוד יותר צד שרות, אף אחד לא רצה להתמנות לשם.
”כשאני מוניתי, קדאפי עלה לשלטון, ואז מבחינתה של ישראל וארצות הברית צ‘אד קיבלה חשיבות מיוחדת. נוצר שיתוף פעולה בינינו לאמריקאים כנגד השאיפה של קדאפי שרצה לשלוט על כל אפריקה, היה לו חלום נפוליוני לאחד את אפריקה תחת שלטונו, דבר שלא הצליח, כמובן. צ‘אד היא ברובה מדינה מוסלמית, ארבעים אחוז נוצרים, כשאני מוניתי לשגריר ובמהלך כהונתי השלטון היה בידי הנוצרים ובידי הנשיא הנוצרי פרנסוה טומבלבי, היתה לו בעיה של הישרדות והישענות על הישראלים והאמריקאים. מכאן, למרות האיומים של קדאפי ושל המוסלמים לנתק קשרים עם ישראל, הוא לא ניתק אותם.
”אמרתי שנוצרו שיתופי פעולה בין האמריקאים לבינינו בתקופתי, הייתה פעילות שאיני יכול לפרט אותה כי הדברים עדיין חסויים, זה הביא לידי כך שלפחות בתקופתי קדאפי לא הצליח להשפיע על צ‘אד לנתק קשרים עם ישראל, והם נותקו שנה אחרי שעזבתי. היה לחץ מוסלמי ומרד של
השבטים המוסלמיים נגד השלטון הנוצרי, ועצם העובדה שאנחנו בזמנו היינו גורם מייצב שהגן על משטר הנשיא מנעה ממנו לנתק את הקשר. בניסיון לייצב את משטרו הוא ניתק את הקשרים עם ישראל, אבל זה לא עזר לו, ואחרי תקופה הוא נרצח בהפיכה“.
לדברי סופר, אף שטרם הוכרז על כינון יחסים רשמיים, זה בכל זאת חשוב. ”זה שלב ראשון, ובסופו של דבר הם יכוננו יחסים דיפלומטיים. כמו שאמר נשיא צ‘אד שחשובים לו מאוד היחסים הבלתי פורמליים בינתיים. הוא כמובן הזכיר את העניין הפלסטיני, אבל זה בשלב זה בעל חשיבות קטנה יותר. ברגע שהמשטרים האלה יישאלו לא רק מבחינה ביטחונית, סיוע שהם צריכים לו וזקוקים לו, היחסים יחודשו לדעתי“. הוא מוסיף כי ”כינון היחסים עם כל המדינות האלה ממחיש לפלסטינים כי למדינות רבות בעולם יש אינטרסים עם ישראל והם לא מתייחסים כל כך לפילוג הפלסטיני, שהיום נחשב למשתף פעולה עם הפיגועים, קרנם של הפלסטינים ירדה גם בעיני הערבים“.
סופר, שלאחר מכן שימש בתפקידים בכירים נוספים בשירות החוץ הישראלי והיה ממונה על הקשרים עם אפריקה במשלחת הישראלית לאו“ם, מכיר היטב את היבשת, גם את עומאן שלאחרונה ביקר שם נתניהו. סופר מסביר כי מרבית האוכלוסייה במדינות אפריקה הם מוסלמים, ”עכשיו
כל המדינות האלה שואפות לכונן יחסים לא פורמליים עם ישראל, ויש לזה השלכות חיוביות על היחסים שאנחנו שואפים לכונן עם מדינות נוספות, חשובות יותר אפילו. חשוב לדעת שמדינה מוסלמית שפותחת את הדלת לישראל בתקופה שלנו, החשיבות של האסטרטגיה של נתניהו לכונן יחסים אפילו לא פורמליים מתחת לסהרה, כמו ניג‘ריה ומדינות אחרות, היא גם מסלול פתוח שיכול לגרום לעוד מדינות חשובות יותר במזרח אסיה, כמו אינדונזיה, מלזיה, לכונן יחסים איתנו“.
מחקלאות ועד נשק
אם דיברנו על בונוס אז זה רווח כלכלי נאה למדינת ישראל ממה שהמדינות האפריקניות מקבלות מישראל, וזה במה שעוד מוגדר כ‘תמורה‘ ליחסים עם ישראל.
”יש לנו יכולות מוכחות שאין למדינות אחרות בכל מה שקשור לתופעות העכשוויות שניתן להגדיר אותן כשינוי אקלים ויבוש. ישראל מתמודדת עם זה בחלק מהמקומות, באפריקה מתמודדים היום עם התופעה, ואנחנו רואים את זה במספר מוקדים, גם נשיא צ‘אד דיבר על זה, שאגם צ‘אד עקב התאדות הוא קטן בגודלו בתשעים אחוז משנות השישים. וזה מקור פרנסה, יש שם דגה, יש מסביב שדות חקלאות וכו‘ וזה דבר שהם היו רוצים מאוד לנסות לשקם אותו, לנו יש את היכולת ואת הניסיון לפחות בדברים מסוימים לסייע“, אומר אלרון ממשרד החוץ.
המדינות האפריקניות מנסות ללמוד מישראל גם בתחומי הטכנולוגיה, ”הם מיוצגים באירועים שמתקיימים כאן בתחום הטכנולוגיה, הסייבר והמים. בתחומים שיש לישראל יתרון יחסי, כמו אנרגיה חלופית, שזה מאוד מתפתח, כל מיני תחומים אזרחיים שגם בהם יש לישראל יתרונות מובהקים“.
לדברי אלרון, ”הפוטנציאל הכלכלי לחברות הישראליות, זה שוק מתפתח מאוד עם תנופה גדולה מאוד, עם אחוזי צמיחה, מעמד הביניים שכוח הקנייה שלו הולך וגדל, ההתייצבות שיש בהרבה מאוד מקומות. יש פחות הפיכות, פחות סכסוכים בתוך מדינות, הרבה פחות ממה שהיה פעם ולכן אטרקטיבי יותר למשקיעים ולחברות להגיע. הכלכלה שמה מתפתחת, יש מעמד ביניים שמאפשר גם הכוונת לקוחות לא רק לצריכה אלא גם להגדלת העוגה הכלכלית“.
מה שפחות ששו לדבר איתנו עליו אלה עסקאות הנשק הענקיות שישראל מקיימת עם הרבה מדינות באפריקה, חלק מהן משתמשות בנשק הזה גם כדי לפגוע במורדים במדינתם. ישראל, על פי דיווחים רשמיים, מקיימת עסקאות כאלה גם עם צ‘אד, וראש הממשלה נתניהו ונשיא צ‘אד סירבו להשיב לעיתונאי במסיבת עיתונאים על שאלה בנושא. לשם קבלת מושגים, הייצוא הביטחוני לאפריקה עמד ב-2007 על 700 מיליון דולר.
אלרון אינו מתייחס לכך בכלל, סופר אומר כי ”אין מדינה בעולם שמסוגלת לייצא נשק ולא מייצאת למדיניות האלה, כולל ארצות הברית, כולל כל אירופה המערבית. ככה שאנחנו לא צריכים להיות ייחודיים כשכל העולם הולך אחרי האינטרסים שלהם. אנחנו לא עד כדי כך משפיעים שאנחנו יכולים להפוך משטרים דיקטטוריים, גם המערב לא הצליח, האם צרפת ואנגליה שיש להן יחסים עם המשטרים האלה הצליחו להפוך אותם לדמוקרטיות טהורות?“.
”המאבק המשותף באיראנים“
בישראל אמנם ששים לקיים את היחסים האלה, אך השאלה שנשאלת היא מה המדינות מרוויחות מזה. הם הרי ניתקו יחסים עם ישראל לפני עשרים, שלושים וארבעים שנה, למה עכשיו הם חוזרים לקיים את היחסים האלה. יורם אלרון, סמנכ“ל אפריקה במשרד החוץ, מסביר כי לדעתו יש מספר סיבות לשינוי. ”העולם הערבי והמוסלמי המתון מתקרב לישראל, יש לנו כמובן יחסים דיפלומטיים ירדן ומצרים, אבל יש גם כידוע יחסים לא רשמיים עם מדינות אחרות באזור המפרץ (רמז די עבה מנציג רשמי של משרד החוץ על היחסים השקטים של ישראל עם סעודיה ואף דיווח על כינון יחסים רשמיים בקרוב עם בחריין, ש.ב.צ.). המדינות באפריקה מרגישות שהן לא צריכות להיות יותר צדיקות מהן. אני מניח שהנשיא הגיע למסקנה שאין שום סיבה שגם הוא לא יחמם את היחסים עם ישראל ובסופו של דבר יחדש אותם“.
בנוסף מציין אלרון, ”דבר שני זה הרצון שלהם להסתייע במידע של ישראל, שאין שני לו, במלחמה בטרור. שמה של ישראל הולך לפניה בכל מה שנוגע במלחמה בטרור, לוחמה באסלם קיצוני“. הוא חושף כי גם בפגישות עם נשיא צ‘אד עלה הנושא האיראני על השולחן, ”יש פה זהות אינטרסים, כמו להם גם לנו, איום איראני שהוא משמעותי וצריכים להתייחס אליו ולהתמודד איתו“.
”כל המדינות באזור, אני לא יכול בדיוק… אתה צריך לשאול אותם… אבל אנחנו יודעים באופן כללי שמדינות היום, יותר מהעבר, מבינות את הסכנות של האיום האיראני והארגונים שעובדים בחסותם, כמו החיזבאללה שעובד במערב אפריקה ומנסה לעשות שימוש במדינות לצורך הלבנת חומרים אסורים והון, יש כמה מדינות במפרץ שאפילו ניתקו את היחסים שלהם עם איראן, כמו ציבוטי וסומליה“.
”הם מבינים שיש כאן אינטרס משותף, היכולות הישראליות המוכחות בתחומים שחשובים להם מאוד, מדינות גם במערב וגם במזרח, וזו תופעה יחסית חדשה אצלם, חשופות לאיום הזה ולא תמיד חושבות שיש להן את היכולות בשביל להתמודד עם זה בעצמן והן פונות לישראל לבקש סיוע“.
”מגמה די בולטת במספר רב של מדינות להתנתק מכל הגורמים, אני לא יודע אם להתנתק זה המילה הנכונה (הוא מתקן את עצמו ש.ב.צ.), אבל פחות להדגיש חשיבות לכל מיני גורמים שבעבר הם כן היו מתחשבים מאוד בעמדות שלהם. ארגונים שעוינים את ישראל, כמו הליגה הערבית, כמו הארגון המדינות האסלאמיות וכו‘“.
שחיתות
שיטת המשטר ברוב מדינות אפריקה היא רפובליקה, המסתמכת על שלטון נשיאותי. מאז קבלת העצמאות, מדינות רבות באפריקה הידרדרו לחוסר יציבות, שחיתות, אלימות ומשטרים דיקטטוריים. עד לאחרונה, מדינות מעטות בלבד ביבשת הצליחו להחזיק בשלטון דמוקרטי, ובמקום זאת נסחפו לסדרת הפיכות ברוטליות ודיקטטורות צבאיות. בין תחילת שנות השישים לסוף שנות השמונים, היו באפריקה יותר מ-70 הפיכות ו-13 התנקשויות בנשיאים.
מנהיגים רבים היו מושחתים, וחלק ניכר מהם הפכו את מדינותיהם לדיקטטורות, כשהם מוציאים מחוץ לחוק את האופוזיציה, מבטלים את החוקה ומפזרים את הפרלמנט בארצם. רבים מהם אף השתמשו בכוחם כדי להחיות מחדש יריבויות שבטיות ישנות, שדוכאו תחת שלטון קולוניאלי.
למרות קשיים מרובים, ישנם כמה סימנים כי לאפריקה תקווה לעתיד טוב יותר. נראה כי הדמוקרטיה מתרחבת, אף שמרבית המדינות אינן דמוקרטיות עדיין. כמו כן, מדינות רבות הכירו רשמית בזכויות האדם לכל האזרחים, אך המצב עדיין לא שפיר, בלשון המעטה.
יורם אלרון, שהוא נציג רשמי של ישראל, די מתחמק מלהתייחס לעניין ואומר כי, ”אנחנו כמשרד החוץ מקדמים את האינטרסים של מדינת ישראל במסגרת מדיניות החוץ, האינטרסים המדיניים, האינטרסים הכלכליים, האינטרסים האסטרטגיים, וזה בעצם מה שחשוב לנו“.
השגריר לשעבר עובדיה סופר, שכיום כבר אינו משרת במשרד החוץ, פתוח יותר ומגן על ההחלטה לקיים את היחסים ולהתעלם מהנעשה במדינות. ”שמעתי את אחת המרואיינות (כנראה חברת כנסת מהשמאל שהתראיינה לרדיו, ש.ב.צ.) אומרת שאסור לנו לקיים יחסים עם מדינות לא דמוקרטיות. זה באמת האבסורד הכי גדול בעולם, בוש בזמנו רצה לעשות דמוקרטיה במדינות ערב ונכשל כישלון חרוץ. המדינות האלה לעולם לא יוכלו להידמות למדינות מערביות, ולכן זה אבסורד מי שרוצה להגיד שאנחנו צריכים לוותר על היחסים בגלל משטרים לא דמוקרטיים“.
"יש בכל המדיניות האלה בחירות", מדגיש סופר. "הן מדיניות דמוקרטיות בצורה שלהן. גם האמריקאים וגם הרוסים וגם הסינים לא יכולים להשפיע על שינוי המשטרים האלה. האם אנחנו צריכים להיות מבודדים בעולם בגלל זה", הוא תוהה.
"היהודים בסדר, השחיתות חוגגת"
לקראת סיום הכתבה רצינו גם לקבל את נקודת המבט היהודית מהשטח, שוחחנו עם הרב אלי גרטנר, איש חינוך ביוהנסבורג. הוא אמנם לא סיפק לנו תמונה כוללת על כל היבשת, אבל בכל זאת נתן לו להבין איך הדברים נראים משם.
"עד שנת 94 היה פה ממשל אפרטהייד, לממשל ההוא היה קשר מאוד טוב עם ישראל, כך שאוטומטית יש הרעה ביחסים. יש נציגות רשמית אבל המפלגה השולטת עוינת את ישראל. היו שנים קשות יותר והיו טובות יותר. באחד הסבבים האחרונים בעזה החזירו את השגריר הדרום אפריקני והיה איזשהו נתק. לפני שנתיים היתה בצורת וישראל ניסתה לעזור וזה כן יצר בסיס לקשר. לפני כמה שנים התחלף הנשיא, מאותה מפלגה אבל הוא כן מקורב יותר לקהילה היהודית, כן מדברים על התחממות ביחסים, אבל עדיין לא רואים את זה ולא מרגישים את זה עדיין", מתמצת עבורנו הרב גרטנר את תולדות היחסים עם ישראל.
??????
במקום יש קהילה יהודית מכובדת וגדולה שמונה כחמישים אלף איש, מרביתם ילידים. הרב גרטנר מספר על חיי קהילה תוססים ביוהנסבורג, "הקהילה היהודית פה ציונית מאוד, הפעילויות הציוניות פה גדולות וחזקות. זה קהילה גדולה וחזקה, יש כאן רב עיר יהודי, יש בית דין חזק".
לדבריו, אין כמעט בעיות אנטישמיות, מאחר שאין כמעט קשר בין היהודים למקומיים, הוא מסביר שכל אחד גר בבית פרטי, ובגלל הפשע שחוגג, הבתים מגודרים בחומות גבוהות, כך שכמעט אינו פוגש את שכניו הגויים ליותר משלום שלום. לדבריו, הבעיה המרכזית היא הפשע שחוגג בכל מקום, מהשלטון ועד השוטר שעוצר אותך ומצפה לתשורה נאה כדי שיבטל את הדו"ח.
הכתבה פורסמה בעיתון יום ליום
