מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע – מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
פרשת ויחי
וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה (מז, כח)
למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, שהתחילו לשעבדם (רש"י)
אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (מז, כח) ״ויחי יעקב בארץ מצרים״. פירש רש״י ז״ל: ״למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו" וכו'.
פרשה זו מיירי בפטירת יעקב, וצדיקים במיתתם קרוים חיים (ברכות יח.), לכן כתיב ״ויחי״.
מאאמו"ר זצ"ל [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק זי"ע] להבין זה הלא אמרו שכל זמן שאחד מן השבטים קיים לא התחיל בהם השעבוד? ואפשר לתרץ עם מה שאמרו ז"ל על הפסוק "ותקצר נפש העם בדרך" אנו שכמה מאות שנה שאנו בגלות על אחת כמה וכמה כי בדמיון [משל] לעשיר גדול שהתחיל לירד מגדולתו וראה בעיניים כלות איך שעוד מעט יהיה עני גדול ויצטרך לחזור על הפתחים, והיה תמיד מצר ודואג איך יוכל לסבול החרפה הגדולה הזאת לילך בין אורחי ופרחי, אבל משבא לכלל זה רח"ל שכבר הלך על הפתחים כבר אבד ממנו זו הדאגה ולא בוש כלל ר"ל.
כן אבותינו שכל זמן שאחד מן השבטים היה קיים לא התחיל בהם השעבוד אבל ידעו אז ביחוד על מה באו למצרים להיות בגלות. כי כל זמן שאביהם יעקב חי לא דאגו על זה כלל כי לא היגידו להם מזה כלום. אך כיון שנפטר יעקב אבינו ידעו למה הם באו למצרים, והם בני מלכים שיעבדו אצל חמורים ולכן נסתמו עיניהם ולבם שראו מה שיהיה אחר כך. וזה התחיל מפטירת יעקב שידעו על מה ולמה ירדו למצרים בשביל השעבוד.
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. יעקב אבינו היה טו"ב שנה במצרים כדי שבניו יוכלו להיות עם בפני עצמם שלא להתבולל תוך מצרים. וכן אמרו ז"ל במדרש שלא שינו לשונם מלבושם ושמם.
יעקב אבינו היה שבע עשרה שנה במצרים שהם 6205 ימים. [כל שנה שס"ה ימים כמניין ימות החמה]. כנגד 6000 שנים שיהיה קיים העולם. ו-205 ימים נוספים כנגד ד' גלויות שבני ישראל היו אדום, בבל, מדי יון שעולים יחד בגימטריא 205, שמלכו על העולם בתוך הששת אלפים שנה. וכנגד "א-ל חי וקים" (ברכת מעריב ערבים) בגמיטריא 205, שלא הניח אותם הקב"ה לעשות מה שלבם חפץ לבני ישראל.
ויחי יעקב. בפסוק הזה יש סו אותיות שהם ג"ל ג"ל. כנגד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך, וכנגד יעקב עליו נאמר כשלבן רדף אחריו "ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל" (בראשית לא, מו)
[ויש להעיר בכוונת המחבר על פי מה שענה הגה"ק בעל התניא זי"ע לנכדו הצמח צדק שהיה ילד ושאל הייתכן שמבחר שנותיו של יעקב היה במצרים ערות הארץ וענה לו בעל התניא: כתיב "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה", ואיתא במדרש – מובא ברש"י – להתקין לו בית תלמוד, שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה. "להורות לפניו גשנה" – שכאשר לומדים תורה, אזי מתקרבים להקב"ה ("גשנה" – מלשון הגשה וקירוב). ואז, הנה גם במצרים נעשה "ויחי" (געלעבט").
וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה (מח, ב)
אמר, אף על פי שהוא בני, מלך הוא, אחלוק לו כבוד, מכאן שחולקין כבוד למלכות (רש"י)
הגה״צ רבי זאב נחום בורנשטיין זצ"ל מביאלא בעל 'אגודת אזוב' – אביו של הגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב זי"ע בעל 'אבני נזר' – נסע אל בנו ה'אבני נזר' כחסיד מן השורה. פעם אחת הלכו שניהם יחדיו וכשבאו להיכנס אל הבית פנימה, לא רצו לילך זה לפני זה, כי האב לא רצה להיכנס לפני בנו הגאון שהיה מופלא בדורו וראש גולת אריאל, וכמובן שהבן לא אבה להיכנס לפני אביו הגאון. בא אחד ופתח שתי חצאי דלתות ונכנסו שניהם יחדיו.
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי (מח, טז)
מספר פעמים נסע החסיד ר' דוד יונתן מחנטשין ז"ל אל רבו הגדול הרה"ק רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא זי"ע, להפציר אצלו שיתקיימו ילדיו, כי על כן, זה שנים שנולדו ילדיו אך כולם הסתלקו ללא עת ר"ל. פעם אחת, כשעמדה אשתו ללדת, קם ונסע אל הרבי. בהיותו במוגלניצא, הגיעה אליו הבשורה כי אשתו ילדה בן זכר. ערך ר' דוד יונתן את ה'שלום זכר' בבית מדרשו של הרבי ואחר כך נכנס לפני ולפנים, ובכה על צרתו שזה כמה פעמים שלא התקיימו ילדיו.
הקשיב הרבי לכאבו והשיב לחסיד: ״סע לביתך לברית ותקרא את שם הילד 'חיים יחיאל' (כשם הרבי) – רק שתי שמות משמי״. וכן עשה. קרא את שמו 'חיים יחיאל' ומני אז התקיים זרעו. היו לו ששה בנים וכולם האריכו ימים והפליגו עד שנות התשעים ומעלה, מברכתו של אותו צדיק.
וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ (מח, יט)
הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי״ע קרא פעם להרה״ק רבי זאב וואלף מסטריקוב זי"ע וצעק: ״וואלף, וואלף, חשבתי שה'וואלף' (הזאב) יבלע את ה'בער' (הדוב), כוונתו לאחיו הרה״ק רבי דב בעריש מביאלא זי"ע, ולבסוף אני רואה, שה'בער' בלע את ה'וואלף'״.
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (מט, א)
אמר הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע: כתיב מט, א) ״האספו ואגידה לכם״ (זאמעלט זיך צי זאמען, און בינט זיך צי זאמען) – התאספו ותקשרו עצמכם באגודה אחת. ״את אשר יקרא אתכם באחרית הימים״ (דאס איז א זאך וואס וועט זיין טייער באחרית הימים) – כי דבר זה – אחדות – יהיה יקר המציאות באחרית הימים.
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (מט, א)
אמר הרה"ק רבי מרדכי יוסף מאיזביצה זי"ע: כתיב (מט, א) ״ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים״. יעקב אבינו רצה לעשות בירור כמו שיהיה לעתיד לבוא, שהקב״ה יברר את כל ישראל שכל מעשיהם בצדק כמו שנאמר (בלק כג, כא) ״לא הביט און ביעקב״, כי יכלו כל החטאים ויתורץ כל דבר. ״ונסתלקה הימנו שכינה״, ראה שלא הגיע עדיין הזמן לזה, לבירור הזה. החל אפוא להקשות "ראובן בכורי אתה", "שמעון ולוי אחים", ואם כן איך עשיתם כדבר הזה. כיון שבא ליהודה שהוא המלך על האברים נסתלקו כבר כל הקושיות, כי כשמסתכלים בפנימיות ליבם של ישראל, אין עוד קושיות, כי בפנים הלב של ישראל אפילו הפחות שבפחותים הוא קדוש וטהור.
וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (מט, א)
הרה"ק רבי מאיר שלום מקאלושין זי"ע אמר: "יבוא זמן, שלא יהיה לבן ישראל עצה אחרת, אלא יפנה את עצמו מכל וכל וישב רק בד׳ אמותיו.
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (מט, א)
אמר הרה״ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע: כתיב (מט, א) ״האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים״. ״האספו״ – זאמעלט זיך צוזאמען (בואו והתאספו בצוותא). ״ואגידה״ – בינד זיך צוזאמען (התקשרו באגודה אחת). ״יקרא" – קאלט מאכען (להתקרר), כי גם כך יהיה אז קר.
הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶֽם (מט, ב)
אמר הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא זי״ע: איתא (ברכות ו:) ״דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב״, כי המידה שנעבדה כבר לא נשארה בלב, לכן הדברים נכנסים ללב זולתו.
אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה (מט, ז)
איתא בזוה"ק (ח"ב קלב.) שי"ג שבחים של ישתבח הם כנגד תליסר מכילן דרחמי [י"ג מידות הרחמים]. אם כן עוז (השבח החמישי בישתבח) הוא כנגד אפים (המידה החמישית לפי דעת האריז"ל). וזה שאמר יעקב לתקן אפם במידת עז.
ועברתם כי קשתה, כי במדרש אמרו (בר"ר צט, ב) לוי כנגד יון. ואמרו במדרש (בר"ר סה, יג) כליך תליך קשתך – כליך בבל, תליך מדי, קשתך יון. ולוי עמד נגד יון הרשע, וגברו החשמונאים ונצחום. ונתן לו יעקב שעברה שלו ישפוך על יון, ועברתם רק על קשתה – על יון.
אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל (מט, ז)
אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון (רש"י)
אף חכמתי עמדה לי (קהלת ב, ט). ואמרו ז"ל (קה"ר ב, א) תורה שלמדתי באף. בא"ף ראשי תיבות א'דם פ'טדה ב'רקת – ולפי תרגום יונתן בן עוזיאל היו חקוקים עליהם ראובן שמעון לוי, כי ג' שבטים קדושים הללו המה מלמדי ישראל: ראובן – מלמד תשובה לישראל, שמעון – מלמד תורה לקטני ישראל, לוי – מלמד תורה לגדולי ישראל.
עַד כִּי יָבֹא שילה (מט, י)
שילה ראשי תיבות ש'שון י'שעך ל'י ה'שיבה (תהילים נא יד) וזה עד כי יבוא שילה (בראשית מט י).
וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב (מט, טו)
זו התורה שנאמר (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (בר"ר פצ"ח סי"ב)
הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי״ע הגיד בשם רבו הרה"ק רבי אלימלך מגרודזיסק זי"ע:
כתיב (משלי לא, יז) ״טעמה כי טוב סחרה״, דרך העולם באומרם 'סוחר' אין הכוונה לעצם המסחר, כי אם לרווחים הבאים מן המסחר. אבל סחרה של התורה, חוץ ממה שיש לו רווחים ממנה, המסחר בעצמו הוא טוב.
מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ (מט, כה)
מאל אביך ויעזרך (בראשית מט, כה). מא"ל ר"ת מ'צוות א'מונה ל'ימוד, ראה שיהיה בך ג' דברים אלו, וזה יותר טוב מכל דבר. וכמו שאמר המלבי"ם ז"ל עה"פ (ישעי' נו, ה) ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ובנות אתן להם.
וזהו (תהילים נח, ב) האמנם אלם צדק תדברון, האמנם אל"ם – אם יהי' לך ג' דברים אלו, אזי צדק תדברון – תוכל לדבר אל העם ולא תפחד ממאומה.
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף (מט, כז)
בנימין זאב יטרף (בראשית מט כז). האותיות השלישיות "רבי", כי רבי יהודה הנשיא מדבית בנימין קאתי (ירושלמי כלאים מב.).
וְזֹאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם (מט, כח)
איתא במדרש (תנחומא ויחי יז) על הפסוק (דברים לג, א) וזאת הברכה, במאי דסיים יעקב פתח משה, יעקב סיים (בראשית מט, כ) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, ומשה פתח וזאת הברכה.
וזה הענין דאמר דוד (תהילים כז, ג) "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח", היינו בהברכות שברכן יעקב אבינו ומשה רבינו. כי מלת זאת מורה על הזמן שתשש כח ישראל כנקבה, כנאמר (ויקרא כו, מד) "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים", בזמן שהם בחינת נקבה בחינת הדין, ר"ל שהם בארץ אויביהם והשפעה יורדות ע"י שר של הגוים. וגם בתוך הסתרה הזאת, לא מאסתים כי שכינתי בתוכם.
אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם (מט, כח)
אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: בזמירות ליל שב"ק אנו אומרים – ״שכרו הרבה מאד על פי פעלו״. פירוש, מתי "שכרו הרבה מאד?" אם עובד את השי״ת ״על פי פעלו״ – כפי השגתו ומדרגתו דווקא. וזהו פירוש המשך הדברים – ״איש על מחנהו ואיש על דגלו״, כל אחד על מחנהו ועל דגלו, לא לקפוץ יותר ממדרגתו.
וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו (מט, לג)
ויגוע ויאסף" – ומיתה לא נאמרה בו ואמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת (רש"י)
מהרה"ק ר' מרדכי יוסף מאיזיבצע : מהיכן לקחו ישראל עצים למשכן רש"י אומר בשם חז"ל, שיעקב אבינו שתל את הארזים הללו כשירד למצרים ארבעה דורות קודם לכן. השאלה של רש"י היא מהיכן לקחו ישראל אחר מעשה הנורא של העגל לדבר גדול כזה של בניית המשכן, ועל זה בא המענה של רש"י "יעקב אבינו נטע ארזים". יעקב אבינו נטע בתוך תוכן של ישראל שהנקודה הזאת לעולם לא תכבה.
וזה גם כן הפרוש יעקב אבינו לא מת, שהנקודה הזאת שנטע יעקב אבינו בתוך לבן של ישראל לעולם לא מת. וזה הפרוש ויחי יעקב בארץ מצרים, בתוך הטומאה הכי גדולה, ומכל מקום ויחי יעקב שהנקודה הזאת תמיד חי.
וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד (ויחי נ, י)
בשנת תרס״ז (או תרס״ח) נפטר באלכסנדר החסיד המפורסם רבי יעקב מו״צ מפיעטריקוב (חתן הרה"ח רבי משה דוד הכהן רוזנברג משפערב) בשבת פרשת יתרו בצהרים. ביום ראשון הלכו אחרי מיטתו מאות חסידים ורבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע בראשם, ויצו להרה״ג רבי שלמה אלברשטיין זצ״ל אב״ד סטאק, להספידו ככבודו.
פתח הרב מסטאק ואמר: ״אנכי לא הכרתי את הנפטר אישית, ברם, שלמה המלך אמר (קהלת ד, ב) ״ושבח אני את המתים שכבר מתו״. הגם שלא הכרנו את הנפטר, אבל ״מן החיים אשר המה חיים עדנה״, כשאני רואה מי הוא שציוה להספידו, יודע אני מה היה הנפטר, איזה צדיק… איזה חסיד!״
וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב (נ, כ)
אמר הרה"ק רבי אהרן דוד מטריסק זי"ע: איתא (אבות פ"א מ"ו) ״והוי דן את כל האדם לכף זכות״, א"כ כל שכן שצריך לדון את הקב"ה, אחרי כל הייסורים ששולח על האדם, לכף זכות. וזו סגולה שבאמת כן יהיה לזכות לטובתו וימתקו הדינים. וכך אמר רבנו הבעש״ט הק' זי״ע, כמו שאמרו חז"ל (תענית כא.) אצל נחום איש גמזו. נמצא שיעקב אבינו כשנמכר יוסף, היה צריך להאמין שגם זה לטובה. וכן מצינו אצל יוסף בעצמו שאמר לאחיו (ויחי נ, כ) ״ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה ועתה אל תעצבו״. אבל אצל יעקב אבינו ע"ה כתב רש"י (וישב לז, א) ״קפץ עליו רוגזו של יוסף״, שמעשה יוסף חשב יעקב לרוגז ולא לרחמים, לכן לא היה לו עולם הזה באמת.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
