"לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ", מלמד אותנו שלמה המלך, החכם מכל אדם, במשלי.
מאפיינים דומים רבים ניתן למצוא בין טומי לפיד לבנו, יאיר לפיד. הם עסקו בתקשורת לפני שביצעו מעבר לפוליטיקה, גם 'שינוי' וגם 'יש עתיד' מציגים חזון אנטי-דתי ואנטי-חרדי במקביל לניסיון להצטייר כמי שדואגים למעמד הביניים, ולרווחת החברה בישראל.
כאשר בוחנים את נסיבות ההתרסקות הפוליטית המזהירה של טומי לפיד המנוח, מגלים כי הוא הורכב משני מקרים שונים שהתרחשו במקביל: הוא איבד שליטה על הרכב הרשימה שלו, ומצד שני הואשם כמי שמעדיף את הכיסאולוגיה על פני האידיאולוגיה.
היה זה כאשר אברהם פורז לא נבחר למקום השני בפריימריז, והחלו לצוץ שמועות כי לפיד הזועם, מתכנן לפרוש ולהקים מפלגה אחרת. סיבה זו בלבד, כבר גרמה לכך שכמה מהמזוהים עם שינוי ואחרים שהיו במו"מ לחבור למפלגה – בחרו להתפזר למקומות אחרים, ביניהם קדימה של אריק שרון שהוקמה אז.
יאיר לפיד צפה – למד, והפנים. את מפלגת יש עתיד הוא הקים כדיקטטורה הגונבת קולות דמוקרטיים. את הרכב הרשימה הוא בורח מאנשים כדמותו וכצלמו, ומה שקורה למי שמעיז לחשוב רק על האפשרות להמרות את פיו של המנהיג העליון, אתם יכולים לשאול את עדי קול, או את עליזה לביא.
אפילו עופר שלח, ידיד של יאיר לפיד יותר משלושים שנה ומי שהיה המוח מאחורי מפלגת יש עתיד, מצא את דרכו החוצה בבושת פנים רק בשל הדרישה לקיים פריימריז לראשות המפלגה. לפיד חושש להפוך את יש עתיד לשינוי 2.0, ובדרך הוא מוכן להקריב את כל החברים שלו ואת כל מי שעשה לו אי פעם טובה.
אבל יש סיבה נוספת להיעלמות של טומי לפיד מהמפה הפוליטית. ומזה, יאיר לפיד לא יכול לחמוק. זה כנראה נטוע עמוק בDNA שלו, בזכות הגנים שירש מאביו: העדפת הכיסאולוגיה על פני האידיאולוגיה.
מפלגת שינוי המנוחה, הייתה מפלגה שבילתה את מרבית ימיה באופוזיציה. כאשר סוף סוף הגיעו לאפשרות של ישיבה מסביב לשולחן הממשלה, התרווחו החברים על כסאות העור וסירבו להתקלף משם. גם לא כאשר פתחו מחדש את משרד הדתות, אשר סגירתו היה בין דגלי המפלגה. גם לא כאשר יהדות התורה הצטרפה לקואליציה, ושינוי החליטה להישאר סביב שולחנות הממשלה של אריק שרון.
בסופו של דבר, הם הצביעו נגד תקציב המדינה ושרון גירש אותם בכוח מהממשלה, לא לפני שמעמדם הציבורי כבר כורסם לחלוטין. הם גם ישבו עם החרדים, וגם הצביעו נגד התקציב – מעשה שיכול היה להפיל את שרון ולבטל את תכנית ההתנתקות. בסופו של דבר, הם גם הצביעו בעד התקציב – מהאופוזיציה. גם אכלו את הדגים המסריחים, גם קיבלו את המלקות וגם גורשו מהעיר.
בתמורה להצבעה בעד התקציב, הם קיבלו 700 מיליון שקל למען מטרות שהיו קרובות להם – אך הדבר לא סייע להם מול מתקפה מצד מפלגת מרצ ואחרים, שטענו כי הם סחטנים, שקרנים ומעדיפים את הכיסא על פני העקרונות.
ואת זה – יאיר לפיד לא מסוגל לשנות. בקדנציה הראשונה שלו, הוא נכנס היישר לקואליציה, אך לא הספיק להסתאב. בדיוק כמו שמפלגת שינוי הצליחה להתאפק תחילה, בממשלות הראשונות בהם ישבו.
אך אחרי כמה שנים באופוזיציה, בהם בנה לפיד הבן את הרזומה שלו כלוחם בשחיתות, הוא שב לשולחן הממשלה, והוא מתנהג כמו ילד קטן, חולה סכרת, שנכנס לראשונה לחנות ממתקים: הוא טורף מכל הבא ליד, אחוז בולמוס. זה גדול עליו. הוא לא מצליח להתאפק.
כך, גדול הלוחמים נגד החוק הנורבגי מרחיב את החוק עד לקצה גבול היכולת שלו; האיש שהתריע נגד כספים קואליציוניים לוקח ומחלק לשותפיו סכומים כדוגמתם לא נראו מעולם; אחרי הלעג והזעם על מינוי מקורבים לג'ובים הוא משכלל את השיטה ומסדר את קרובי משפחתו – וזה רק חלק קטן מהרשימה. נציין בקצרה את התנגדותו לתואר "ראש הממשלה החליפי", את העובדה שהוא התנגד להשתתפות בהסתדרות וכעת מקים שם סיעה, ועוד. תקצר היריעה ומעשיו לא יסתיימו.
התקשורת בעדו, כמובן. בכל זאת, הוא האיש שמאחורי ההצלחה להעיף את נתניהו מראשות הממשלה. אך כבר אמר נשיא ארה"ב לשעבר, אברהם לינקולן: "אפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, אפשר לשקר לכל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן".
הוא יכול להמשיך להאשים את נתניהו בשחיתות, להסביר – כמו שמפלגת שינוי הסבירה בזמנו – כי הוא מחלק את הכספים למטרות טובות, אבל זה לא יצליח. זה לא יכול להצליח. לא לאורך זמן.
במוקדם או במאוחר, עם עזרה תקשורתית או רק על ידי הרשתות החברתיות, אנשים יחלו לתהות בקול: מדוע התנגדנו לנתניהו, רק בשביל להביא מישהו שמשכלל את הסיאוב הפוליטי והשחיתות השלטונית לרמה אחת גבוהה יותר?