הגה"ח עקיבא גרשון וגנר, ראש ישיבת ליובאוויטש טורונטו 'אהלי מנחם מענדל' שבקנדה, מתמודד תקופה ארוכה עם מחלה קשה. במכתב מרגש הוא פונה לתלמידיו, בוגריו וחסידי חב"ד ברחבי העולם עם בקשה אישית. באתר COL, חב"ד און ליין, הביאו את תרגום המכתב המלא:
"אני שוהה כעת בשכונת קראון הייטס לצורך טיפולים, וב"ה כל הבדיקות מראות שהגידול ממשיך להצטמק משמעותית, וזה מאוד מעודד. לפני כחודשיים התחלתי לחוות כאבי גב מוגברים, שהלכו והפכו חמורים יותר, עד שזה התחיל להשפיע על התפקוד שלי, מה שהוביל להחלטתי להעביר, זמנית, את הטיפול הרפואי שלי לארצות הברית.
אני לומד, בימים אלה, על השבריריות של האדם. אנחנו לא יותר מאשר שק עלוב של דם ועצמות. ברגע שכמה דברים קטנים מפסיקים לתפקד כמו שצריך, אנחנו יכולים לאבד את עצמנו לחלוטין ולהפוך לחסרי יכולת.
הברכה הראשונה שאנו אומרים כל יום, היא ברכת "אשר יצר" אותה אנחנו מדקלמים מספר פעמים במהלך היום. אבל, כמה תשומת לב אנחנו נותנים לזה, כמה אנחנו בעצם מתמקדים במה שאנחנו אומרים? וכמה אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו?
כאשר, חס ושלום ל"ע ול"ע, יש אתגרים לתפקודים אלה (ולצערי, אנשים רבים חוו זאת ברמות שונות ובדרכים שונות), אז אנו לומדים טוב יותר עד כמה הם חיוניים לקיומנו. וכשהאתגרים רציניים יותר, הם עלולים להחליש אותנו, וכפי שאנו אומרים בברכת אשר יצר "אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת". כשהם מתפקדים כרגיל ב"ה, אנו נוטים לקחת אותם כמובן מאליו.
והברכה האחרונה שאנחנו אומרים ביום היא ברכת "המפיל" שהיא ברכה עצומה לה' שמאפשר לנו להירדם בלילה, לחדש ולרענן את הכוחות שלנו, ולהתחיל את היום החדש רענן. אבל, שוב, לפעמים צריך להתנסות באתגר בתחום הזה כדי להעריך אותו כראוי.
אני רוצה להציע הצעה. אבל, זה יותר מהצעה. זו בקשה אישית, לטובה אישית. בקשה נפשות מכל הלב, שאני מתחנן בפני כל אחד ואחת מכם לשקול:
תנו קצת יותר תשומת לב ומיקוד, לפחות לשני הברכות האלו. אני לא מדבר על הרבה זמן. אבל, 3 עד 5 שניות לפני אמירת הברכות הנ"ל, תעצרו רגע, ותחשבו מה אתם עומדים לברך. הקדישו עוד (לפחות) 3 עד 5 שניות באמירת הברכות, ניסוח כל מילה בצורה ברורה ולהתמקד במה שאתם אומרים".
מרגש, שהשם ישלח לו רפואה שלימה, אפילו חרב מונחת אל ייתיאש מן הרחמים
רפואה שלמה