רסיסי הוד משולי אדרתו של הצדיק המקובל מורינו הגאון רבי זבולון המבורגר זצ"ל – בעל ה'שערי זבול' לקראת יום ההילולא כ"ט שבט ער"ח אדר הבעל"ט
רבים מבני ישראל בארה"ק ובגולה, התוודעו במשך השנים לדמותו ההרואית והסגפנית של איש הפלא שושן הסודות, הגאון הצדיק המקובל רבי זבולון המבורגר זכרונו לברכה, מגיד–מישרים דקהילת–קודש גמזו, ומרבני שכונת 'בתי–הורודנא' ובית המדרש 'גן–ירושלים' בירושלים, שחי כל חייו מתוך ייסורים ועוני, חי את חייו מתוך יגיעת התורה, מתוך מאור פנים לזולת, מתוך בטחון בה', מתוך מדרגות בקדושה, מתוך ענווה ופשטות, מתוך הסתפקות במועט שבמועט, מתוך אהבת תורה, מתוך התדבקות בה' ובצדיקים על ידי לימוד בתורתם, וכהנה וכהנה.
קיתונו הצר בשכונת בתי הורודנא בירושלים, בה שהה רבות בבית אביו – כשיצא כל שבוע מביתו בגמזו לשהות שם כמה ימים בכדי להגות בתורה – זכה עם השנים להתחבב על כל דורש ומבקש, המקום המה יומם ולילה ממכלול של יהודים מכל גווני הקשת, שבאו להתחמם לאורו, לקבל דברי חיזוק, לקבל השקפה טהורה, להתעודד מדבריו, ובפרט בשנים האחרונות לאחר שהסתלקה עליו אשתו, נפתחו שערי ביתו לרווחה, והמקום היה לבית מדרש זעיר, והמקום אף עבר שיפוץ מאסיבי, בו נשמעו שיעורים, נערכו התוועדויות, ויהודים רבים באו לשתות בצמא ממאמריו, להיבחן אצלו על לימודם לקבל ברכות וכן על זה הדרך. מי שטעם את טעמה של המקום ושל האיש, לא צריך הסברים מה היה האיש ומה השפיע, דווקא דרך פשטותו ושפלות הברך שלו, דווקא דרך מעטה ההסתר, אך בכל זאת נביא בזאת יריעה קצרה על שרשיו ועל הליכותיו, מעט ממה שנגלה המלמד על הרבה שהיה מוסתר.
אבותיו וזקניו בני ירושלים
בשנת תש"ב נולד רבי זבולון, לאביו הגאון הצדיק רבי אברהם משה. אביו היה בנו של רבי שמואל שאול, שהיה בנו של רבי אברהם משה הראשון. זקינו, רבי שמואל שאול, נודע כבעל כשרון עצום שידע כבר מצעירותו לגלות ידיעה בקושיות של הגרעק"א זי"ע ואף לתרצם בכמה אנפין נהירין, אך למרות תפיסתו המהירה וגאונותו ושליטתו בכל חדרי תורה, לא העלה את חידושיו על הכתב. הוא הסתלק ביום י"ט שבט תשכ"ח.
אביו הרה"ג רבי אברהם משה המבורגר זצ"ל בעל מחבר הספרים "חידושי אברהם משה" על הש"ס
אביו, רבי אברהם משה, בלט בין גאוני ירושלים, ובו נמנו כל הסגולות והמעלות שמנו יודעי בינה באנשי ירושלים של מעלה. נתמזגו בו עמלות בתורה, מתוך הדחק והיגיעה, סיפרו עליו שהיה הוגה בתורה שמונה עשרה שעות רצופות. עבודת התפילה שלו גם היא היתה מתוך השתפכות נפש עצומה, ויראת ה' חפפה עליו כל היום. היה בו חריפות חושים בלתי מצויה, תפיסה מהירה, וזיכרון מפתיע ברעננותו. אמרו שכבר בגיל חמש ידע על בוריו ספר 'מנרות המאור' לרבי יצחק אבוהב, שתורגם לאידיש. רבי אברהם משה הסתלק ביום ט"ז אייר תשמ"ב.
רבי זבולון היה אומר שאת ה'אהבת תורה שלו ינק מאביו, הוא סיפר מתהלוכות אביו שהיה איש נשגב ויגע בתורה, כבר בבחרותו כשלמד אצל הגאון ר' ישעיה וינוגראד, ראהו הגר"י שלומד מסכת זבחים ולא את המסכת שלומדים בישיבה, וכשבירר אצל חביריו על כך, התברר שהוא כבר יודע את כל הש"ס בע"פ, והוא אכן בחנו והצליח במבחן, ונתן לו רשות ללמוד מה שחפץ. בערוב ימיו עסק אביו בתורת הנסתר, והיו לו ידיעות נרחבות בזה. רבי זבולון סיפר שהיה לומד בלילות כעשר שעות רצופות עם אחד מצדיקי ירושלים הג"ר משה הרשלר זצ"ל. פעם כשחש ר"מ עייפות לאחר שש שעות לימוד, אמר לו רא"מ: 'רק עכשיו מתחילים להרגיש את הטעם בלימוד'!! ודווקא עכשיו תפסיק?! ולא נתן לו ללכת. אבי משפחת המבורגר בארה"ק היה הרה"ק רבי יהודה לייב המבורגר זצ"ל שעלה ארצה מוילנא, וזכה לפרי בטן בגיל שבעים, ובהגיעו ארצה נכנס ללמוד בישיבת המקובלים של הרש"ש, שקם לכבודו והושיבו במזרח, וכך התוודעו לגדולתו.
בבית רם ונישא זה גדל רבינו זבולון המבורגר זצ"ל, שנקרא על שם סבו הגאון רבי זבולון חרל"פ זצ"ל. זקינו רבי שמואל שאול היה חתנו של הג"ר יצחק אליעזר חרל"פ זצ"ל, בנו של רבי זבולון חרל"פ בעל מחבר ספר 'בית זבול'. בשו"ת 'שערי זבול' סימן ל"ז מביא רבינו על גילוי מיוחד שהיה לזקינו:
"וכדאי להביא כאן עובדא נוראה מזקני אשר שמו בקרבי, הגה"צ הגדול רבי זבולון חרל"פ זצ"ל, וזה סיפרו תלמידיו שהיו בשעת מעשה. זקני הגדול ר' זבולון תמיד התנהג על פי הגאון האמיתי ה'נתיבות המשפט' [רבי יעקב מליסא זי"ע], על פי פסקיו ועל פי סידור של הנתיבות 'סידור דרך החיים', וכך עסק בספרי הנתיבות, וקרה פעם כשלמד עם תלמידים, שהיו באים בקביעות תלמידים אצלו, ופעם התקשה מאוד בדברי תורתו של הנתיבות, ובלי [שיהיה לו] שום תירוץ על דבריו הקשים של הנתיבות, אבל היה שבאמצע הלימוד עם התלמידים, התנמנם על השולחן, וראה אדם זקן בא אצלו ונותן לו להבין דבריו, וכשהתעורר כבר היה לו תירוץ נפלא על קושייתו בדברי הנתיבות, וכשחקר באנשים זקנים שעוד זכו להכיר את הנתיבות, וכפי שתיאר להם קלסתר פניו, הם אמרו שזה היה הגאון הקדוש מרן הנתיבות זצ"ל..".
אמו של רבי זבולון, היתה מרת טויבא מרים ע"ה, בתו של הגה"צ רבי נחמיה חשין זצ"ל, וזיכרונות רבים היו לו מסבו זה. רבי נחמיה חשין נודע כמתמיד עצום בתורה בכל שעות היממה, ואף על אביו רבי אברהם חשין סיפרו שהיה נוהג לצאת מביתו במוצש"ק, ולומד בכל השבוע במקום אחר, כשהוא מוכתר בטלית ותפילין כל היום, ורק לשבת היה שב לביתו. בנו רבי נחמיה חשין היה בא אליו לבית המדרש בכל יום שישי, ומביא לו את בגדי השבת ומאכל מבושל ל'טועמיה', וזה היה המאכל המבושל היחיד שהיה אוכל באמצע השבוע, ורק בליל שבת היה בא לביתו. פעם אחד יצא רבי נחמיה כדרכו אל אביו, ופגש בדרכו את הגאון רבי זלמן בהר"ן זצ"ל, רבי זלמן ביקש מילד אחר להביא את התקרובת לאביו, והוא שלחו לכותל המערבי, וביקשו לשים עין על יהודי מיוחד שיבוא היום לכותל, לעקוב בדיוק מה מעשיו, וליד איזה אבנים מתעכב, ור"נ יצא לכותל וראה יהודי נשוא פנים שעבר ממקום למקום בכותל, באחת מהם התפלל, באחת מהם שחק, ובשלישית בכה. לאחר מכן סיפר זאת לרבי זלמן, ור"ז ענהו: אתה יודע את מי זכית לראות? את יעקב אבינו! בכל ערב שבת באים האבות לכותל המערבי להתפלל עבור הכלל, ובאותם אבנים בהם התפללו אני מתפלל במשך השבוע, היום לא יכולתי ללכת לראותו, ע"כ ביקשתי ממך שתבדוק זאת במקומי.
פעם סיפר שסבו לקחו פעם בילדותו לרבי מפוידהויץ זצ"ל, שהתגורר בשכנות אליהם, הוא היה יהודי בעל מדריגה, וסבו של רבי זבולון היה לוקח אותו להתברך אצלו רבות. סבו סיפר לו שפעם קרא לו הרבי בבהילות, ובירר אצלם על אחד מגבאי הצדקה של ירושלים, הרבי אמר שראה את דמותו ליד חלונו, חיל ורעדה אחזתם, כי אותו יהודי הסתלק תקופה קודם לכן, והרבי לא ידע על כך, ועתה ששמע הרבי שהוא נפטר הוא ביקש את התפילין של רבינו תם, הניחם והתפלל לתיקונו, ובאותה העת סיפר הרבי לחתנו רבי יוחנן מראחסמטריווקא את הסיבה לפטירתו של אותו יהודי.
רבי זבולון סיפר על סבו, שלמרות שמוצאו היה ממשפחת תלמידי הגר"א, אמרו עליו שיש לו נשמה חסידית, היה רץ רבות לטבול במקווה, תפילתו היתה נאמרת ברגש רב ובהתלהבות נוראה, היה ניגש לתפילה בימים הנוראים בבית הכנסת 'מגן שאול' ובראש השנה של שנת תשי"ג התלהב מאוד באמירת 'כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ', עד שנרתע לאחוריו ונפל על הקרקע, כששאלוהו לפשרו של דבר אמר שהתכוון על נשיא רוסיה סטאלין ימ"ש, ובאותה שנה מת משטף דם פתאומי.
במאמר המוסגר, רבי זבולון היה אומר תמיד שצריך לזכור שאת שכונות ירושלים בנו בני היהדות החרדית, תלמידיהם של הבעל שם טוב והגר"א זי"ע, שעלו ארצה ובנוה במסירות נפש, בממונם ובדמם, ורק לאחר מכן באו הציונים וניכסו לעצמם את בנין העיר שלא בצדק.
זקינו רבי נחמיה היה נכדו של הגה"ק רבי מנדל כהן זי"ע נאמן ביתו של מרן ה'חתם סופר' זי"ע, וכה העיד רבי זבולון בספרו: "ויש להביא כאן מה שמקובל אצל משפחתנו, שאצל זקני הרה"ק החסיד שבכהונה מורינו הרב רבי מנחם מנדל הכהן זצוק"ל זיע"א, שהיה הנאמן ביתו של מרן רשכבה"ג החתם סופר זצוקללה"ה זיע"א, והוא היה צדיק וקדוש בעצמו, ושמעתי מזקני הרה"ג הצדיק רבי נחמיה חשין זצ"ל, וכן מעוד אחד מזקני המשפחה, שסיפרו כשהיה פותחין הדלת לאליהו הנביא, היה זקנינו הרב הקדוש מרן רבי מנדל הכהן היה אומר 'ברוך הבא דער רבי איז דא' (ברוך הבא הרבי נמצא כאן), ואח"כ בני הבית היו רואים בעיניהם שנעשה חסר מהיין מכוסו של אליהו, כך סיפרו ששמעו מאבותיהם ז"ל, ועוד דברים נפלאים סיפרו ממנו".
באחד הדרשות שנשא רבי זבולון במושב גם זו בשנת תשמ"ב, העיד עוד על גדולת זקינו רבי מנדל כהן, שזכה שראובן בן יעקב התגלה אליו בהקיץ, וכה אמר: "ועכשיו נבוא ליישב הקושיא מראובן, שאמר לזרקו לבור כדי להצילו, והא בבור היו נחשים ועקרבים, וא"כ מה הואיל בזה ראובן, והנה על קושיא זו מקובל תירוץ מזקני הרב הקדוש מורינו החסיד שבכהונה רבי מנדיל הכהן זצוק"ל, שהיה נאמן ביתו של הגאון רשכבה"ג מרן החתם סופר זיע"א, והוא היה אדם גדול וצדיק וקדוש… והדברים שמעתי ממקור נאמן, וכך מקובל במשפחה מדור לדור, שפעם אחת ראו שיצא מביתו אדם גבוה, ושאלוהו מי הוא והשיב שראובן בן יעקב היה אצלו להודות לו על מה שתירץ אותו, וכך שמעתי מזקני הרה"ג הצ רבי נחמיה חשין זצ"ל, שזקנו הרה"ק רבי מנדל הכהן תירץ כך: שדייק בפסוק אצל ראובן כתיב 'אל הבור הזה' ואצל האחים כתיב 'וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים', והסביר זקני הה"ק רבי מנדל הכהן זצ"ל, שהיו שני בורות א' בלי נחשים ועקרבים וא' עם נחשים ועקרבים, ולכך מובן מאוד שראובן אמר 'הבור הזה שאין בו נחשים ועקרבים', אבל האחים שלחו אותו הבורה שיש בו נחשים ועקרבים, שעל זה מבואר 'והבור רק אין בו מים', אבל נחשים ועקרבים יש בו, וא"כ ראובן רצה באמת להציל אותו כדי להחזירו לאביו, עד כאן תירוצו, ולכך בא ראובן בן יעקב להודות לזקני על היישוב הנכון הזה".
בישיבת עץ חיים
רבי זבולון החל את צעדיו הראשונים בתלמוד תורה וישיבת עץ חיים לעדת הפרושים, שם למד תורה מפי זקני התלמידי חכמים, הגאונים מחכמי הפרושים צאצאי תלמידי הגר"א שעלו ארצה בעליית הפרושים, הלא הם: רבי אברהם כהן, רבי אליהו בסאן, רבי אליהו סלומון, רבי שמואל ספרן, רבי אליהו חשין, ועוד.
פעם אמר רבי זבולון, שמעניין הוא שכל מרביצי תורה אלו שהיו מלמדיו, זכו לאריכות ימים מופלגת, הוא אמר כי נראה לו סיבת הדבר, כי מובא בגמרא שמלמדי תינוקות זוכים לישב במתיבתא של מעלה, ולכאורה אין זה מובן, הרי כל נשמות ישראל זוכין לאחר הסתלקותם לישב במתיבתא של מעלה לאחר זיכוכם, ומה הפשט שנראה שרק מלמדי תינוקות זוכין לכך? אלא יש לומר, שמלמדי תינוקות של בית רבן, לכאורה מפסידים את אותו זמן בה יכלו ללמוד תורה ברמתם ולהתעלות בעצמם, לכן מבטיחה להם התורה שהם יזכו לישב בישיבה של מעלה, ולהשלים את תורתם, ולעתים אנו רואים שהקב"ה מעניק להם אריכות ימים בכדי שיוכלו להשלים חוק לימודם גם בעולם הזה, שע"י שהם מאריכים ימים הם מספיקים להשלים כל תורתם כבר בעולם הזה. (וכפי שידוע אכן על הגאון הצדיק רבי אליהו בסאן זצ"ל הנ"ל, שהיה צאצא חשוב לנכדי תלמידי הגר"א שעלו מוילנא, שהיה לומד כל ימיו בהתמדה עצומה, ואף כשהתעוור בסוף ימיו היה לומד מן הזיכרון מסכתות שלימות מהש"ס).
בטשעבין ובמיר
כך חי רבי זבולון בהשפעתה ורישומה של ישיבת עץ חיים, ובבחרותו עלה מחיל אל חיל ונכנס, ללמוד בישיבת מרן שר התורה והיראה הגאון מטשעבין זי"ע, אצלו נבחן על כמה ממסכתות הש"ס, ובסיימו הפטיר הטשעבינער-רב: "הצעיר הזה עוד יהיה גדול בישראל!". בטשעבין למד בשנה הראשונה שנפתחה, ולאחר מכן למד בישיבת סלונים ברמת גן אצל הגאונים רבי שבתאי יגל ורבי צבי מרקוביץ זצ"ל.
אמנם את הגן העדן האמיתי בתורה חווה בישיבת מיר, בצילם של הגאונים רבי חיים שמואלביץ וחתנו רבי נחום פרצוביץ זצ"ל. רבי זבולון אמר פעם, שאצל רבי חיים למד כיצד בונים מערכות שלימות, ואצל חתנו רבי נחום קנה את היסודות הטמונים בכל מילה בתורה הקדושה, ואמר: "למשל כשלמדנו 'חזקת הבתים' למרות שנראה לעתים שהרשב"ם מאריך יתר על המידה, הוכיח לנו ר"נ שאין זה כך, וכל מילה ואות ברשב"ם מדויקים בתכלית הדיוק, וטמון בהם חידושים בפני עצמם". פעם סיפר רבי זבולון: "זכורני שלמדנו דף אחד במשך שבוע שלם, וכשהיינו יוצאים מביתו של ר"נ לאחר שיעור שנמשך כמה שעות, נתקפנו במין הלם קל למראה העולם שנוהג כמנהגו, אנשים באים והולכים והמסחר מתקיים כתיקונו"..
בהספד מיוחד שנשא אחר רבו, אמר בין היתר: "הדרך הלימוד הזהב של רבי נחום לא נשמע באף מקום בעולם, וזהו היה דרך הלימוד המיוחד של מרן הגאון האמיתי ראש הישיבה זצ"ל, זכורני שלמדנו דף גמרא במסכת בבא בתרא שבוע ימים, מדי יום ביומו למשך שעתיים, לימוד כזה בעומק ובדיוק, בזה היה מיוחד בדורינו, הגאון רבי נחום היה יכול לחדש ולבאר במקומות בש"ס שאף אחד לא מחדש שם, שלכאורה היה נראה שאין מה לחדש בגמרא זו, ורבי נחום בדרך לימודו היה מחדש ובונה חידושים עמוקים גם במקומות האלו…".
בפרק האיש מקדש
בהגיעו לפרקו נשא את הרבנית מרת ריקל רוזלי ע"ה בת רבי ישעיהו ויליאמס זצ"ל, עמה חי בצניעות ובשלוה ובדחקות במשך עשרות שנים, ללא שיהיה לאחד מהם טרוניה חלילה על מאן דהוא, למרות החיים הלא קלים שעברו. לאחר נישואיו התיישב בעיר גמזו במשך שנים רבות, שם התגורר חותנו, אך במשך כמה וכמה שנים היה יוצא מדי שבוע להיות בירושלים מיד במוצאי שבת, שם הגה בתורה יחד במשך השבוע תחילה עם אביו ואף לאחר פטירתו, בבית המדרש 'גן ירושלים' בבתי הורודנא, ביום שני בערב היה חוזר לביתו עד שלישי בערב, ואחר כך שב לירושלים עד שבת, ורק לקראת סוף השבוע היה שב שוב לביתו בגמזו.
רבי זבולון היה בן יחיד לאביו, שהיה בן יחיד לסבו הג"ר שמואל שאול זצ"ל. אביו, כשראה שבנו חשוך בנים, היה שופך צקון לחש שעות רבות בכותל המערבי, בכדי לעורר רחמי שמיים על בנו שיזכה להיפקד בדבר ישועה ורחמים, היה מסיים שם מדי יום את כל ספר התהילים בבכיות, כך במשך תקופה ארוכה, עד שיום אחד חדל מכך ואמר שכבר נושע, ואמר שישועתו היתה שהבין שרצונו של הקב"ה הוא שלבנו לא יהיו ילדים, ואם כן זו הישועה בעצמה, ושמח בכך שמחה גדולה.
למרות שלא זכה לפרי בטן היה שמח עם שמחות הזולת, ואמר למקורביו שבכל שמחה שמתבשר הוא אצל ידידיו, הוא מרגיש כאילו זה שמחה אישית שלו. פעם נסע עם נהג שלא הכירו, ושאל אצלו על ילדיו, ורבי זבולון ענהו בצחות שאמנם ילדיו לא גדלו ממש כפי שרצה, אבל ב"ה אין לו טענות. לאחר מכן אמר למקורבו שהתכוון על ספריו שהם בניו.
מחברתו היתה צדיקה גדולה והתמסרה עבורו. רבי זבולון היה מוסר שם בבית המדרש המקומי במושב גם זו דרשות מדי שבת, ולעתים אף היה מזכיר דבר חידוש שהיא אמרה, איזה תירוץ יפה לקושיא שהיא העלתה. גם בשבת בה נפטר אביו לבית עולמו, שבת בגמזו, והעיד כזאת: "אמר המחבר, בשבת פרשת אמור ט"ו אייר תשמ"ב, כשדרשתי בבית הכנסת בק"ק גמזו, היה לי קשה מאוד לדרוש, ודרשתי בכל כוחי ולא ידעתי למה, אמנם כשעה אחרי הבדלה באו לקחת אותי ללויה של אבי אדמו"ר מרן הגאון האדיר בעל המחבר חידושי רבי אברהם משה זצ"ל, ולא עליתי על הכתב מה שדרשתי".
היה בידידות עם רב המושב גמזו, רבי אברהם ברוך רוזנברגר זצ"ל, וכשנפטר נשא אחריו הספד גדול, ובין היתר חיזק את בני המקום להקפיד על ציון הילולת הרבי מליזנסק, וכה אמר: "היה נוהג בכל שנה ושנה לשמור על היארצייט של מרן הקדוש בעל ה'נועם אלימלך' זצוללה"ה זיע"א ביום כ"א אדר, קרו מקרים קשים רח"ל בגמזו, הלך הרב לשאול בעצת האדמו"ר הקדוש מרן רבי אהרן מבלז זצ"ל זיע"א, ועצתו של האדמו"ר מבלז זצ"ל היתה, להקצות שטח לבית החיים בגמזו ביום היארצייט של מרן הנועם אלימלך, ולשמור על היום הזה בכל שנה ושנה, ולעשות סעודה, וב"ה שבזכות הנועם אלימלך ע"ה נושעו, ואכ"מ להאריך בזה, יש לדקדק שינהגו כך תמיד בבית המדרש, לשמור ולעשות סעודה ביום כ"א אדר כנהוג מאז…".
ביתו בירושלים בה שהה בימות החול, היה ללא תנאים, הוא לא נתן לאף אחד להיכנס לשם, ופעם כשגילו את המצב, מקורביו לא הניחוהו, ומיד החלו להתאים את המקום ואת התנאים, להקל מעליו. בשנים האחרונות עברו הוא והרבנית להתגורר בבתי הורודנא בבית אביו באופן קבע, במשך שנים מספר התגוררו בבית הזה בבתי הורודנא, כשהוא לא מרשה לאף אחד להיכנס פנימה שלא יראו את העוני בה חי, רק כשאשתו רותקה למיטתה לתקופה, והיתה צריכה עזרה, התגלה העוני המחפיר בהם הוא גר, באמצעים ובמצב הנורא, ואז החלו לעזור לו בכל התחומים, דבר שעד אז לא הסכים לכך כלל. הרבנית מרת ריקל רוזלי ע"ה, הסתלקה לפני כמה שנים, בכ"ד כסלו שנת תשע"ז.
הדבקות בתורת הנסתר
עם השנים נכנס רבי זבולון בשערי תורת הנסתר, וגמע בצמא את כל רזיה, עד שהפך לאחד מגדוליה. את לימוד הקבלה והעיסוק בכך, ינק מאביו הגאון רבי אברהם משה זצ"ל, שאף הוא היה עוסק רבות בקבלה, גם דודו הגה"ח ר' וועלוועל חשין זצ"ל שאצלו גדל, גם הוא היה מקובל גדול ואף ממנו קיבל רבות.
מצעירותו היה יושב רבות בצוותא עם המקובלים, בבית הכנסת של הספרדים בשכונת זכרון משה, שם היה עורך עמם יחד תיקונים לנפטרים. בשנים האחרונות שלו, לרגל חולשתו פסק מעט לבוא לשם, והיה מתגעגע לימים ההם, באמרו כי היו שם מקובלים אמיתיים. בין היתר הם עסקו יחד בקבלה מעשית. גם רבי זבולון עסק בכך לא אחת, מקורביו מספרים שלא אחת היה מקבל בקשות מיהודים בגולה שסובלים מפורעים שממררים את חייהם, ולאחר פעילות שמימית שנערכה בחדרו של רבי זבולון פסקו ההצקות בצורה שמימית.
רבי זבולון למד קבלה גם אצל המקובל הספרדי רבי שאול דוד חי זי"ע, מגדולי מקובלי ירושלים, וכן אצל בני חבורתו, למרות שמקובלים אלו היו מסתירים עצמם מן הציבור, בכל אופן היה רבי זבולון מצליח להתגנב לחבורתם, וללמוד עמם, עד שנעשה אחד מהם. רבי זבולון אף למד מכל אחד ואחד מהם באופן פרטי, מכל אחד קיבל, עד שרכש ידיעה מקיפה ברזי הסוד.
כמו כן הכיר בירושלים את הצדיק רבי שמואל מועד זצ"ל, רבי זבולון סיפר לימים שאף שהתנהג כקבצן פשוט, אף בירושלים ידעו שמדובר בגאון עצום השולט בעל פה בכל הש"ס כולו, היה בעל מדריגה והיה לו חבורה של מקובלים שנהגו להניח תפילין גם בט' באב בבוקר, ופעם פגש רבי שמואל את אחד מבני החבורה בט' באב בצהריים, ואמר לו שאינו רואה עליו את קדושת התפילין, והתברר שאכן באותו יום לא הניח בבוקר כמנהגם.
תורתו מגן לנו
כל חייו היה רבי זבולון דבוק בתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, היה עורך מדי שנה בשנה השתטחויות מיוחדות ותיקונים מיוחדים לל"ג בעומר באתרא קדישא מירון, את התפילות שלו אצל הרשב"י וכן אצל שאר הצדיקים, היה עורך בקולות וברקים, כשהוא היה מגיע לציון הרשב"י, היה נכנס למערה אשר מתחת למבנה, שם היה יושב שעות ארוכות ועורך פדיונות נפש ליהודים רבים.
מדי שנה בשנה הקפיד לעלות לציון הקדוש בל"ג בעומר להשתתף בהילולא, באחת השנים סמוך ונראה לאירוע מוחי שקיבל, היה נראה שמפאת חולשתו לא יצליח להגיע השנה להילולא במירון כמנהגו, רבי זבולון לא הסכים לשמוע על דבר כזה, שהוא לא יהיה במירון בל"ג בעומר, והוא קיוה כל העת שיצליח בסופו של דבר להגיע, ואכן לקראת ל"ג בעומר הופיע אצלו אחד מתלמידיו שהתקרב אליו בתקופה האחרונה, יהודי עשיר מחו"ל, והביאו במסוק פרטי עד מירון, ומאז מדי שנה היה האיש בא לאספו במסוק ולוקחו למירון, רצון יריאיו יעשה.
לגבי לימוד זוהר, היה רבי זבולון אומר שבכל גיל ניתן ללמוד זוהר, אך את כוונות האר"י, שער הכוונות, כוונות הרש"ש, בזה אמר שיש כבר מחלוקת אם מותר ללמוד זאת קודם לגיל ארבעים, הוא אמר שיש שהקילו גם בזה, והאר" עצמו עסק בכך לפני גיל ארבעים, כך היה אומר תמיד.
גילויים שמימיים
רבי זבולון, עקב מדרגותיו הנשגבות, שהיו תוצאה של שנים של ייסורים, ולימוד תורה בהתמדה נוראה, לימוד בטהרה מתוך שמחה ואמונה תמימה, זכה לחזיונות ולהרגשים, מה שיהודים רגילים אינם זוכים בהם, לא אחת היה מתעורר לאחר תנומה, ומגלה חידושים אותם שמע מגדולי הצדיקים, חידושים שלא שמעתן אוזן, ולעתים אף היה מעלה חידושים שקיבל מבית מדרשו של הרשב"י, ומגדולי הדורות הקודמים.
לאחר פטירת אביו, היה מתגלה רבות לבנו בחלום, לאחר שנה מהפטירה פסק לבוא, היות והתעלה למקום גבוה יותר, כך הסביר רבי זבולון את העניין.
אחד מנאמני ביתו מספר, שפעם אחת בשבת בבוקר, רבי זבולון התעורר משנתו, והחל מדבר על יהודי פלוני אותו הכיר מהימים שלמד ב'עץ חיים', רבי זבולון אומר שיהודי זה התגלה אליו, וביקש לברר האם הוא עדיין חי, במהלך השבת לא הצליחו לברר מאומה, אך מיד במוצאי השבת הגיעה הבשורה כי אותו חבר אכן הסתלק לבית עולמו בליל שבת.
עוד בצעירותו קרה עמו סיפור מופלא, אותו מעלה הוא באחת מכתביו, מעשה שהיה בשבת קודש פרשת תרומה שנת תשל"ב, רבי זבולון חלם שחברו נפטר, ולמחרת בבוקר סיפר זאת לרבנית. ביום שני נקלע לישיבה בה למד חבירו מספר שנים קודם לכן, ושם סיפרו לו להפתעתו, שחברו פלוני נפטר ביום שישי האחרון, וההלויה התקיימה במוצאי שבת בבני ברק, ויהי לפלא.
רבי זבולון פנה לרבותיו המקובלים עם דבר החלום, וביקשם שיערכו תיקון לנשמתו, וביום חמישי ערכו המקובלים תיקון לנשמתו. בצהרי יום השבת הבאה, פרשת תצוה, כשהלך לקיים מצות 'שינה בשבת תענוג', והנה הוא חולם שדמות של כלב נגלה אליו, הכלב אמר לו שעשו לו תיקון גדול ובזה עלה מעלה מעלה, אבל חתכו לו חלק מאיבריו. עם חלום תמוה זה חזר לרבותיו המקובלים, והם נימקו לו את פרטי החלום וההקשר לאותו חבר שנפטר, בישיבה ערכו לו תיקון נוסף ושוב לא הופיע הנפטר במשך שנה.
בליל ח' כסלו שנת תשל"ג, חלם חלום שלישי, הפעם בדמות יהודי זקן, שבישר לרבי זבולון שחברו המנוח כבר נמצא במקום אחר, ויושן בחדר עם ילדים, בחלומו הוא הולך אל המקום שאמר לו הזקן, ומגלה חדר גדול עם הרבה ילדים, וחברו המנוח נמצא שם. הוא שוחח עמו בחלום, ולאחר מכן נפנה החבר לצאת על מנת לשוב, רבי זבולון המתין לו במקום, אך כיון שהיה ערב שבת בחלום, נאלץ לעזוב את המקום, כאשר התעורר לא זכר מילה ממה שדיבר עם חבירו, החלום היה מורכב מעוד פרטים, ועם כל הסיפור הוא חזר לרבותיו המקובלים שיפתרו אותו. רבותיו המקובלים שמעו את דבר החלום,
