ראש השנה לחסידות • דברים מאת הגה"צ רבי שמואל אלעזר היילפרין זצ"ל

לכבוד ראש השנה לחסידות י"ט כסלו חג הגאולה של רבנו הגדול בעל התניא זי"ע • אנו מגישים דברים מאת הגה"צ רבי שמואל אלעזר היילפרין זצ"ל

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
  • מצמרר: "צעקנו לו שיקפוץ מהמיטה אבל הוא פחד"

    תוכן מקודם

  • "בגיל 35 הפכתי לסיעודי" הסיפור המטלטל של שעיה

    תוכן מקודם

  • אם הכלה: הצער שלה שבר אותי והחלטתי לפרסם את הסיפור

    תוכן מקודם

  • מזעזע: ההורים השכולים יושבים שבעה בבית הכנסת השכונתי

    תוכן מקודם

מאת ה' הייתה זאת ונפלאות בעינינו כי עיקר המלחמה אשר שמו פניהם ללחום עם תורת הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו דווקא

(ממכתב קדשו של רבנו הגדול בעל התניא והשו"ע זי"ע אל רעו הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיצ'וב זי"ע)


 י"ט כסלו . . החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו, היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח אשר הנחילנו אבותינו הקדושים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, והיא היא תורת הבעש"ט ז"ל

(ממכתב קדשו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע במעלת וקדושת יום חג הגאולה)


 עם התגלותו של מורנו הבעש"ט נ"ע, בתורתו ושיטתו בעבודת ה' יתברך, התפתחה גם ספרות עניפה ומסועפת, בחלק זה של תורתנו הק' הנקרא בשם "נשמתא דאורייתא" ובשפת זמננו גם בשם מחשבת היהדות, ספרות הכוללת את תורת החסידות על כל היבטיה וסגנון בתי מדרשיה המגוונים, וה"חדרים" הרבים שהוקמו והשתלשלו בתנועה זו, אשר מכולם יחד עולה ריח גן עדן, ובושם העליון משיב הנפש, של החכמה העליונה שהאירה בשפע רב בארבע אמותיו של מחוללה של תנועת החסידות רבנו ישראל בעל שם טוב נ"ע.

גם כאשר נפגשים אנו לא פעם בפרשנות סותרת או נבדלת, בספרות תורנית ענקית זו, ויותר מכן גישות רעיוניות שונות בין ספרי החסידות מאחד למשנהו, או הבדלי סגנון מחשבה של צדיקים משושלת זו לבין צדיקים משושלת אחרת, וכמו במיוחד ההבדל הבולט ביותר, שבין ספרי החסידות פרי עטם או מחשבתם של אדמו"רי פולין לבין הספרות החב"דית עם פניה העמוקים, שהיא תורתם של נשיאי חב"ד החל מכ"ק רבנו הזקן המייסד, ועד לכ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א) נשיאה השביעי (עד ביאת גואל צדק), כל זה אינו גורע מהמשותף והאחידות שבתורת החסידות. וצודקת היא ההתייחסות לכולם כאחד, כאל תורת הבעש"ט נ"ע.

יתירה מזו, אנו מוצאים תופעה כגון זו, גם באותם ספרים שנכתבו ע"י מחברים מענף אחד בתנועת החסידות, או אפילו של מחבר אחד ממש, שלעיתים עונה על שאלה אחת כמה תשובות שונות, אשר כל אחת משקפת גישה מחשבתית שונה לחלוטין, ופעמים נוגעים הנושאים לדברים יסודיים ועיקריים. ובכל זאת אין לראות בכך כפגימה בשלימותה וייחודה של תורת החסידות, והיותה מקשה אחת כולה זהב טהור. הכיצד?

המידות והשורשים עליהם בנויים דרושי החסידות על כל גווניה. הן בסגנון דרשת המקראות והן בהשקפת החיים היהודית היסוד-יסודית המשפיעה ביחוד על "תורות" אלו, הרי כולן יונקות מתורתו של אותו אילן רב פארות, הכולל בקרבו, תזונה רוחנית וחיות אין סוף, הלא הוא קדוש ה' מייסד החסידות.

משל למה הדבר דומה? לימי התלמוד הבבלי והירושלמי עם גלויהם הסוערים של סברות אין קץ, ועמדות מחשבה שונות ומשונות, לפעמים גם קוטביים, בין אם המדובר בפסקי הלכות בחלק המכונה 'שמעתתא', ואם בשטח הרעיוני העוסק בדעות ומוסר, גלות וגאולה, שהוא חלק ה'אגדתא'. מכל מקום רוח האחדות האלקית מרחפת על פני ימים אלו עם מימיהם האדירים, משום שגם שתי הסברות המנוגדות, הן תלמודיות מובהקות (כרגילות הביטוי 'סברת גמרא' – א-גמרא סברא). וכן שני פסקים סותרים והשנויים במחלוקת, הן תורניות מיסודן, ומושתתות על שלש עשרה מדות דרבי ישמעאל שהתורה נדרשת בהן [והמסתעף מהן כמו שלשים ושתים מדות של רבי אלעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי] ועל תקנות וגזירות חכמים, היונקות סמכותן ממידות אלו, או על תפיסות שכליות המוגדרות כסברות, וכלשון חכמים: "למה לי קרא, סברא היא", שדינם כדין תורה וגם הם מושפעות משפע אור החכמה האלקית של שושלת מקבלי התורה מדור לדור עד למשה רבנו ע"ה, ומיוחדות בנטיותיהן המחשבתית.

כן הדברים, ביחס לימה הגדול של החסידות שהוא למעשה העשיר ביותר בצבעיו הרעיוניים – המושפע במידה רבה מההתפשטות הגיאוגרפית העצומה לה זכתה תנועה רבתית זו – בעולם ההגות הפנימית של היהדות. רוחו הגדולה של יוצרה, איש האלקים, המורה הגדול לעמנו, מרן ישראל בעש"ט נ"ע, היא שרוחפת עליה ועל נתיבותיה הרבים עם פיצולי שביליה הססגוניים, המונהגות ומודרכות עפ"י הכללים והמידות שגילה, דווקא בדורות האחרונים של "עקבתא דמשיחא", וזכה ע"י כך להגדיל תורה ולהאדירה במרחבים עצומים וענקיים ללא תקדים.

מכל אמירה של מורנו הבעש"ט נ"ע, התפשטו במרוצת הדורות דרושים ארוכים, הבנויים על יסוד מימרא זו, בחינת הנהר המתפשט מטיפות המעיין, בדומה למה שאמרו חכמים במסכת (יומא עז, ב) בקשר למעיין היוצא מבית קדשי הקדשים "בתחילה הוא דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח ההיכל נעשה חוט של שתי, כיון שהגיע להיכל נעשה חוט של ערב, כיון שהגיע אל פתח העזרה נעשה כפי פח קטן, מכאן ואילך הי' מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, נעשה נחל שוטף . ." [וראה שם, שבו מטוהרין טומאות חמורות] וגם על כל המסתעף משוך חוט של חסד, וחינה המיוחד של המימרא החסידית – א-חסידישע ווארט.

 

נצחיות התורה – שורש גדול ומדה הנדרשת בתורת הבעש"ט

 

אחת ממידותיו של רבי ישראל בעש"ט נ"ע, שלפיה התורה נדרשת ואשר עליה בנויים תלי תלים של דרושים חסידיים מעמיקים, היא ההנחה היסודית המוחלטת של נצחיות התורה[1], בהטעמתה המיוחדת של תורת החסידות שלו. בעצם יסוד זה, כמוסה בעיקר האמונה האיתנה – שהיא שמיימית – אלקית, הקשורה עם התפיסה ההכרחית במהותה הפנימי והמאד שרשית של התורה. אולם יחד עם זה, יש לראות בכל זה משום "מדה בתורה", המשמשת פתח ומבוא לשפע של "תורות" בסגנונות שונים ומשונים הבנויים על יסוד מדה רבה וחשובה זו.

הנה ב"כתר שם טוב" (אות שצ"ג, הוצאת קה"ת) כתוב לאמר:

"מהבעש"ט: במדרש, מה ראה קרח לחלק על משה? פרה אדומה ראה. ותמוה. ופירש בשם הבעש"ט זלה"ה, ששאלוהו תלמידיו על עניין פרה אדומה היכן לבוא מזה לעבודת השי"ת תמיד, כמו שלימד הבעש"ט זלל"ה שכל המצוות הם נצחיות בשכל. אף שבפועל הם בזמן ובמעשה, בשכל הם תמיד נצחיים, כי התורה היא אלקותו ואלקותו נצחיות. כמו שאומרים כל תלמידי הבעש"ט ז"ל בשמו שכל התורה צריכה להמצא תמיד בכל זמן בדרך חכמה ושכל, שיש ללמוד מכל מצוה רמיזתה. ושאלוהו על פרה אדומה, שאפי' בזמן בהמ"ק לא נהג אלא לעיתים רחוקות, כמ"ש במשנה מס' פרה (פ"ג משנה ד) מי עשאן כו'. וגם מה שמטהרת טמאים ומטמאה טהורים. והשיב הבעש"ט זלה"ה שזהו ענין הגבהות. שמתחלה אם האדם מתנהג בדרך לא טוב והוא רחוק מהשי"ת, התחלת תיקונו הוא מצד הגבהות ושלא לשמה, כמו להתפארות או עולם הבא, שזהו ג"כ גבהות נסתר, שחושב שראוי שישלם לו השי"ת שכר על מעשיו, וחושב את עצמו שעושה איזה דבר למענו, ובאמת מצדנו בלתי כח הבורא מה אנו והאיך יתכן לקבל שכר. רק מתחלה אי אפשר לבוא לזה, וח"ו ישאר בחיצוניות, והותר לו לאחוז הגבהות והתפארות, ויעשה שלא לשמה ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה. ובלשמה צריך להיות זך ונקי מכל סיג גבהות, כי אם יתערב בו גבהות יתועב לפני ה'".

מדבריו אנו למדים חידוש גדול, שאי אפשר למצוה מתרי"ג מצוות התורה, שתבטל לגמרי בשום זמן מן הזמנים, ודבר זה לא ייתכן בשום פנים שבעולם. הנה יסוד חידוש זה, שמשמע (מדברי כש"ט) שלא קדמו אדם מעולם, גרם להרבות תורה לאין שיעור בספרות התורנית הפוריה ביותר, שנכתבה בהשקפת החסידות. שהרי יסוד זה, מצריך תשובה לכל מצוה ומצוה מתרי"ג, שאינה נוהגת בזמננו, מהי הרוחניות הממלאת את מקומה המעשי של המצוה בפועל. ובאמת הספרות החסידית מלאה משום כך בהסברת הצד הרוחני של המצוה, ביחוד כשאינו יכול להתבצע מבחינה מעשית, מחמת שאינו נוהג כיום. ועם שאין המענה בזה שווה בדרושים השונים, ק"ו כשהמחברים שונים או באים מ"חדרים" חסידיים שונים, אין זה משנה, שהרי כל הסברה בנושא זה, איזו שלא תהי', גם ביאורים סותרים אחד את משנהו, בכלל תורת הבעש"ט נ"ע יחשבהו. שהרי הם בנויים על אותה מדה בתורה, שנתגלתה ע"י המורה הגדול, מורנו הבעש"ט נ"ע, שיצק יסודות חזקים, שאפשר לבנות עליהם בניינים עצומים, וגם על תורת הבעש"ט נ"ע עצמו, נאמר "וכפטיש יפוצץ סלע וגו'".

נקודת החידוש בזה היא: מכיון שישנן מצוות שהם נצחיים ממש בפועל, ולעומתן ישנן מצוות שתלויים בזמנים ותקופות מסוימות, מסבות שונות, כמו המצוות הקשורות עם בית המקדש, או הנוהגות רק בזמן המקדש. ובהן גופא ישנן מצוות שחכמים תיקנו שיהו נוהגות מדרבנן זכר למקדש וכיוצא בזה, ומהן שלא תקנו להן חכמים זכר למקדש ואינן נוהגות לגמרי בפועל. כמו כן ישנן מצוות שההוראה המוסרית היא פשוטה ובולטת כגון: מצות שלוח הקן[4], או מצות השמיטה הכוללת שמיטת קרקע ושמיטת כספים וכדו'. מובן שההשלכות של הצד המוסרי של מצוות כגון אלו שייכות גם בזמן או במקום שאין השמיטה נוהגת, היינו הידיעה ש"לה' הארץ ומלואה", ושאין תעודתו של האדם מישראל להיות שקוע בחומריות העולם הזה. או מדת הוותרנות לחבירו בדברים שבממון, וביחוד לאחיו האביון, כל זה אין בו משום חידוש. אולם הנחה זו אשר כל מצוה שבעולם, גם אלו שאינו נראה ונרגש בהם הצד הרוחני-מוסרי, ביחוד בהשקפה ראשונה, יש וחובה למצוא בהם צד רוחני וע"י זה לקיים בהם את המצוה. לכל הפחות בדרך זו, כשהקיום בפועל הוא נמנע. זהו החידוש שנתחדש במתיבתא דבי רבי ישראל בעש"ט זי"ע.

כמדומה שאפשר למתוח קו משוה בין עקרונו הנזכר של מייסד החסידות, לבין שיטתו של הממשיך העיקרי של תורת הבעש"ט נ"ע בדורנו הוא כ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א). אשר דעה תלמודית, גם זו שלא נתקבלה להלכה, יש ללמוד ממנה את ההוראה הרוחנית, כפי שבאה לידי ביטוי בשיחותיו הק', מאחר שהיא בכלל "תורה מלשון הוראה". שהוא כלל גדול ומקיף ביותר, בחינת בריח התיכון, בשיחותיו הק'. וביחוד לחלק התורה שאינו מעשי, כמו ספורי התורה וכו', שהופכים להיות קיומיים מצד ההוראות הנלמדות מהם.

[אגב, בעמדתו זו של כ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א) הרווחנו פירוש חדש ונפלא, למאמר חכמים במסכת עירובין (יג, ב) "אלו ואלו דברי אלקים חיים" שרבים עסקו בביאורה[5], והנה נפתח לפנינו אשנב זוהר שגם דעה זו שנדחתה מההלכה, יש לה משמעות קיומית, וגם בזמננו].

 

על ההתחדשות במשנתו של הבעש"ט נ"ע

 

בהמשך להמדובר לעיל, מן הראוי להתעכב גם על נושא ה'התחדשות' במשנת הבעל שם טוב נ"ע. שזהו אחד היסודות החשובים, בעיצוב דמותה של החסידות, שיש בו משום נתינת גוון נוסף לשלל צבעיה המשתלב עם העבודה בחיות. כאמור, דבר זה משתקף בהרבה 'תורות' של הבעש"ט נ"ע. ב'תורה' שלפנינו (כש"ט, קי"ט) היא מבוארת בצורה הגלויה ביותר:

"הבעש"ט: עניין הנס הוא שנתחדש הדבר בפעם הראשון על הטבע נקרא נס, ואח"כ נעשה זה טבע גם כן. וזהו שכתוב תקעו בחדש שופר, והקשה דהוה ליה לומר תקעו שופר בחדש, ופירש כי יראה אדם תדיר שיהי' בחדש, ר"ל לחדש מעש"ט שלא יהי' כמו חוק קבוע. וזהו שכתב כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב".

משמע שיש יתרון בחידוש במצוות. הא כיצד? והרי כל חידוש קשור בבל תוסיף או בבל תגרע. אלא בהכרח לומר שהחידוש פה כוונתו, לחידוש שאינו חורג מגבול ההלכה של המצוה. כגון ההליכה במקווה לפני קיום המצוה, בכדי שהמצוה תיעשה בטהרה ובזיכוך המחשבה. וכן לימוד תכנה הפנימי של המצוה לפני עשייתה, הכנות ראויות לשבת כמו אמירת הודו וגו' ופתח אליהו וכו', או ההכנה לתפילת ערבית של שבת באמירת כגוונא וכו'.

אגב, יסוד גדול זה בעבודת השם, שופך אור גדול על ענין כתיבת ספרי התורה – בנוסף על הטעמים הכמוסים לנשיא ישראל, החש בוודאי את צרכיו הרוחניים המיוחדים של העם, ודואג לקיומו ושלימותו. היינו, אמנם אין חיוב מיוחד בהלכה, שיטיל על הרבים כתיבת ספר תורה, אך מאידך גיסא מובן שאין שום איסור או פגם בדבר ח"ו. ואדרבא, יש בו מעלות חשובות לאין ערוך ולעין שיעור, גם עפ"י פשוט.

ראשית, בעצם זכוי הרבים במצוה החשובה של כתיבת ספר תורה. שהרי ההלכה קובעת, שגם "המגיה ספר תורה, ואפילו אות אחת, הרי הוא כאילו כתבו כולו". ומסתבר גם אשר כל מצוה שנעשית ע"י רבים מישראל, יש בה חשיבות מיוחדת וגדולה, על אחת כמה וכמה כשהיא נעשית ע"י כלל ישראל. יוצא שבכתיבת ספר תורה, אשר משתתפים בה צבורים שונים מישראל, או כלל ישראל, הרי אעפ"י שיש בו משום חידוש, אין בו משום חדש. וכל מה שהחידוש גדול יותר, גם רגש ההתחדשות וההתרעננות הבא בעקבותיו עמוק ורחב יותר. אין ספק שגם במצוה כמו כתיבת ספר תורה – שהיא חשובה לעצמה, והמעוררת גם בצורתה ונוהגיה הרגילים ביותר, חרדת קודש מיוחדת, בקרב כל מי שחלק אלוקה בקרבו, ואצל כל שעמדו רגליו ורגלי אבותיו על הר סיני – מוסיפים ההתעוררות והזירוז המיוחד של נשיא ישראל, לעשותה ולקיימה מתוך התאחדות והשתתפות כלל ישראלית במצוה זו. וכל הקרוב ליסודותיו של מורנו הבעש"ט נ"ע, חש הוא עד לכדי כמו מישוש בידיים ממש, בהוראות והדרכות קדש אלו את תורת ורעיון הבעש"ט נ"ע, על הצורך בהתחדשות במצוות ובמעשים טובים. [במקרה שלנו, כשההדרכה וההוראה באה מצד נשיא ורבי בישראל, הרי היא נעוצה בעוד יסוד גדול בתורת הבעש"ט נ"ע, והוא סוד ההתקשרות לצדיקים, והאמונה בגילוי סוד ה' ליראיו, באלו מצוות מיוחדות על בני דורם להתחזק ביחוד ע"י ה'התחדשות'].

אופיינית מאד להאמור, השקפתו המעניינת, ואולי החריגה של מורנו הבעש"ט נ"ע בנוגע לשאלה פילוסופית, משום מה ברא הקב"ה באדם את צרכיו החיוניים, כמו אכילה, שתיה ושינה וכו' באופן שהאדם מוכרח בטבעו להפסיק בשעת עשייתן את עיסוקו בתורה ועבודת השם. אשר בדר"כ בספרי קבלה וחסידות אנו מוצאים תשובה לדבר בסגנון אחר לגמרי (כמו ענין העלאת הניצוצות, או חשיבות האדם כשהוא בא בסיוע הדצ"ח דווקא המגיע גבוה יותר, או עליית נשמתו בשעת השינה לשאוף חיים רוחניים, השגות בתורה בנגלה ובנסתר וכיוצא בזה), ואילו תשובתו של הבעש"ט בכש"ט (אות לד) שונה לחלוטין, ומיוסדת על מאמר חז"ל במנחות (ל, א.) "פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה".

"והוא תמוה, איך אפשר שביטולה של תורה זהו יסודה, ופירש הבעש"ט: כי 'והחיות רצוא ושוב', לפי שכל דבר מתלהב לשוב לשרשו. ולכן ע"י אכילה ושתיה ועסק משא ומתן, מתבטל האדם מלימוד תורה ועבודת ה', אז נחה הנשמה מהתלהבותה ומתחזקת לשוב לדביקות יותר עליו. ובזה ארז"ל שביטולה של תורה זה יסודה בסוד והחיות רצוא ושוב, והבן".

כלומר: ההפסק הינו הכרחי לחידוש ההתלהבות, ותוספת ההתחזקות ביתר שאת, בצימאון רב יותר מכבתחילה, ובחיות גדולה יותר, בשוב הנשמה לדביקות יותר עליונה[6].

מכאן, גם כן פתח הבנה, להתייחסות הנפלאה המיוחדת בתורת החסידות לצימאון האלקי, כפרק נכבד ביותר במסכת עבודת הבורא. ורואה בזה עדיפות עליונה, על פני סוג העבודה, של קיום מצוות ולימוד תורה מתוך הרגשת רוויה רוחנית. ומשום כך היא מעלה על נס, את העבודה הפשוטה של האנשים הפשוטים, מתוך שאיפה אידיאלית להגיע לכך שגם תלמידי חכמים, הסמוכים למעיין של מי התורה, ידעו לשמור על חום צימאונם, גם בהגיעם להישגים לימודיים גבוהים, או להשגות נשגבות, בבחינת מה שאמרו חכמים "נמצא כל ימיו בתשובה".

ידועה בזה אמרתו של הבעש"ט נ"ע בכש"ט (הוספות דף י"ח), שנמסרה ע"י רבנו הזקן על הפסוק "כן בקדש חזיתיך וגו'" שבספר תהלים – 'הלוואי בזמן הבית חזיתיך'. ומוסבר שם בהערות, שהלוואי בהיותנו סמוכים למעיינות הקדושה שבבית המקדש, היינו חשים אותו צימאון אלקי שאנו חשים בזמן הגלות…

 

ראה פירש"י בראשית כב, יד.[1]

ראה גם תניא פרק י"ז. [2]

בחסידות חב"ד, ראה לקו"ת דברים (עח, ג) ועוד. ומורגל הלשון בביאור כל מצוה בפנימיות "ולהבין זה בעבודת ה' בנפש האדם". וראה מכתבי תורה להגה"ק רא"מ מגור זצלל"ה, מה שהגיב בשנינותו האופיינית כשביקש לקרוע ליד הכותל המערבי כל בגדיו וכו' עד שיגלה את לבו, כדין המבואר באו"ח סימן תקס"א, ואמרו לו שאין המנהג כן, ענה, א"כ נקיים דין זה ברוחניות.[3]

ראה מדרש רבה, דברים פרשה ו, א. ספר החינוך מצוה תקמ"ה ועוד. [4]

כמו רש"י כתובות (נז, א) בד"ה הא קמ"ל. ריטב"א על אתר בעירובין ועוד. וראה גם כש"ט אות נ"א, ובהקדמת רבנו הזקן נ"ע לספר התניא. [5]

לעצם הרעיון, ראה תניא פכ"ט: "או שרוצים להעלותו לתשובה עילאה יותר". ובלק"א ח"ב בחנוך קטן בענין 'שבע יפול צדיק וגו". [6]


הגה"צ רבי שמואל אלעזר היילפרין זצ"ל

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון
0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
1 תגובה
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

לי"ט כסליו י חשיבות רק אצל חסידות אחת – חבד.
אצל כל האחרים זה יום רגיל .

instagram volgers kopen volgers kopen buy windows 10 pro buy windows 11 pro

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture