'בתחבולות תעשה לך מלחמה' (משלי כד ו) הפך עם השנים לסלוגן 'המוסד', וגם לעבודת חיים של הארגון, בחטיבה המרחבית 'יואב' שבגבול ירדן לקחו את זה צעד קדימה ל'בתחבולות תעשה לך שלום'.
אין שבוע שתפתחו את אתר 'חדשות JDN' או עיתון 'שחרית' ולא תמצאו ידיעה אחת לפחות (אם לא 10) על הנעשה בגבול הצפון או הדרום, עם זה המהומות בגבול עזה, ההתבססות האיראנית בגבול סוריה, או שלל ניסיונות חיזבאללה לתעתע בנו בגבול לבנון, עד שכמעט שכחנו את המדיניות שיש לנו איתן הסכם שלום.
לא הסכמי השלום שנחתמו לפני כשנה עם איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו (כבודן במקומן מונח), אלא הסכמים שנחתמו לפני עשורים שרבים עם מצרים וירדן. שקט אומר כנראה שהרוב טוב, והרוב קובע.
אבל גם במיעוט צריך לטפל.
"אתה לא יכול לעשות פה שום דבר לבד"
בזמן שרוב תשומת הלב הצבאית והתקציבית מופנה למקומות אחרים, מפקד חטיבת יואב אלוף משנה יוגב בר-ששת, היה צריך להיות יצירתי.
מידי כמה ימים, כוחותיו תופסים בגבול ירדן באזור ים המלח, מבריחים המנסים להכניס סחורות לישראל או יהודה ושומרון. במקרה הטוב זה טובין ובמקרה הפחות מדובר באמל"ח שעושה את דרכו לפשע או לטרור.
את מנוחותו של בר-ששת מטרידה בעיקר הידיעה שלמרות העבודה הקשה, לא את כל ניסיונות ההברחה אנשיו מסכלים, לצד תרחיש הבלהות שקבוצת טרוריסטים מאורגנת תצליח לחדור לאזורים האסטרטגים של מפעלי ים המלח ולחולל שמות.
ואז הוא הגיע עם רעיון, לבנות חומה ממלח. רק כדי שמישהו יקשיב לו ברצינות ולא יחשוב שיהודי נפל מהירח לקח זמן, הארגונים הירוקים כבר חשבו שעוד מישהו רוצה להרוס את הטבע, אבל בסוף כולם הבינו, הסכימו, אישרו, תמכו, שיבחו, ואפילו הגיעו ללמוד.
"זה קו הברחות של מהגרי עבודה ואמל"ח, אנחנו עושים מאמצים גדולים מאוד להגן עליו, לסדר אותו", מתאר בר-ששת את הזירה. "יש את עזה, יש את הצפון, יש הרבה בעיות בכל מיני מקומות, הגבול פה הוא גבול של שלום, גבול שקט, אבל יש בו אתגרים ביטחוניים לא מעטים".
"היופי בגבול הזה, מכיוון שהוא לא במיקוד של אף אחד, אז אפשר לעשות הרבה דברין יצירתיים, וגם מחייב שותפויות, אתה כמעט לא יכול לעשות פה שום דבר לבד, כיוון שאף אחד לא עשיר פה לבד ולא מושקעים פה מה שמושקע במקומות אחרים, זה דורש הרבה מאוד יצירתיות, בשנתיים האחרונות עשינו הרבה מאוד בגבול הזה, בנינו מתקני איסוף, הקמנו גדר בחלק מהמקומות, עשינו הרבה פעילות מבצעית, עושים הרבה שותפויות".
"לא הבינו מה אנחנו רוצים"
"אחד השותפויות נולד פה במפעלי ים המלח", הוא מספר לנו כשאנחנו נפגשים סמוך ונראה לגבול ירדן באזור מפעלי ים המלח, "לפני שנתיים בערך עשינו תרגיל ראשון של חדירה לכיוון אחד המפעלים האסטרטגים, וגילינו שבאמת אין פה כלום, לא גדר ולא איסוף – שום דבר, ניסינו לחשוב מה אני צריך ומה המפעלים צריכים. הדבר היחידי שהמפעלים לא צריכים זה מלח, זה הפסולת שלהם, הם כורים את המינרלים, הדבר היחידי שהם לא משתמשים בו זה מלח".
"אמרנו, למפעלים יש מלח, לי יש ערבים, איך אנחנו משתפים פעולה כדי להגן על הגבול? התחלנו פרויקט שנמשך ל-66 קילומטר, הוא עדיין בתהליך הקמה, למקם על קו גבול חומה-סוללה של 12-15 מטר של מלח. התכלית של הדבר הזה הוא גם להרתיע וגם לעכב חודר פוטנציאלי. זה לקחת פסולת שיש במפעלים, להשתמש בה בצורה חכמה לביטחון שלנו, זה לא עולה לצבא כסף, למפעלים זה חוסך כסף במקום להשקיע בלאגור את המלח, אנחנו מפזרים אותו בקוו הגבול ויש פה WIN-WIN. היו פה אקולוגים מכל העולם, היו פה גם הירדנים שרוצים לעשות את זה בצד שלהם, היו פה הרבה מאוד יועצים".
"קשה מאוד לטפס את זה, בדקתי את זה עם ציוד כמו של המחבלים, זה לא פשוט", הוא בטוח ותאמינו לי שהוא צודק, ניסיתי את זה ומצאתי את עצמי נאחז באלוף משנה שיעזור לי לצאת מהתסבוכת שהוא ניסה להכניס אותי אליה. "מלח, כשהוא מתקשה, הוא סלע, הוא שורט וקשה מאוד, לא משהו שמתפורר", הוא מסביר. "לאט לאט הדבר הזה ילך ויתקשה, אנחנו מרימים עליו עוד קומה ועוד קומה, יהיה קשה מאוד לעבור אותו. אין מכשול בעולם שאי אפשר לעבור, על כל חומה אפשר לנסות לטפס, אבל זה קשה, זה מייצר אתגר למחבלים, זה מרתיע, וזה גם מאפשר לנו זמן להגיב".
"התהליך עצמו היה מאוד מעניין", הוא מספר. "באף מקום בעולם לא בנו דבר כזה, אנשים לא הבינו מה אנחנו רוצים. יש פה עשרות משאיות, כל יום הן שופכות עוד שכבה ועוד שכבה, עד שזה יגיע לגובה משמעותי, יש פה מהנדסים של מפעלי ים המלח, יש פה תוכנית הנדסית, זה לא 'חפלפ', זה מבצע הנדסי מורכב".
"על זה אנחנו נוסיף תצפיות ופעילות עם רחפנים. קודם פשוט היה אפשר ללכת, עכשיו כבר צריך לטפס, אתה גם בולט בנוף, שמנו גם כמה סנסורים שרלוונטיים לדבר, הדבר הזה נותן לך את הזמן להגיב".
"סיכלנו הרבה מאוד הברחות אמל"ח, אקדחים, כלי נשק", הוא מספר על המצב שעליו אתם כמעט ולא שומעים. "חלקם למטרות טרור, חלק לפשיעה. הרבה מאוד מהנשק בחברה הערבית מגיע מהאזור הזה, בשיתוף פעולה עם המשטרה אנחנו מצליחים לשים יד על הדברים האלה ולסכל את ההברחות. יש לנו גם שת"פ טוב עם הירדנים בהגנת הגבול, יש לנו אינטרס משותף, אנחנו עובדים ביחד. יש שיתוף מידע ביננו, גם אינטרסים כלכליים בין מפעלי ים המלח שלנו לשלהם".
"מפקדים לא מתעסקים בקשקושים"
השנים האחרונות היו מתוחות מאוד ביחסים המדיניים בין ישראל לירדן, החל מהפיגוע בשגרירות הישראלית בעמאן, תוכנית המאה של טראמפ שבממלכה פחות אהבו, ועד לדיווחים שראש הממשלה דאז בנימין נתניהו היה מעורב בניסיון ההפיכה נגד מלך ירדן. אבל אצל בר-ששת ומקביליו מעבר הגבול, העסקים כרגיל.
"מפקדים זה לא מעניין אותם, מפקדים מעניין אותם המשימה שלהם. גם המפקד הירדני וגם אני, כל אחד מתעסק בעבודה שלו לראות שהגבול נשמר, אנחנו לא מתעסקים בזה, זה הרבה יותר מעלינו. אני יכול להגיד לך שיחסי העבודה הם יחסים טובים, יש אימון, אנחנו נפגשים, עושים פעילות טקטית במרחב הגבול, עושים עבודה פנטסטית, כשיש צורך אנחנו משתפים פעולה ומידע, וגם כשזה לא עובד טוב אז אנחנו מתחקרים".
"בסך הכל שיתוף הפעולה לא מושפע ממה שקורה למעלה. כשיש אינטרסים, המפקדים לא מתעסקים בקשקושים".
אם שיתוף הפעולה כל כך טוב, אז איך לא כולם נעצרים כבר בצד הירדני?
"רוב המאתיים שאמרתי לך שנתפסו זה יחד עם הירדנים. הוא מדווח שיש אנשים במרחב הגבול, הוא סוגר מצד אחד, אנחנו סוגרים מצד שני, או הפוך – יש גם הרבה אנשים שהוא תפס. אין אף פעם מאה אחוז בהגנה, זה מורכב, אבל האפקטיביות המבצעית הולכת וגוברת כל הזמן, יש לנו יותר מודיעין ומשכללים את השיטות המבצעיות. אנחנו סוגרים היום את הגבול ברמה די טובה מול מהגרים והברחות אמל"ח, זה גבול שקט".
מי הם הישראלים שמנסים לחצות לירדן?
"בדרך כלל זה אנשים שטועים בדרך, הרבה ישראלים שטועים ולא כל כך מבינים איפה הגבול, זה אנשים תמימים שמחפשים אתגר ולא מבינים מה הם עושים. לשמחתנו, בזכות השיתוף הפעולה, אנחנו מטפלים בזה והכל מסתיים בשלום. צריך להיזהר, זה גבול, אבל כשדברים קורים אנחנו פותרים את זה מהר".
אתה חושש שיום אחד הגבול הזה כבר לא יהיה כל כך שקט?
"ירדן מדינה ריבונית, היא השקיעה פה הרבה, יש מפקדים טובים שאנחנו פוגשים. בסך הכל הם עושים עבודה טובה בתוך ירדן, אני לא רוצה להיכנס לעניינים הפנימיים שלהם, אותי מעניין ארץ ישראל".
קיים תרחיש של הפיגוע בנהריים?
"כל תרחיש עולה בראש שלי, צריך להיערך לתרחיש הגרוע ביותר ומקסימום תופתע לטובה. שיתוף הפעולה עם הצבא הירדני הוא פנטסטי".
אבל בסוף יכול להיות חייל מטורף אחד עם נשק…
"לא תרחיש מופרך, אבל אני חושב שהוא בסבירות מאוד מאוד מאוד מאוד (כן, הוא אמר את זה 4 פעמים, ש.ק.) נמוכה. ככל שהזמן עובר השיתוף פעולה משתפר. תמיד יש חשש מתרחיש קיצוני, אני לא יכול לדעת מה יקרה מחר, גם חייל מהצד שלך יכול להשתגע. אנחנו שומרים על החיילים, יש מרחק איפה שנדרש".
"ננצח את דאעש"
עבודתה של החטיבה המרחבית 'יואב', עליה מפרד אלוף משנה בר-ששת, מתפרסם גם עד לגבול עם מצרים, שם הסיפור הוא אחר לגמרי, לטובה ולרעה. אין מי שמשרת בגבול הזה ולא מכיר היטב את אירועי ה־18 באוגוסט 2011, אז אירעה סדרת פיגועי טרור על כביש מספר 12, בק"מ ה־26 מהעיר אילת ובסמוך לגבול ישראל-מצרים.
מחבלים מצריים פתחו באש על אוטובוס קו 392 של 'אגד' בכביש 12, ובהמשך פתחו באש, כולל של טיל נ"ט, על אוטובוס נוסף ומכוניות של אזרחים ישראלים ובכך רצחו ששה אזרחים ישראלים, ופצעו 40. בחילופי האש במהלך המרדף אחרי התוקפים נהרגו 7 מהמחבלים, חמישה חיילים מצרים וכן חייל צה"ל ולוחם ימ"מ.
ולטובה, כי כחלק מהפקת הלקחים ובצירוף עשרות אלפי מסתננים, נבנתה גדר הגבול בין ישראל למצרים באורך 241 ק"מ. הצלחת הגדר בגבול מצרים אף הביאה להתעניינות בינלאומית בה.
ושוב לרעה, כי מעבר לגדר מסתתרים המחבלים האכזריים ביותר עלי אדמות – ארגון טרור המדינה האסלאמית דאע"ש. הארגון מרכז את פעילותו בסיני נגד הצבא המצרי, אך פגע גם במטרות ישראליות, ובין השאר פוצץ את צינור הגז שבין מצרים לישראל, תקף חיילים ישראלים בספטמבר 2012 וב-20 בינואר 2014 נטל אחריות על ירי רקטות לאילת.
מאז תבוסת המדינה האסלאמית בסוריה ועיראק בשנת 2017, נחשב "מחוז סיני" לשלוחה הקטלנית ביותר של דאע"ש במזרח התיכון. בשנה שלאחר מכן פורסם כי אגף המודיעין של צה"ל מקצה משאבים רבים למעקב אחרי הארגון. לפי דו"ח של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, נכון ל-2018 יש במחוז סיני כ-1000 פעילים.
"הגבול עם מצרים שקט, גבול שלום, בסך הכל גם עם המצרים יש יחסים טובים מאוד ברמה הטקטית, כמו עם הירדנים, ברמה הצבאית", מספר בר-ששת על החלק הרגוע שבסיפור. "הגבול המצרי שונה מהגבול הירדני כי הוא יותר מעוצב, אחרי הפיגוע הגדול בעין נטפים ונהרגו לוחמים ואזרחים – בנו גדר, גם בעקבות התופעה של המסתננים, בנו גדר בגובה של 12 מטר, הגבול שם הרמטי, זה לא גדר רגילה, זה בגובה של החומה הזאת".
"אבל יש שם אתגרים של דאעש בסיני, אתגר שאנחנו מתכוננים אליו כל הזמן. המצרים בסך הכל עושים שם עבודה טובה ואני חושב שאנחנו מוכנים בצורה מאוד טובה מול הדבר הזה. כל גבול והתגרים שלו, בירדן זה יותר פלילי, בסיני זה יותר פח"ע".
"מה שיש בסיני זה העניין של המצרים, אבל ההיקפים שלו הרבה יותר קטנים, זה משהו אחר, זה לא יכולות כמו שאנחנו רואים אצל ארגוני אחרים. הוא לא יכול לבצע דברים מורכבים מידי, אבל כל מחבל הוא מסוכן, אנחנו מתייחסים אליו ברצינות. המצרים עושים עבודה טובה בתוך סיני, הם כל הזמן עושים מבצעים, פוגעים בהם, הורגים לא מעט מהם. אנחנו מתכוננים לדבר הזה, יש לנו אחיזה טובה בגבול מבחינה איסופית, יש מצלמות ומכשול טוב, גם הכוחות שלנו מאומנים בצורה טובה ואם יבוא פיגוע של דאעש – אני חושב שאנחנו נתמודד איתו בצורה טובה".
"אם כוח דאעש יגיע מול כוח צבאי, הכוח שלנו ינצח אותו", הוא קובע בנחרצות. החיילים שלנו מאומנים טוב, יש לנו שיתופי פעולה, מכשור טוב, מפקדים רציניים – כשיהיה המפגש, אנחנו ננצח אותו. אבל צריך להתכונן הזה, אסור לזלזל באויב, צריך להתכונן אליו, להתייחס אליו ברצינות, אם אתה מתייחס אליו ברצינות אתה יכול לנצח אותו. אם תזלזל, זה לא ארובה טובה, מפקד תמיד צריך לדאוג, אנחנו דואגים, אבל לא אלמן ישראל".
הנהר הסודי בדרך להיפתח
בר-ששת, בין שלל תחומי אחריותו, אחרי גם על מה שהתגלה לפני כשנה וחצי וזה לכינוי "הנהר הסודי". "הוא סודי, אני יכול לדבר עליו", הוא אומר לנו באומר, אך אז חושף בשורה למי שחפץ לבקר אותו: "זה לא שמישהו רוצה להסתיר אותו, זה ארץ ישראל. אנחנו מנסים שיום אחד הדבר הזה יהיה חוקי, להסדיר דרך שיום אחד אזרחים יוכלו להגיע לשם".
"זה לא שמישהו הסתיר אותו, הוא פשוט מוקף בכל הכיוונים במיקוש, לכן אי אפשר להתקרב אליו, אין גישה לאזרחים, רק גישה צבאית אליו. זה מסוכן, 90% שאתה יוצא בחיים ו-10% שאתה מאבד רגל, אתה מוכן להמר? אני חושב שכדאי שאזרחים ייזהרו".
"אנחנו מידי פעם תופסים אזרחים שמנסים להתחכם, לפעמים אנחנו מסבירים להם, ויש מקרים שאנחנו מעבירים אותם למשטרה. אנחנו משתדלים להעיר פנים לאזרח. כבר מצאנו כמה מוקשים בשטח".
