לקראת יומא דהילולא רבה של הגה"ק רבי יחיאל דנציגר האדמו"ר הזקן מאלכסנדר שחל י"ד בשבט במלאות 128 שנים להסתלקותו שמאות אלפים הלכו לאורו הגדול, הננו להביא סיפורים מאלפים מפי הגה"צ רבי נח גד ויינטראוב זי"ע מגדולי מנחילי דרך החסידות במאת השנים האחרונות מתוך ספריו וכתביו הרבים על רבי יחיאל מאלכסנדר. מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
הדרך שמשער לחזור בתשובה…
פעם נסע הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע עם תלמידו הגדול הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע – ואמר לו: כתיב (ישעיה נה, ז) ״יעזוב רשע דרכו״, וכי לרשע יש דרך? – אלא מה שהאדם משער בנפשו, כי מעשיו אינם טובים והוא עדיין רשע, ובזה חושב הוא לעבוד את ה', וזה הפירוש יעזוב רשע על ידי דרכו, בדרך שחושב לעבוד את ה' בעודו ברשעותו, ודרך זו תעזור לאדם, כי ימצא בנפשו את הטוב, ועל ידי זה יעשה את הטוב.
לא נותנים לאדם לסבול אלא לפי כוחו
אמרו חז"ל (כתובות לג:) "אלמלא נגדוהו לחנניה מישאל ועזריה, הוי פלחי לצלמא". [אילו היו מענים את חנניה מישאל ועזריה הם היו עובדים לצלם]. דיבר על זה הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע, איך אפשר להבין שחז"ל ידברו בגנות חנניה מישאל ועזריה חלילה, שכביכול היו קרובים לעבוד עבודה זרה? ואמר שחז"ל באו בזאת ללמד אותנו דעת, שאין נותנים לאדם צרות יותר ממה שיוכל לסבול, וכיון שידעו למעלה בשמים שלא יוכלו חנניה מישאל ועזריה לסבול יותר, סיבבו מן השמים שלא ינגדו להו עוד.
תתבע אותי בעולם האמת…
איש אחד חכם וחסיד, ושמו רבי קלמן פרנקל ע״ה מקנסטנטין, היה מהנה מאד את בית הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע. פעם אחת שאלו הרבי: ״אתה מהנה את ביתי, מכיון שסבור אתה כי אני תלמיד חכם וצדיק, אבל מה תעשה כאשר נבוא לעולם העליון ותתוודע כי אינני רבי ולא תלמיד חכם, תתבע אותי לדין ומה תירוץ יהיה לי?!״ אמר החסיד בחכמה: ״די יהיה לי אם אראה את כבודו שם״…
מיתת צמא מגונה מדוע?
אמר הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע: מיתת צמא, מיתה מגונה היא, כי לכל תאווה יש תכלה, ואם האדם נחלה, דרך משל מתאוות האכילה וחוליו מתגבר עליו מאד, אין בו יותר תאווה לאכול, כמו שנאמר (תהלים קז, יח) ״כל אוכל תתעב נפשם״ – לא כן אדם צמא, אפילו ברגע האחרון לצמאונו, אם תיתן לו לשתות, תציל את נפשו והוא מת עם תאוותו. לכן מיתה זו מגונה, כי מת מתוך תאווה.
פגישה מעולם האמת…
החסיד המפורסם רבי הערשיל פלאוונער ז"ל, הצטרף פעם עם רבו הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, בנסיעתו ליער באלטע בפולין. באחד הימים, ישב הרבי ועישן ב'לולקע ציבך' ומילא את הבית כולו עשן. לפתע, ראה רבי הערשיל איש אחד יוצא מן היער הסמוך ופונה לעבר בית הרבי. האיש נכנס אל הבית ושוחח עם הרבי בשקט, בדממה, כך שלא היו יכולים לשמוע אותו בדברו.
ביקש הרבי את רבי הערשיל להכניס מעט לעקעך ויי"ש. הרבי בירך ושתה. פתאום נעלם האיש ואיננו. ויהי כאשר בא רבי הערשיל לאלכסנדר ושח לפני החסידים את מעשהו, שאלוהו לחזותו של האיש ואמרו לו, שאדם זה נפטר לא מזמן.
הלביש הנס בטבע
סיפר כ״ק אבי זצ"ל [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק זי"ע], כי בהיותו בן ארבעים ואחת או שתיים, פעם אחת בעת שהותו בחצרו של הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, החלה לפתע כואבת לו שן אחת, ממש עד כלות הנפש. נכנס אל הרבי וסיפר לו זאת. אמר לו, שיקח מעט תמצית תה (סענץ) ויניח בפיו. וכך עשה, מאז לא ידע מכאב שיניים יותר משלוש שנים.
אחרי פטירת רבנו הזקן החלה שוב כואבת השן ולקח את התרופה שאמר לו רבנו, אך לא הועיל לו מאומה. ואמר לי כ״ק אבי זצ״ל, שהענין פשוט, כי הסענץ אינו מועיל כלום לכאב שיניים, אלא דברי רבנו הם שהועילו והוא הלבישם בטבע, אבל אח״כ כבר לא היה כבר דיבורו, ובדרך הטבע אין תה עוזר לזה כלל.
כל המביא דורון לתלמיד חכם
מעשה בחסיד אלכסנדר שנסע אל רבו הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע, ובדרך נסיעתו נכנס קודם אל הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטינין זי"ע לקבל ממנו פרידת שלום. שלח עמו הרה"ק מגוסטינין מתנה אל הרה"ק מאלכסנדר – סיגריות ואמר לו: "כשתיתן לרבי מאלכסנדר את הסיגריות, תאמר לו ששלחתי לו דורון, כי אמרו חז"ל "כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים".
כשהגיע החסיד ונתן לרבי מאלכסנדר את המתנה, שכח לומר לו אלו הדברים. קודם תפילת מנחה שלח הרבי לבית המדרש לקרוא לאותו חסיד מגוסטינין ושאל אותו: "אתה הבאת את המתנה מהרבי מגוסטינין?" ואמר לו הן. שאל אותו: "ומה אמר?" אז נזכר אותו חסיד שאמר לו שיגיד לרבי מאלכסנדר מאמרם ז"ל. אמר לו, ונכנס הרבי לבית המדרש.
סירב להשתמש בכסף
כשביקר הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע בסוסנוביץ, נתן לו איש אחד סכום כסף. לקח ממנו הרבי את הכסף ונתנו למושל העיר וכדומה.
גידול זקן מציל את הילדים
שמעתי בשם הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, שפעם בא אליו אדם שהיה מגלח זקנו, בקובלנא שבניו מתים ר״ל. אמר לו הרבי: ״בנים אוחזים בזקן, אם יהיה לך זקן, הבנים יאחזו בו ויחיו״.
לדבר בלשון נקיה
הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע אמר: אל יאמר אדם ״אינני בריא״, כי אם ״אני צריך להיות בריא״.
והאיש משה עניו מאד
ידוע ומפורסם שהרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, כל ימיו היו בשפלות רוח ולב נשבר, והיה מתמרמר שהוא הגרוע שבגרועים. דרכו היתה לומר, שמפני זה בחרו בו למנהיג ישראל, לפי שבטוחים היו הבוחרים בו שלא יבוא לידי התפארות, כי אדם שנמצא במצב שפל כזה, לא יעלה על דעתו לטעות שיש בו איזה מעלה, אבל אם היו בוחרים באדם בעל מדרגה באמת, אזי יכול היה לבוא להתפארות ופניות.
לעומת זאת, ראה הרבי הזקן את רבבות החסידים החוסים בצילו, במעלה רמה וגדולה, והיה אומר: ״אונזרע חסידים זענען ביי דעם רעכטן אמת, אין דריטעל פון זיי זענען א זאלכע רביים ווי אלע רביים״ [החסידים שלנו הם אמת אמיתית, ושליש מהם הם רבי'ס כמו כל הרבי'ס].
לא תכירו פנים במשפט
בהיות הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע רבה של טורטשין, ערך דין תורה מסוים ואחד מחסידיו, רבי אהרן פלינט ז״ל מהעיר פיאסצנה, היה הבורר בדין. ביום הדין-תורה, כשבא רבי אהרן מפיאסצנה לטורטשין לפני שנערך הדין, נכנס אל הרבי מאלכסנדר ונתן לו את ידו לשלום, אך הרבי לא החזיר לו את ידו עד לאחר פסק הדין…
מי קרוב כמןך…..
רבנו הקדוש אדמו"ר הזקן הרה"ק יחיאל מאלכסנדר זי"ע – אמר פעם אחת לכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל: "הלא יש לך קרוב טוב והוא ייתן לכם על כל הצטרכותם". והנה לפום ריהטא [משגרת הלשון] לא הבין אאמו"ר את כוונתו של רבי יחיאל מאלכסנדר בדבריו כי היה עוד אברך. ושאל ר' צבי טיברג את רבי יחיאל מאלכסנדר על כוונתו בדבריו לאאמו"ר זצ"ל, ואמר לו הרה"ק מאלכסנדר: "הלא קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמה, יח), ומי עוד קורא באמת להשי"ת כמוך?!"…
קריאת שמע בזמנה
הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, אמר לאברכים אחרי ליל הסדר – בשעת לילה מאוחרת – שלא ילכו לישון, אלא יחכו לאור הבוקר ויקראו קריאת שמע של שחרית. ״ולאו דוקא בפסח אני אומר לכם כן, כי אם גם בכל ימות השנה, לכשתהיו נעורים עד מאוחר בלילה, שלא תלכו לישון עד שיאיר השחר ותקראו קריאת שמע בזמנה״.
סנגורם של ישראל
בבית מדרשו של הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, סובב לו גר צדק עני וגלמוד. הרבי ריחם עליו ונתן לו בכל יום עשרה גרוש עבור יי״ש. באחד הימים, מסיבה כל שהיא, לא מסר לו הרבי את המטבע. מיד זרק האיש את טליתו מעליו וצעק: ״הא לכם הטלית קטן; אינני רוצה להיות עוד יהודי״.
כששמע זאת הרבי, פתח ואמר: ״רבש״ע, ראה כמה אומה טובה יש לך, אתה אמרת (שבת ב.) ״יציאות השבת שתים שהן ארבע״, ומכל מקום כאשר מתחילים ללמוד, רואים שאין שיעור והיהודי מפחד ושומר את כולם, כדי שלא יעבור חלילה על שום איסור. ואילו הגוי, אם פעם אחת לא קיבל ממני את עשרת הגרושים שלו, כבר הוא משליך את כל יהדותו, מעט יי״ש הוא מותרות ובלעדיו ג״כ אפשר לחיות, ואילו הוא, אי אפשר לו לא באברהם ולא באלוקיו. אם כן, ראה נא את ההבדל״…
הכוח של המרא דאתרא
פעם ביקר הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע בעיר סעראצק. שח לפניו רב העיר הגה״צ יוסף לעווינשטיין זצ״ל – שנמנה על חסידיו – כי המקווה בעיר מן הסתם איננה טהורה מחיצונים, כי תמיד נשמעים קולות עולים ויורדים כמו שטובלים במים, והנשים יראות ללכת אל המקווה.
אמר לו הרבי: ״בוא ונלך יחדיו אל המקווה!״ כשבאו שמה, אכן שמעו את אותם קולות שתיאר הרב דמתא. פנה הרבי מאלכסנדר אל הג״ר יוסף ואמר לו שיצווה על הקולות שילכו מכאן. השיב רבי יוסף: ״הלא הדבר הזה שייך לכבוד קדושתו״. החזיר לו הרבי: ״אדרבה, זה שייך לכם, כי כבודו הוא מרא דאתרא״. לבסוף אמר הרב כמו שנצטווה, מאז פסקו הקולות ולא נשמעו שוב.
כאן צוחקים כבר…
סיפר לי כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, שפעם אחת עמד אצל רבנו הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, כשבא לפניו איש אחד וסיפר את צרותיו, עד שממש פרחה נשמתם של השומעים. פתח הרבי זי״ע ואמר: ״דא לאכט מען שוין" – כאן צוחקים כבר!
ופירש אבי זצ"ל את דברי רבו, מכיוון שהצרות היו כ"כ נוגעות לליבו של האיש, עד שח"ו נעשה בצער כזה שלא יכול היה לעשות לו שום טובה מחמת עצבותו, וכדי שתשרה עליו מעט שמחה, אמר שכאן צריכים לצחוק וכמו שמסופר על הרה״ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא זי"ע, שראה פעם איש אחד טובע בנהר, פתח פיו הקדוש ואמר לו: ״גריס מיר דעם לוויתן״ – מסור ד״ש ללוויתן… ועל ידי זה החלו האנשים העומדים מסביב לצחוק, ובשמחה כזו יכול היה לעשות טובה לטובע וניצל, כי מצינו (שבת ל:) שאין השכינה שורה על האדם אלא מתוך שמחה ובלי שמחה אי אפשר לעשות טובה, לכן היה מוכרח הרבי ר' בונם לומר 'ווערטל' להצילו.
אני אומר תורה לעצמי…
הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע אמר: ״כשאני אומר תורה, הנני אומר לעצמי, ואם אחר שומע ונכנסו הדברים באוזניו, מה טוב״.
*
הסתכל אל תפילותינו הערומות….
כאשר בא הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע לשמש כרבה של פילץ, בשבת הראשונה לבואו, לא נשא דרשה. חשבו בני העיר, כי בראש השנה הקרוב לפני התקיעות, יאמר את הדרשה. אבל גם אז לא אמר. והנה, בליל יום הכיפורים לפני 'כל נדרי', בא הרבי לבית הכנסת המרכזי של העיר, עלה אל ארון הקודש ותיכף בעלותו שמה, נפל פחד גדול על כל העם.
פתח הרבי זי״ע את ארון הקודש וזעק בקול: ״פנה אל תפלת הערער״ (תהלים קב, יח), "קער דיך צי די נאקעטע תפילות"… [תסתכל ותקשיב לתפילות 'הערומות' שלנו], ונעשה יללה ובכי גדול בבית הכנסת והתעוררות עצומה לתשובה.
הנך זוכר את שמי…
ופעם, כשעבר הרה"ק ר' יחיאל מאלכסנדר בעיר ראדומסק, בדרכו למעיינות המרפא, וראה את אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק זי"ע] מחלון הרכבת, בין המוני החסידים, קרא אליו בחיבה ואמר: ״רבי יעקב דוד הנך זוכר את שמי, יחיאל בן מלכה״.
כ"ק האדמו"ר מאלכסנדר שליט"א בציון הק'
