פרקי תשובה וסליחה לחודש אלול
עיקר התשובה בשבת קודש
השיבנו אבינו לתורתך אותיות שניות שבת. כי עיקר תשובה תלויה בשבת והעובד עבודה זרה כדור אנוש ושומר שבת כהלכתו מוחלין לו (שבת קיח, ב).
ואיתא בספרים מה שאמרו ז"ל מאן דפריש ממינות מיית [=מי שפורש ממינות מת] (עבודה זרה יז, א) דווקא כשעושה תשובה בחול, לא כן העושה תשובה בשבת הוא חי ותשובתו חיה. [עיין בעל ה"ארוחת תמיד" בדרשתו לשבת הגדול שמסביר שתשובתו של אדם הראשון הועילה למרות שחז"ל אומרים (סנהדרין לח, ב) שאדם הראשון שמין היה כי התשובה הייתה בשבת ומזה הטעם משה אמר לבנ"י לקחת את השה בשבת שהתשובה תועיל]
ונראה דזה גם כן אם עשה תשובה על דברים שתשובתם קשה היינו חטא הידוע שכתוב בזהר הקדוש שלא מועיל תשובה, אבל אם עשה בשבת תשובה מועיל לו כי שבת הוא מקור התשובה.
[עיין אגרת התשובה לבעל התניא זי"ע פרק י' "כנודע ליודעים, שהשבת היא בחינת תשובה עילאה, ו"שבת", אותיות תהילים פרק צ' פסוק ג' תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם: כי בשבת היא עליות העולמות למקורם כו', ובפרט בתפילות השבת, ודי למבין]
גאולה מתוך תשובה
מתוך חמישה דברים ישראל נגאלין מתוך צרה מתוך תשובה מתוך זכות אבות מתוך רחמים מתוך הקץ. (ילקוט שמעוני על נ"ך תתס"ה) א"ר אלעזר אין ישראל נגאלין אלא מתוך ה' דברים, מתוך צרה, מתוך תפלה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה, מתוך הקץ
הגרועים שבישראל אינם אויב – ועמך כולם צדיקים
ביום ראשון וארא כ"ו טבת [תשי"ב] קמתי ופסוק בפי 'ונודעה יד ה' וזעם את אויביו' (ישעיהו סו' יד). ופתרתי לי כפירוש הפסוק שהקב"ה זעם את אויבי ישראל. כי ישראל אפילו הגרוע שבגרועים אינו אויב חס ושלום. כי נקודה הפנימית של ישראל מוזמן ליהרג על קדוש השם יתברך רק התאוות אשר היצר מסמא את עיניו, אבל לולי זה כולם טובים כנאמר 'ועמך כולם צדיקים'.
[עיין בתניא קדישא ליקוטי אמרים פרק יח' "ולכן אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדשת ה' על הרוב, וסובלים ענויים קשים שלא לכפור בה' אחד". העורך]
טעם נוסח הוידוי באלף בית
מכבוד אחי הרב ר' אהרן שליט"א [הגה"צ רבי אהרן ויינטראוב זצ"ל בעל ה"דביר אהרן" ]
"שמעתי מכבוד אחי הר"ר נח גד יחי' [הרנ"ג ויינטראוב זי"ע] ששמע מהה"צ מהר"ר יהודה משה מאלקסנדר שליט"א [בעל האמונת משה זצוק"ל] ששאל הגאון רבי מרדכי בנעט את הרה"ק רבי יצחק מווארקא על נוסח הוידוי למה ניתקן על פי סדר אלף בית [אשמנו בגדנו וכו'].
וענה לו הרב הקודש מווארקא בכדי שנדע מתי לחדול.
ולדעתי כוונתו כי באם היה נוסח הוידוי נתון לכל אחד בידו, לא היינו מספיקים להתודות על הכל. לכך תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה נוסח וידוי בא"ב, ואם יאמר וידוי זה יהיו נכללים בו כל החטאים והפשעים. וביום הכיפורים יום כפרת עוונות מוחל השם יתברך על כל החטאים והעוונות בכח אמירת ווידוי זה.
וזה אפשר לפרש בדברי הפיוט בשמונה עשרה של נעילה אַתָּה נותֵן יָד לַפּושְׁעִים. וִימִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. וַתְּלַמְּדֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ (על ידי נביאיך אנשי כנסת הגדולה להתוודות לפניך בנוסח וידוי על פי סדר א"ב) עַל כָּל עֲונותֵינוּ (שיועיל הוידוי הזה על כל החטאים) לְמַעַן נֶחְדַּל מֵעשֶׁק יָדֵינוּ. שנחדל להתוודות על עשק ידינו בלי קץ, ובהתוודות בנוסח הוידוי לפי סדר א"ב תקבלנו בתשובה שלימה לפניך כְּאִשִּׁים וּכְנִיחוחִים לְמַעַן דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ שדי בוידוי זה. כי באמת אֵין קֵץ לְאִשֵּׁי חובותֵינוּ שאנו צריכים להביא וְאֵין מִסְפָּר לְנִיחוחֵי אַשְׁמָתֵנוּ. ורק בעבור וְאַתָּה יודֵעַ שֶׁאַחֲרִיתֵנוּ רִמָּה וְתולֵעָה רחמת עלינו לְפִיכָךְ הִרְבֵּיתָ סְלִיחָתֵנוּ שיהיה די בוידוי זה. בשביל זה אנו מבקשים שתסלח לנו באמת ותחזיק בידינו שלא נדחה מאת פניך.
חטא העגל להורות תשובה דרבים – ולא היה מכוחם של ישראל
העגל ושאר נסיונות שבמדבר כבר אמרו ז"ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה דרבים כלומר הוא נורא עלילה על בני אדם והיו מוכרחים לזה ולא היו אז בעלי בחירה כלל כדי להורות תשובה דרבים.
על דרך מה ששמעתי מהרב החסיד מוהר"ר בנימן ווארקר זצ"ל ששמע מכ"ק איתן אדוננו רבינו הקדוש מוורקא זצקלה"ה זי"ע על הפסוק "אנה חטא העם זה חטאה גדולה" הרבי ר' בונם זצ"ל [מפשיסחא] אמר בלשון אידיש "אשייענר מליץ טוב אויף יודען איז דאס" [= משה רבינו הוא מליץ טוב ויפה על ישראל ]
אבל זה היה עיקר המליצה טובה על עם ישראל, כי החטא גדול יותר מבחינתם ואין זה מכחם של ישראל [וזה הפירוש "חטא העם הזה חטאה גדולה" שלא בא מכוחם והוא גדול מהם].
ובודאי אתה הסבות להם זאת ולא היו ברשותם, רק היו מוכרחים לזה. ולכן חס ושלום להאשים את ישראל עמך שאמרו במתן תורה נעשה ונשמע.
לא להתרחק ממידת האמת – אמת מביא לתשובה
האדם צריך לבקש מלפני השם יתברך שלא ירחק ממנו מידת האמת. כי רח"ל אם אדם חוטא מתחיל לחפש אחר תירוצים לתרץ עצמו או בניו כדי להשיב דעתו, וממילא רח"ל נופל נפילה אחר נפילה, עד שטח עיניו מראות האמת עוד, והוא חושב אחר כך שאיתו האמת. וממילא מוצא גם כן אפילו בתורה ראיות לדבריו, כי היצר הרע הוא גם כן למדן גדול ומראה לו ראיות ודעות כוזבות.
ודוד המלך ע"ה לא עשה כן. רק תיכף כשהכיר חטאו לא רצה לצדק נפשו רק אמר תיכף חטאתי (שמואל ב' יב, יג). ולכן בא אליו התשובה "וסר עוניך וחטאתך תכופר" (ישעי' ו, ז). כי ברית כרותה שמי שאומר חטאתי, לא יוכל שום מזיק להזיקו, (במ"ר כ, טו). ולכן אמ"ת ראשי תיבות א'ל ת'רחק מ'מני, כי צריך לבקש שלא ירחק ממנו האמת.
רמזים נפלאים בסלח לנו מחל לנו כפר לנו
ועל כלם אלוקי סליחות סלח לנו מחל לנו כפר לנו (תפילת יום כיפור)
ס'לח מ'חל כ'פר ראשי תיבות סמך שהוא האות ט"ו מן א"ב, לרמוז על שם י"ה, שבעבור זה בראת את העולם, ובראת תשובה קודם בריאת העולם [תניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, פסחים נד,א] ושם אין מגע נכרי.
זכותיה דמשה
סמ"ך עולה בגימטריא ק"ך (120) להזכיר זכות משה שחי ק"ך שנה.
זכותיה דרחל
סופי תיבות של סלח מחל כפר – רחל להזכיר זכות רחל, שמאנה הנחם על נפשה. (ולא תפוג מאנה הנחם נפשי תהלים עז, ג)
זכותיה דאברהם ויצחק
סלח לנו מחל לנו כפר לנו סופי תיבות עולה בגימטריא אברהם (248) ועוד ח' (8) (256), לרמוז על יצחק שמל אותו אברהם לח' ימים שזכותם יעמד לנו.
זכותיה דיעקב ויוסף
אותיות האמצעיות סלח לנו מחל לנו כפר לנו עולה בגימטריא יעקוב יסוד (268) להזכיר זכות יעקב ויוסף.
השכינה הקדושה, יעקב ובנימין
סלח לנו עולה בגימטריא ביעקב (184) מחל לנו עולה בגימטריא בבנימין (164) שבית המקדש בחלקו של בנימין שנקרא "ידיד ה'" (דברים לג). כפר לנו עולה בגימטריא שכינה עם הכולל (386) עשה למען שכינתך
קדושת ארץ ישראל מסייעת למי שעושה תשובה
כי אלקים יושיע ציון וגו' וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה (תהלים סט, לו-ז). "אהבי שמו" עולה כמנין שס"ד (בגימטריא השטן), שאמרו (מנחות סב.) גירא בעיני דשטנא [=זה חץ בעיניו של השטן היצר הרע] , וכשעושים כנגדו או כשעושים תשובה ומוציאים בלעו מפיו – ישכנו בה, כנאמר (איוב לח, יג) "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה", כי ארץ ישראל אינה מחזקת בה עוברי עבירה, אבל מי שעושה תשובה נקל לו בארץ ישראל כי קדושת הארץ גרמה לו.
בזא"ת אני בוטח
אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח (תהילים כז, ג). יקרים לי מה ששמעתי אמרי ישר מהור"ר צבי ספיוואק יחי' [ז"ל] מתל אביב תובב"א, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח – זא"ת עולה בגימטריא 'צום קול ממון'. כשיתעורר עלי מלחמה אז העצה צום קול ממון, תפלה ותשובה וצדקה. שבטוח אני באלה שעל ידיהם בוודאי לא יהי' שליטה להמשחית לבוא אל אדמת ישראל ובודאי יתן ה' שנינצל כיה"ר אמן.
צדיק הדור עושה תשובה עבור כולם
עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם (אבות פ"ה מ"ב). קשה מה היה להם שזכו לשכר, הלא היו מכעיסים אותו. אלא שצדיק הדור עושה תשובה מאהבה עבור כולם וזדונותם נעשו כזכויות (יומא פו.), ואת זה קיבל אברהם [את הזדונות של הרשעים שנהפכו לזכויות בזכות צדיק הדור].
ואפשר שזה פירוש הגמרא (חגיגה טו.) זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע, כיון שהוא עושה תשובה מאהבה בעבור כולם והם לא עשו, נוטל חלקם שהיו יכולים להשיג על ידי תשובה. [חלם לי בבוקר כ"ד מנחם אב תש"ג].
עשרה מאמרות של בריאת העולם בלשון רכה כדי שיפעול התשובה
דודי שלח ידו מן החור (שה"ש ה, ד) לקבלני בתשובה. כי כל העשרה מאמרות שנברא בהם העולם, אלולי התשובה שנבראה קודם בריאת העולם (פסחים נד.) לא היה נברא העולם.
וזהו עשרה מאמרות, אמירה לשון רכה (רש"י שמות יט, ג) בחינת שמאל דוחה וימין מקרבת (סוטה מז.) בכדי שיפעול התשובה.
וזהו דודי שלח ידו "מן החור", מן תוך תוכו של הבריאה נראה כח התשובה שהקב"ה מתאוה לה, שהרי ברא העולם במאמר. וזה ענין בראשית נמי מאמר הוא (ר"ה לב.) שנאמר בדבר ה' שמים נעשו (תהילים לג, ו) הגם שהוא שמאל דוחה בחינת דבור לשון קשה (מכות יא.) אבל תוך תוכו נמי מאמר הוא, כי לולא הצמצום לא היה קיום העולם, וזה מורה על האהבה הגדולה ומזה שתשובה פועלת על הכל.
שובו בני אדם
פה אשב כי אויתיה (תהילים קלב, יד). אש"ב ראשי תיבות ש'בו ב'ני א'דם (תהילים צ, ג), כי כל ימיו של דוד המלך ע"ה היה בתשובה, וכדאשכחן (עבודה זרה ד:) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה לרבים.
הויכוח של בעל התולדות עם הכמרים על תשובה
שמעתי מזקני החסידים ששמעו בילדותם מזקני הדור, כי הרה״ק רבי יעקב יוסף מפולנאה זי״ע בעל 'תולדות יעקב יוסף', הוכרח לנהל פעם ויכוח גדול עם הרבה כמרים. ביום האמור, קרא אליו את תלמידו הרה״ק רבי יעקב שמשון משפיטיווקא זי"ע והלכו יחדיו אל מקום הויכוח.
נשאל ה'תולדות' הק' ע״י הכמרים: ״מצינו בתורתכם (קידושין מ:) שתשובה מועילה אפילו חטא כל ימי חייו, והנה חכמיכם אומרים (עירובין יא:) שאדם הראשון עשה תשובה ק״ל שנה, ועוד כתוב בתורתכם (יומא פו:) שזדונות נעשו לו כזכויות, ואם כן למה מת אדם הראשון?!״ – כך שאלו אותם כמרים את ה'תולדות'. פתח בעל ה'תולדות' והשיבם תשובה קצרה: ״אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב״ה, ולכן לא הועילה תשובה״.
לא הוטב בעיניהם תירוצו הקצר וכשירד מהבמה פנה אליו תלמידו הרבי משפיטיווקא ושאלו: ״רבי, האם למקור השקר אתם רוצים לומר את האמת הפשוטה?!״ אמר לו בעל ה'תולדות': ״הלא אסור לומר שקר״. אמר התלמיד: ״צריכים להלביש את האמת בשקר״.
כעת עלה הרבי משפיטיווקא אל הבימה, ובפנותו אל הכמרים אמר: ״מורי ורבי אמר לכם תירוץ ואני רואה שאינכם מבינים מה שאמר לכם, וכיון שרבי חלש מאד, לכן אבאר לכם את דברי רבי״. ופתח במשל ונמשל: ״משל למלך בשר ודם, אשר ניהל מלחמה ארוכה מאד עם מלך אחר. עשרים שנה נמשכה המלחמה ועדיין לא הסתיימה. בימים ההם ביקש המלך לנסוע ולהינפש ממלחמתו לתקופה בת ג׳ חדשים. קרא אליו את אחד השרים וביקשו לאמור: ״כאשר אסע לי, קח כך וכך חיילים ואני מוסר לך כך וכך נשק וסכום כזה של כסף, וראה במשך ג׳ חדשים לעשות סוף וקץ למלחמה ולכבוש את צבא האויב״. בינתיים נודע למלך על מרידה נוספת במחוז אחר. קרא לשר אחר וגם לו אמר כמאמרו לראשון. ביקש שיכבוש את המורדים בשלוש החדשים הבאים.
ישב השר הראשון וחכך בדעתו: הלא המלך בעצמו נלחם עשרים שנה, ולא פעל, לא ניצח במלחמתו ואותי מצוה שאכבוש את האויב בזמן כה קצר? ולכן – גמר אומר – אסע גם אני לשלושה חדשים, וכך לפחות אחיה עוד ג׳ חדשים, כי על כן, אם אכן אעשה כמו שאמר, אהרג תכף ומיד, ומאי נפקא מינה לי, אם יהרגני המלך אחרי ג׳ חדשים, הלא בין ובין כך אני מובל למוות?! – ולכן לא עשה השר מאומה. לעומתו, ישב השר השני וחשב: הלא דבר קל הוא לנצח את האויב, ולמה אצטרך לזה ג׳ חדשים וכ״כ הרבה חיילים? אף אני אעשה כמו המלך, אסע לפוש שלשה חדשים, ובסופם, ביום אחד, אקח כמה מאות חיילים, ואעשה סוף למרידה הזו!…
חלפו להם שלושת החדשים ואיש משני השרים לא עשה מאומה. כיון ששב המלך לאחוזתו, פנה תחילה אל השר הראשון ושאלו: ״מדוע לא עשית כמו שנצטווית?" והשיב לו כמחשבתו: ״אתה שנלחמת עשרים שנה, לא פעלת מאומה, ולי אתה מצוה שאכבוש במשך ג׳ חדשים?" – והשר השני נותר ללא מענה וכך אמר: ״הלא דבר קל הוא, אלך עכשיו ואעשה מלחמה!"
״ועתה״ – פנה הרה"ק משפיטיווקא זי״ע אל הכמרים שהאזינו למשלו ושאלם – ״הגידו נא לי, מי משני השרים מחויב יותר ולמי לסלוח ולמי לא?״ השיבו הכל פה אחד: ״לאחרון אין שום סליחה״. ״אם כן, נענה הרבי משפיטיווקא, זה מה שאמר רבי הקדוש; אנחנו קרוצי חומר נולדנו מטיפה סרוחה, תיכף משיצאנו מבטן אמנו, ניתן בנו היצר הרע ויש לנו תרי"ג מצוות דאורייתא, מלבד מצוות דרבנן, ואפילו נחיה שנות מתושלח, ג"כ לא נוכל לקיימן ולא נשלים לגמרי את מלחמתנו ביצה״ר, וא"כ מועיל לנו תשובה כדוגמת השר הראשון, מכיוון שאין זה בגדר האפשרות לבל נחטא, ולכן אפשר לעשות תשובה ולהמשיך במלחמת היצר. אבל אדם הראשון שלא היה לו כל אלה, לא בא מטיפה סרוחה, אלא שהקב"ה בעצמו שהוא טהור יצרו ועשה אותו, ועכ"ז לא קיים המצוות רק עשה להיפך, לכן לא הועילה לו תשובה. אבל עם כל זה כי רבים רחמיו, ניתן לו תתק״ל שנים, וראו נא כמה גדולים מעשי אלוקינו…" – סיים הרבי משפיטיווקא.
והסר שטן מלפנינו ומאחורינו
אנו אומרים בתפילת מעריב – "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו". פירש הרה"ג החסיד ר' אהרן צבי זצ"ל רארנאוויץ מראדומסק, כי הנה יש שני מיני שוטרים, שוטר כבוד ושוטר בזוי. שוטר כבוד – הוא מי שנבחר להקדים את המלך כשנוסע למקום, כאשר נוסעים ומעמידים שוטרים שומרי כבוד לפניו. שוטר בזוי – הוא מי שמינוהו לתפוס גנבים ורוצחים. ההבדל ביניהם הוא, שהשוטר של כבוד נוסע קודם ואחריו המלך או השר, ואילו השוטר הבזוי הולך קודם הגנב או הרוצח, והוא אחריו שמא יברח.
והנה זה עצמו הוא השטן, שמקודם עושה עצמו כשוטר כבוד ומבטיח לו כל מיני יקר ומפתה אותו בדרך זו: 'אתה המלך ואנכי היצר משמש כשוטר כבוד שלך והינך רשאי לעשות כל דבר אסור, שהרי מלך פורץ גדר ואין מוחין בידו' (בבא קמא ס:). ואחרי כשכבר נתפתה, אז נעשה היצר תיכף שוטר בזוי והולך אחריו כתופס גנב שלא יברח ממנו.
וזה שאמר – "והסר שטן מלפנינו" – שלא יהיה שוטר כבוד שלי ולא יפתני ולא יתגרה בי שאני הנני איש נכבד והוא דורש רק טובתי והולך לפני לכבדני. "והסר שטן מאחרינו" – שאם ח"ו נתפתיתי, בכל זאת שלא יוכל לתפסני כגנב כגזלן, רק תן תיכף בליבי שאעשה תשובה "ובצל כנפיך תסתירנו".
להכיר את מדרגתו
אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מטריסק-לובלין זי"ע: כתיב (טז, כט) ״שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו״ – אם אדם רוצה לשוב בתשובה, עליו להיות בבחינת ״איש תחתיו״, היינו שפל במדרגה, ואם לא כן, על כל פנים, ״אל יצא איש ממקומו״, היינו, יכיר כל אחד ואחד מדרגתו.
לא להתחכם עם גזירת הבורא
אמר הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע: אין אדם רשאי להתחכם על גזירות השם והעיד על זה יונה בן אמתי, שאמר לו הקב"ה שיתנבא שנינווה נהפכת, ואילו יונה הנביא היה ירא שמא ישובו אנשי נינווה בתשובה ולא תיהפך העיר חלילה והתוצאה תהיה חילול השם, כי אנשי העיר יאמרו שיונה נביא שקרן הוא, או חלילה אין ד׳ אמת. לכן ברח מהעיר, ומה יצא מזה? יונה הוטל אל הים והיו שם סוחרים מכל פינות העולם, ואחר כך כשניבא בנינוה ואותם הסוחרים שהטילוהו ראוהו עומד ומתנבא, והם ידעו האמת שמלפני ד׳ בורח ועכשיו הציל אותו כדי שילך עוד הפעם, הלכו וסיפרו כל המעשה לאנשי נינווה, וכששמעו דבר זה מיד נפל עליהם אימה ופחד ושבו אל ה׳ בכל לבבם, ועי״ז הצילו את עצמם ואת נינווה.
מכאן – שאסור להתחכם על גזרות ד׳, שאם יונה הנביא לא היה מתחכם על ציווי השם, רק היה הולך מיד, בוודאי לא היו שמים לב לדבריו ואלמלא שמעו מזריקת יונה לים ומהצלתו – בוודאי היתה אז נינווה מתהפכת ולא היה שום חילול השם.
התשובה של הקב"ה
פתח הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי״ע ואמר: ״מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו״ (תפילת מוסף לג׳ רגלים). גם אתה, רבש״ע, צריך תשובה, ומה היא תשובתך? – בזה שתרחם עלינו…
ישר כח ששברת
כתיב ״אשר שברת״ (כי תשא לד, א), ואיתא בגמרא (שבת פז.) ״יישר כוחך ששברת״. והקשה הרה"ק רבי מרדכי חיים סלונים זי"ע מטבריה: מנא ליה הא, אפשר כפשוטו? ברם אמרו חז״ל (בבא מציעא נח:) שאסור לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים. וכן אמרו חז״ל (ברכות יט.) ״אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום״, כי בוודאי הרהר תשובה בלבו. לכן אם משה רבנו עשה עבירה בשבירה זו, בוודאי שעשה תשובה ואם כן איך אמר לו הקב״ה ״אשר שברת״ והזכיר לו עבירה זו, על כן בוודאי כיון שהזכיר לו הקב״ה זאת, בוודאי נתן לו יישר כח בעבור זה ולא עבר עבירה. ודפח״ח.
מדת אמת בי"ג מדות הרחמים
הגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב זי"ע בעל 'אבני נזר' תמה: מה מקומה של מידת 'אמת' בתוך י״ג מידות של רחמים, הרי 'אמת' היא דין, שהרי אם חטא באמת לא שייך לחמול עליו? אך הנה אמרו חז"ל (שבת קד.) ״קושטא קאי, שיקרא לא קאי״, ואם עושה תשובה באמת, איגלאי למפרע שהחטא לא הוי ליה קיום, כיון שעשה תשובה. ואמרו חז״ל (פרה פ"ח מ"ט) ״מים המכזבים אחת לשבעים שנה נקראים מי אכזב״. נראה מזה דאיגלאי מילתא למפרע שזה שקר ועל ידי התעוררות מידת האמת אנחנו יודעים שלא הוי ליה קיום, אף שלא עשינו תשובה. לכן באה מידת אמת בי״ג מדות של רחמים.
איך להחזיר בתשובה?
מעשה באברך ששב באישון לילה לביתו ממקום צחוק וכדומה ר"ל, וחלף דרך בית הרה"ק רבי יעקב מווידאמע זי"ע בעיר וידומא. לפתע, בעברו סמוך לחלונות הבית, נשמע קול בכי אדיר. היטה האברך אוזניו לשמע הקול ושמע את אותו צדיק מתבטא ואומר: ״יעקב יעקב, אוי לך, וי לך, במה בילית הלילה הזה, בצחוק?!״ והחל מונה את אותם איסורים שעשה האברך במקום ההוא. מיד הבין האברך כי אליו מכוונים הדברים, נכנס אל הקודש פנימה וביקש תיקון ותשובה למעשיו, וכך הפך לבעל תשובה אמיתי וחסיד ירא ושלם.
אוי לך זושא…
מספרים על הרה״ק הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע, שכשנודע לו על אדם בעל עבירה ר"ל, מיד החל לדבר אל עצמו ואומר: ״אוי לך זושא, איך עשית עבירה פלונית, נגד רצון הבורא ב״ה להכעיסו?!״ וכדומה. ובכוח קדושתו הנוראה פעל באיש הרהורי תשובה, עד שלא היה יכול האיש להתאפק ונפל ארצה מתעלף, וצעק בקול: ״מר רבי, לא הרבי עשה עבירה זו, אלא אני והנני מתחרט ושב בתשובה, טוב לי מותי מחיי במה שהכעסתי לבורא ולא אעשה כן יותר״. והיה שב בתשובה גמורה.
שמעתי בשם רבנו הק׳ הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי״ע, כשביקש לומר מוסר לאחרים, אמר לעצמו: "מיילך, מדוע עשית כך?!״ עד ששמע בעל העבירה הזאת והתעלף מחמת תשובה, וזה דברי פי חכם
ישוב הדעת
שמעתי מכבוד קדושת הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע: כתיב (כג, מב) ״בסוכות תשבו שבעת ימים״ – תשבו לשון תשובה, ולתשובה צריכים יישוב הדעת.
והימים הראשונים יעמדו…
נודע המעשה מהרה"ק רבי חיים דוד דוקטור מפיעטרקוב זי"ע, שנעשה בעל תשובה גדול והגיע למדרגה גבוהה בחסידות וברוח הקודש. בערוב ימיו, כאשר חלה את חוליו האחרון ממנו לא קם, נכנס אצלו לבקרו הרה"ק בעל 'תפארת שלמה' זי״ע מראדומסק ומצאו כשהוא בוכה. אמר הרבי מראדומסק: ״רבי חיים דוד, מה אתם בוכים? ״והימים הראשונים יפלו!"
השיב רבי חיים דוד: ״אדרבה, יעמדו״… – ורצונו לומר, כי נודע (יומא פו:) שכאשר עושים תשובה מיראה, אזי זדונות נעשים שגגות, ואם עושים תשובה מאהבה, זדונות נעשים זכויות. וזה מה שבכה, אדרבה, יעמדו העבירות ולא יפלו, כדי שיהיו זכויות, שיקבל ה׳ תשובתו כתשובה מאהבה ולא מיראה.
הויכוח עם היצר הרע…
מספרים בשם הרה״ק רבי יצחק מדראהביטש זי"ע, שפעם אחת נסע לסובב בעיירות להוכיח את העולם. בא אליו היצר ואמר לו: "הלא אם אתה תוכיח את העולם ויחזרו בתשובה, אם כן תפקידי בעולם מיותר ואיככה אוכל למלא תפקידי להסב את העולם לשכב במעצמת תרדמת הבלי הזמן, על כן תדע נכונה כי אם תעשה כן, אניח מלהסית את העולם וכל עבודתי תהיה מכוונת אך ורק נגדך".
כששמע כן הרה״ק מדראהביטש, השיב ליצר הרע: "מה אתה חושב, שאני הולך רק לשם שמים? הן בני ביתי רעבים ללחם ולרש אין כל בלתי מלאכתי לסובב בעיירות לאסוף כסף להשקיט את רעבון בני ביתי". כשמוע כן היצר הלך לו ממנו, אך הרה״ק מדראהביטש אמר: "אח״כ כשעמדתי על הבימה להוכיח את העולם, ידע גם היצר שאינני דורש בשביל בצע כסף רק לעשות נחת רוח להשי״ת…"
כשעוד היה לי כח…
לפני הסתלקותו של רבנו הקדוש הרבי ר' אלימלך זי״ע מליזענסק, נכנסו אליו כמה אנשים פשוטים מה'חברא קדישא' של העיר ליזענסק ואמרו לו שיתוודה. שאל אותם: ״היכן הייתם כשישבתי אצל הקערה של הלביבות להזכירני לשוב בתשובה, כשעוד היה לי כוח לשוב, רק עכשיו באתם, כשתש כוחי ואין בי כה לשוב?!״ והרבה עליהם דברים עד שהם בעצמם שבו בתשובה.
אין מספיקין בידו לעשות תשובה
הרה״ק רבי אברהם מסלונים זי"ע בעל 'בית אברהם' אמר: איתא (יומא פה:) ״אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות״, הגם שאני עושה עכשיו תשובה ואני יודע שמיד אח"כ אחטא שוב, כי היצר הרע גדול מאד, אבל רבש"ע, כבר עכשיו אני עושה תשובה גם על כך. על זה ״אין מספיקין״, אין ספק אשר בידו לעשות תשובה, שבוודאי יעשה תשובה.
החרטה כבר בשעת העבירה ולכן התשובה פועלת
אמר הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זי״ע: איתא במדרש (במדב"ר פי"ט ס"ד) ״תבוא אמה ותקנח״ — אמה, זה המחשבה. היינו, מחשבת חרטה. כשבן ישראל עובר עבירה, יש לו חרטה על כך בלבו, ולולי התחרט על מעשיו, לא היתה פועלת התשובה. אלא מכוח החרטה שיש לו בשעת מעשה, אין העבירה שלימה ולזה פועלת גם כן התשובה.
עשו תשובה ונסתלק
סיפרו לי, שכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל ברגע האחרון בשעת פטירתו, לקח את ידיו הקדושים תחת הכסת, ופתח פה קדשו ואמר: "עשו תשובה!" ונסתלק. [להעיר שבנו הגה"ק הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל עלה לארץ ישראל חודשיים לפני פטירת אביו כדי להורות הדרך לאביו הקדוש שעמד גם להגיע לארץ ישראל ולא היה במקום הסתלקותו בראדומסק שם ספון חלקת מחוקק לימינו של אהל בעל התפארת שלמה זי"ע]
יחיד ששב מוחלין לכל העולם
שאלו את הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע: איתא בגמרא (יומא פו:) ״יחיד ששב מוחלין לכל העולם״, הלא הם לא עשו תשובה? – השיב: ״הלא הוא אחד מהם״.
והתבוננת על מקומו ואיננו
אמר הרה"ק רבי יעקב צבי מפוריסוב זי"ע: כתיב (תהלים לז, י) ״ועוד מעט ואין רשע״ – רשעים מלאי חרטות הם. ״ועוד מעט״, הגע בעצמך: הלא במעט זמן אחר העבירה, ״ואין רשע״, תהיה לך חרטה על העבירה שעשית. אם כן, ״והתבוננת על מקומו״, מוטב שתתבונן תיכף, לפני שתבא העבירה לידך ותחשוב, הלא תהיה לי אחר כך חרטה על העבר, ואז ״ואיננו״, ולא יקרא שמך רשע כלל.
אם ישוב מיד תקבלו
רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע אמר: אצל יהודי אין חלילה סוף, גם ברגע האחרון יכול לשוב בתשובה.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
דברים מדהימים ויפים מאד. חומר איכותי ומשובח מאד וערוך יפה