מתקפה בריח אורנים • טורו השבועי של יוסי אליטוב

שיחה מרתקת עם השגריר בארה"ב לשעבר והח"כ בהווה, מייקל אורן, שחולל השבוע סערה הדיפלומטית, על הקשר שלו לעממיות הישראלית, על ה"נטישה" של אובמה ועל השגיאות של ביבי • וגם כמה מילים על מלחמת שרת ה'תרבות' ואנשי תת-התרבות

כתבות נוספות בנושא:

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם

בשעת ערב של יום שני השבוע, עמד שגרירנו לשעבר בוושינגטון על המרפסת הפרלמנטארית המשקיפה לעבר הרי ירושלים. כאשר מולו נשקף נוף ירושלמי עוצר נשימה ואוויר הרים צלול כיין, ניסה מייקל אורן, אינטלקטואל אמריקני תמיר ומעונב, להתמודד ברוב הדר ונימוס דיפלומטי עם כריך גדול של סביח ישראלי נוטף ועסיסי. בשעת הערב האדמומית הזו איש לא ידע עדיין על הסערה שיחולל אורן למחרת בזירה הבינלאומית, כשיפרסם מאמר ב'וול סטריט ז'ורנל', שבו יאשים את הנשיא ברק אובמה כמי שנטש את ישראל מסיבות אישיות.

כשנפגשו מבטינו, הוא קרב לעברי, וקרא בהיסוס: "האם אתה העיתונאי החרדי שתקף אותי במערכת הבחירות על ביקור לא אותנטי בשוק מחנה-יודה? תראה איך אני אוכל סביח בעמידה, כמו כל ישראלי. הנה הוכחה מצוינת שאני לגמרי ישראלי", אמר מייקל אורן, ופרץ בצחוק גדול.

אל החיים הפוליטיים התפרץ הדיפלומט מכיוון לא צפוי. לפני ששה חודשים, כשמשה כחלון קיבל את הזדמנות חייו למלא את המיניבוס המפלגתי שלו בסמלים ומותגים – הוא חנה גם ליד מפתן ביתו של הדיפלומט האמריקני-ישראלי ששימש בתפקיד השגריר בתקופה הסוערת ביותר ביחסי ישראל וארה"ב. כחלון, שנישא אז על כנפי התהילה בעקבות המהלך החד-פעמי להוזלת מחירי הסלולר, חלם אז על מיזם פוליטי כלל-ישראלי שידורו בו נמוכים וגבוהי קומה, יהודים ודרוזים, דתיים וחילונים, שחורים ולבנים.

במסגרת המיזם הפוליטי השאפתני, התקשט כחלון במייקל אורן, יליד ארצות הברית שגדל בקיבוץ של השומר הצעיר – איש שמעולם לא הסתיר את דעותיו המדיניות וחרף זאת זכה להערכה רבה אצל נתניהו. היחסים הללו לא שרדו לאורך זמן: הם הסתיימו בפיצוץ גדול, כפי שאירע כמעט לכל מי שעבד במחיצתו של ראש הממשלה המכהן. באקווריום ההוא, יאמר לכם כל מי שנקלע לארבע אמותיו של נתניהו, לא מאריכים ימים. לפיכך, מייקל אורן היה פנוי להובלה פוליטית, ונקלט בטבעיות במפלגת כחלון.

במסגרת מסע הבחירות, נדרש אורן להתלוות לסיור בסטייל עממי שקיים כחלון בשוק הירושלמי הססגוני. תמונתו של הדיפלומט המנומס שמנסה להצחיק סוחרים מיוזעים ממוצא צפון אפריקני בשוק מחנה-יודה, נראה היה בעיניי כעלבון מהסוג הנמוך. עוד עקיצה מצויה של מפלגה שצמרתה חוצה בימי בחירות את השדרה המרכזית של מחנה יודה כדי לרשום נוכחות.

במוצאי אותו ביקור התכתבנו, מייקל אורן ואני. הערתי לו על הציניות שגלומה בביקורו בשוק. הערתי על היחס המעט מתנשא כלפי אנשי השוק הירושלמים שמוכנים לסבול הכול, אבל זו לא סיבה לנצל זאת ולעשות עליהם סיבוב פוליטי. מה לדיפלומט המעודן ולמחנה יודה, הערתי בסרקזם. האם בשם גריפת קולות אפשר לעבור כל גבול של ציניות? ובכלל, מהו הצומת שבו נפגש עולמו התרבותי של דיפלומט אמריקני עם עולמם של סוחרי מחנה-יודה?

מייקל נעלב ומיהר להגיב. הוא סיפר על חוויותיו כחייל בודד, הוכיח באותות ובמופתים עד כמה הוא ישראלי אותנטי. אין ישראלי ממנו. נכון שיש לו מבטא ואין לו הליכות של סוחר בשוק, אבל עדיין הוא מחובר להוויה ומרגיש חלק אינטגרלי ממנה. ניסיתי להסביר את עמדתי, אך מצאתי עצמי ניגף מול פרץ של פטריוטיזם צברי שקשה להתמודד מולו. התייאשתי.

הבאנו אורן עליכם

השבוע, כשישבנו יחד למעין שיחת פיוס שבה דיבר מייקל אורן על הסודות הגדולים של המשבר המתוקשר בין נתניהו לאובמה – מפתיע היה להיחשף לדמות האנושית שמאחורי הפלקט המעונב. נחשפתי לסיפורו של צעיר יהודי בשם מייקל סקוט בורנשטיין, שנולד בניו ג'רזי לפני שישים שנה. בגיל חמש עשרה נסע הצעיר לישראל, הכיר את תושבי קיבוץ גן שמואל, ומאז הוא מצוי במסע תמידי לעבר הישראליוּת.

"היינו קבוצת נערים", סיפר לי אורן השבוע, "ושיא הביקור שלנו בארץ היה מפגש עם יצחק רבין, אז רמטכ"ל מלחמת ששת הימים האגדי. עמדנו על הכיסאות כדי לראות אותו ולשיר בפניו 'הבאנו שלום עליכם'. הרגשתי שהרגע הזה הוא שיא החיים שלי. אלה חוויות הנעורים שלי".

הוא שירת כחייל בודד, ועם שחרורו התקבל לעבודה במשרד הדתות של ממשלת רבין. תפקידו היה: האחראי על יחסים בין דתות. באותו תקופה נהרגה גיסתו ג'והן, מורה מקונטיקט שביקרה בארץ, בפיגוע בקו 9 בירושלים. האסון הזה השפיע רבות על תפיסתו המדינית של הדיפלומט לעתיד. במלחמת המפרץ הוא שימש קצין קשר של הצבא הישראלי עם הצי השישי בארה"ב.

לפני שש שנים מונה מייקל אורן לשגריר ישראל בארה"ב. כשסיים, התמנה מידית לפרשן ערוץ CNN לענייני המזרח התיכון. בקרב הקהל היהודי הצעיר בארה"ב הוא נחשב לסוג של כוכב, תודות לספרים שחיבר באנגלית על ישראל ויחסיה הבינלאומיים.

ארבע וחצי השנים שבהן כיהן בתפקיד שגריר ישראל בוושינגטון, היו התקופה הקשה ביותר בתולדות יחסי המדינות. אחת לכמה ימים היו אובמה, או נתניהו, או שניהם יחד – מציתים מריבה מתוקשרת. על מייקל הוטלה המשימה לכבותה. מדיפלומט המופקד על העברת מסרים הוא הפך לגנן המופקד על הסדרת יחסים. המציאות הזו מילאה אותו תסכול. התקשורת הישראלית אהבה לצייר אותו כמי שתולה את האשמה המלאה בנתניהו. "זה לא נכון", יאמר לי השבוע בשיחת מזנון של בין הערביים בבניין הכנסת. "החלק של אובמה לא מבוטל".

כמה שעות לאחר שחלק עמי את תובנותיו על התנהלות הנשיא האמריקני, בחר אורן לחלוק זאת עם העולם כולו. הממונים על יחסי החוץ בבית הלבן שפשפו עיניים בתדהמה מול מתקפת המילים ששיגר לעברם הדיפלומט בדימוס. מספר שעות לאחר שהתפרסמו הדברים, נשלח השגריר האמריקני בישראל, דן שפירו, להגיב לטענותיו של אורן. "טענותיו של מייקל אורן דמיוניות, ואינן משקפות את האמת", הייתה תגובתו הלא-דיפלומטית של השגריר האמריקני. מצדו של ראש הממשלה נתניהו, נרשמה שתיקה.

ההתנפלות של אורן השבוע על אובמה, שכללה שורת אישומים חריפים, משקפת מהפך אישי בתודעתו. בשנת 2009, כשנכנס לתפקידו הדיפלומטי, הכול נראה היה אחרת: אורן התלהב מהעולם היהודי הקטן שגילה בבית הלבן. רם עמנואל מכאן, דיוויד אקסלרוד משם, ולקינוח – ראש הסגל של רעיית הנשיא, סוזן שר. "כולנו ילדים יהודים שטיילו בארה"ב", אמר בגאווה. הוא התכונן לקדנציה נעימה, שבמהלכה ירגיש בבית. כמה טוב להרים טלפון ללשכת הנשיא ולשמוע מעבר לקו יהודים, בני עמך, העונים לשם דויד או עמנואל.

כשנערכה השבעתו בבית הלבן, הציג אורן את הוריו המבוגרים בפני היועצים היהודיים של הנשיא אובמה. "סוף סוף אני עושה להורים שלי 'אַ בִּיסַאלֶע נַאחֶע'ס", התבדח אורן במעט המאמע-לשון ששגורה על פיו. משפחתו של אורן, שהיגרה לארה"ב מאוקראינה, דיברה יידיש. השגריר הרענן היה בטוח כי בסביבה יהודית הדוקה כזו, מצפה לו קדנציה קלה מאין כמותה.

ההתפכחות הגיעה בשלבים. כשהחלו החריקות בציר נתניהו-אובמה, הורץ אורן אל הזירה התקשורתית כדי לספר שהשתתף בכל הפגישות שקיימו אובמה ונתניהו. "לא ראיתי רגע אחד של מתח", אמר. "השניים ידידים טובים, גם אם הם יכולים לא להסכים ביניהם לעתים. כל הפגישות שלהם היו ידידותיות, כנות ופתוחות".

את האנשים הפועלים מטעמו בציר המדיני אוהב נתניהו כשהם גבוהי קומה, גבוהי מצח וגבוהי שפה. שמרנים בהשקפתם הכללית ובעלי תודעה היסטורית מפותחת. כאלה היו הנגיד לשעבר סטנלי פישר, השגריר הנוכחי רון דרמר, ומנכ"ל משרד החוץ דורי גולד. גם מייקל אורן עונה למודל הזה, אולי יותר מן האחרים. הוא תמיר קומה, מדבר בשפה גבוהה ומצויד בתודעה היסטורית. ביום מן הימים קרא נתניהו את אחד מספריו של אורן, ובעקבות כך החליט לזמנו לפגישה. השאר – היסטוריה.

נטישה אסטרטגית

בפרספקטיבה של זמן, לא בטוח ששירות החוץ של ישראל עשה עסקה טובה כל כך כשגייס את אורן לחזית הבוערת של יחסי ישראל-ארה"ב. אורן הוא אמנם אינטלקטואל, דובר אנגלית כשפת אם ואמריקני במוצאו, אבל הזירה הרגישה כל כך – לא בהכרח תאמה את ניסיונו. כשהוא נטול כל רקע דיפלומטי נדרש מייקל אורן לתמרן בין ממשל דמוקרטי צונן לממשלת ימין מובהקת. בין ראש ממשלה שמרן וימני לנשיא רפורמטור, שנישא על כנפי מיעוטים, פותח את כהונתו בנאום מתחנף בפני מיליון ערבים בקהיר, ושומר בלבו מעט מאד מקום חם למדינת ישראל. אורן נאלץ לתמרן בין החדר הסגלגל לבלפור 3. בין אובמה לנתניהו, בין קלינטון לליברמן, בין הבית הלבן לכנסת. המסרים לא תמיד היו ידידותיים במיוחד. הדרך הזו נדמתה לעתים קרובות מדי, כדרך חתחתים שאין לשגריר שום סיכוי להצליח בה.

כשנשאל עם פרישתו כיצד הוא זוכר את כהונתו הטעונה, הוא הגיב: "יש מחלוקות, אבל התקשורת מנפחת אותן הרבה מעבר מכפי שהן נראות במציאות". השבוע, בשיחת המזנון, הסיר אורן את הכפפות, והחליט לספר מה באמת מתחולל בקו התפר הבוער של יחסי ישראל וארצות הברית.

היום, אני שואל אותו, אתה כבר לא מחויב לביבי: אתה במפלגה אחרת, ולכן אתה חופשי לומר את מה שאתה באמת חושב. האם לנתניהו אין שום אשמה ביחסים הטעונים עם וושינגטון? אולי ההתנהלות שלו היא שהובילה את אובמה לתעב עמוקות את ישראל?

מייקל אורן הזדקף מלוא קומתו, וכשהוא מקנח את שיירי הסביח, אמר: "צריך לדעת להבדיל בין הניואנסים וגובה המוסיקה – למהות עצמה. אין ספק שהדציבל גבוה מאד, אולי יותר מאשר במציאות – אבל זה לא אומר שהמהות זוהרת במיוחד. מהרגע הראשון היה ברור שברק אובמה נטש את ישראל, מתוך תכנית אסטרטגית ברורה. לביבי לא הייתה שום אפשרות לשנות את התכנית הזאת. אני אומר זאת באחריות.

"נכון", אמר לי אורן, "אני לא פוטר את ביבי משגיאות. היו לו לא מעט טעויות גדולות וקטנות. אבל אני ממש לא מסכים עם אותם עיתונאים שטוענים שאם ביבי היה מתנהג אחרת – אובמה היה משנה את יחסו לישראל. בשום שלב זה לא היה תלוי בו.

"היחסים בין ישראל לארה"ב", הסביר אורן, "הושתתו תמיד על שני עקרונות: הימנעות ממחלוקות פומביות ומחויבות של הצדדים לא להפתיע האחד את השני בשינוי מדיניות. בשתי מילים: תיאום מוחלט. אתה מבין שכאשר אובמה מנהל במשך שבעה חודשים משא ומתן עם איראן, מאחורי הגב של ישראל – אז הוא מתעלם לחלוטין משני היסודות הללו? אתה מבין איך הרגשנו כשגילינו את זה? אתה קולט מה הייתה התחושה בירושלים כשהדברים נחשפו?"

טוב, אמרתי, אבל גם נתניהו לא החמיץ אף הזדמנות להביך את אובמה. למשל, הנאום שלו בקונגרס שבועיים לפני הבחירות, על אפו ועל חמתו של הנשיא. למשל, המעורבות העמוקה שלו מאחורי הקלעים של הקמפיין שניהל מיט רומני לבית הלבן. לא חסרות דוגמאות.

מייקל אורן, שאינו נחשב כיום מקורב לנתניהו, מדגיש שזו הייתה טעות מצד ביבי להיענות להזמנת יו"ר בית הנבחרים הרפובליקני, ג'ון ביינר, לנאום בקונגרס לפני הבחירות מאחורי גבו של אובמה, "אבל זו הייתה טעות קטנה מול המון טעויות של הנשיא", מיהר אורן להדגיש.

לדברי ח"כ אורן, הממשל הנוכחי הערים מול ממשלת נתניהו ערמת ציפיות בלתי הגיונית. "הממשל היה בטוח שכל החלטה על מעבר של יחידות דיור בשכונת רמת שלמה מוועדת תכנון עירונית אחת לוועדה עירונית אחרת – אינה אלא מזימה של ביבי שתכליתה להביך את הממשל ולתקוע שתי אצבעות בעין של אובמה. כל ההוכחות שניסינו להציג על כך שנתניהו היה מופתע בעצמו ממהלך שנעשה לעתים ברמה של פקידים עירוניים – לא שכנעו אותם. האווירה הייתה עכורה. האימון אבד".

אנלוגיה טראגית

בריזה קלה של בין ערביים ירושלמיים בידרה את בלוריתו של מייקל אורן בשלב זה של השיחה. הדיפלומט שהיה לח"כ הרגיש שבוער בו לעשות סדר ביחסי הממשל וישראל.

בוא ננסה לרדת מהמילים הגבוהות, הצעתי לאורן. יש אמת בטענה שלפיה בנושאים הביטחוניים חיזק אובמה את ישראל ורק בנושאים המדיניים החליש אותה?

"צריך למקד את הדברים", אומר אורן. "המימון האדיר למערך כיפת ברזל, הוא פרויקט אישי של אובמה. הנשיא דחף לזה, הזרים מימון, ועשה ככל שנדרש ממנו. על כך ישראל מחויבת לו. אף אחד לא יחלוק על זה. אז אם השאלה היא האם אובמה עזר לישראל – התשובה היא: כן, בהחלט. אבל כשאתה מעמיד את העזרה הזו מול הברית ההולכת ומתהדקת מול איראן – אתה מקבל תמונה אחרת. קשה לצפות מנתניהו שיבלע את זה בשקט.

"חלק מהעיתונאים בישראל", הוסיף אורן, "מנסים כל הזמן לצבוע את המלחמה בין ביבי לאובמה בצבעים של מלחמת קפריזות בין אנשים שלא יודעים להסתדר האחד עם השני. העיתונאים הללו עושים לעצמם חיים קלים. ההתנגשות היא לא בין האנשים; ההתנגשות היא בין קווים מקבילים, בין סדרי יום מנוגדים, בין השקפות עולם קוטביות. אובמה חשש מאוד לאמינות של ארצות הברית מול מדינות ערב כשאין תהליך מדיני פעיל, ולכן ציפה מישראל שתעלה שוב על המסלול המדיני. הציפייה הזאת הוצגה תוך התעלמות משורת הצעות השלום הישראליות שנדחו על ידי הפלסטינים. אובמה אפילו התכחש להתחייבות שהפקיד הנשיא בוש לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, לכלול את גושי ההתנחלויות הגדולים כחלק מישראל בכל הסכם שלום עתידי. הנשיא התעקש על הקפאה מוחלטת של הבנייה בכל ההתנחלויות, גם בגושים".

האם אנחנו אמורים להיות מוטרדים ממה שצפוי לנו בתקופה הקרובה, שהיא התקופה האחרונה של אובמה בבית הלבן? שאלתי את מייקל אורן.

"לא הולך להיות לנו קל", הגיב ח"כ אורן. "אני חוזה רגעים לא פשוטים בין שתי המדינות, אבל צריך לזכור: אובמה הוא לא נשיא אנטי ישראלי. להיפך, הוא מתהדר עד מאד בקשרים בין הממסדים הביטחוניים של שתי המדינות. אבל הוא עושה הנחות מופלגות למדינות ערב. הוא לא דרש שום דרישה משמעותית מהפלסטינים מאז נכנס לתפקידו. זאת בעוד שאנחנו נדרשים כל העת להבהיר את עצמנו, להתבזות ולספוג מהלומות. התחושה לא קלה".

ככל שהשמש שקעה מול הכנסת, כך הפכה השיחה להיות קודרת יותר. אורן לא סיפר לנו שבכוונתו לחלוק את מחשבותיו עם כולם, בעוד מספר שעות. במקום זאת, הוא ביכר לספר על מפגש שקיים עם נציגים ממועצת יש"ע. "אמרתי להם שהמציאות שבה אובמה לא מממש  את זכות הווטו האמריקנית באו"ם לטובת ישראל – קרובה מתמיד. זה סוג של חלום בלהות. הכנתי אותם לעידן לא קל. היה לי חשוב שאנשים יידעו לאן הדברים הולכים.

"עד היום אני לא מצליח להבין מדוע ארצות הברית צריכה להעביר כספים גדולים כל כך לפלסטינים בה בשעה שהם יורקים לה בפרצוף", אמר אורן. "אני לא מבין גם למה היה חשוב לאובמה להשמיט את ישראל כשמנה את רשימת המדינות שהעבירו סיוע להאיטי לפני חמש שנים. היינו המדינה הראשונה ששיגרה צוותים רפואיים לאזורי האסון. גם  במקרים שבהם נראתה התנהלות הממשל כנוטה לטובת ישראל – בסוף התברר שמדובר בחיבוק דב שנועד למנוע מישראל לפעול. בעיקר אני מתכוון לפעולות האמריקניות מול תכנית הגרעין של איראן".

כאמור, מי שנשלח להפריך את דבריו של אורן השבוע, הוא מדינאי אמריקני-יהודי אחר, השגריר דן שפירו. בין מייקל אורן ודן שפירו קיימת אנלוגיה טראגית. שניהם יהודים טובים מניו ג'רזי, אוהבי עמם, דוברי עברית במבטא אמריקני כבד. שניהם קרועים בין עמם לבין תפקידם, ושניהם ניצבים בעל כורחם משני עברי המתרס.

בימים האחרונים נפגש שפירו עם פוליטיקאים במערכת הפוליטית הישראלית. הוא הסביר להם כי אם יוחלט על שינויים במדיניות רווחי הגז שיפגעו בחברת נובל אנרג'י האמריקנית – הדבר יוביל לפגיעה ביחסי ישראל וארצות הברית. "מדובר בחברה אמריקנית מכובדת שהשקיעה בישראל סכומי כסף עצומים. אי אפשר להתנכל לה כך", הפציר שפירו.

מי שהקשיב לדבריו של מייקל אורן השבוע, יכול היה להשתכנע שאם לבסוף יחליט נתניהו להפנות עורף לחברות הגז לטובת חבירה לפעילים החברתיים הרדיקליים – את הסיבות לכך נצטרך לחפש ביחסים המעורערים בין ישראל לארצות הברית. זוהי בסך הכל עוד הזדמנות לחבוט בפרצופם של האמריקנים.

תת-תרבות

מזה עשרה ימים עסוקה מדינת ישראל בזעזוע ובמורת רוחה לנוכח הצהרות, אמירות והחלטות סביב נושאים שכותרתם תרבות. וכך סדר הדברים: 'איש תרבות' פלוני עולה על במה, מחרף ומגדף כתגרן בשוק – ומיד נמרחים העיתונים ונפתחות המהדורות בכותרות של זעזוע.

יאיר גרבוז, אייקון תרבות ישראלי, היה הראשון שפתח את הדרך. אחריו באו אמנים ודמויות שונות שפגעו, העליבו ורמסו את כל מי שאינו בן דמותם. ואז הגיע תור הזהב של מירי רגב, שהפכה לשרת התרבות על אפם ועל חמתם של אנשי התרבות, והובילה דיונים על תמיכה במצגות והצגות שנויות במחלוקת – אחת שמאדירה את דמות הרוצח הנתעב שרצח את החייל משה תמם הי"ד, והשנייה שעוסקת בחייו של האסיר יגאל עמיר שרצח את ראש הממשלה יצחק רבין. שאלת התמיכה הממשלתית במחזות האלה גדשה את הכותרות, כשרגב מובילה את הדיונים ומככבת במופע יחיד רווי רייטינג.

יש משהו משעשע בכמות המלל הבלתי נגמרת שהמדינה משקיעה בנושאים הללו בימים האחרונים: פתאום כולם רוצים להיות כמו החרדים. הרי ההאשמה הגדולה ביותר שהחברה החרדית מואשמת בה על ידי החילוניות הישראלית לאורך שנות דור, היא שמרחבי התרבות של החרדים מוגנים ומגודרים, סוג של מרחב מוגן, 'גטו תרבותי' בלשון המבקרים. ואכן, יצירות התרבות היהודיות מוקפדות מאד: השירה, האמנות, הספרות. כל מה שנעשה בתחומים האלה בתוך הציבור החרדי, עומד תחת שבט ביקורת קפדנית המתרחקת מכל כיעור ומה שדומה לו. זאת בניגוד מוחלט של ת"ק פרסה ליצירה החילונית הנעשית מתוך חופש יצירה ודמיון פרוע, וולגרי וחסר מעצורים, הנותן ביטוי לרבדים שפלים ובהמיים בנפש האדם.

זו גם הסיבה לכך שהחברה החרדית מוותרת מראש על התקצוב, התהילה והפרסום הכרוכים בשיתוף פעולה עם משרד התרבות, וזאת חרף היותה של החברה החרדית מלאת כישרונות בתחומי תרבות. מראש אמרנו: אוצרות התרבות שלנו נושקים לארון הספרים היהודי ולארגז הערכים של אומתנו. לכן, אנו לא חפצים לא בדובשו ולא בעוקצו של משרד התרבות.

והנה, בשבוע האחרון, פתאום מתאמצים כולם להיות חרדים. פתאום עולה לאוויר שיח עצבני. כל מחזה, כל אמירה, מטלטלים את האיזון המקודש בין השבטים במדינת ישראל. אנשים מכובדים מסבירים לנו בדקות יקרות שאם חלילה יינתן ביטוי לבנו של הרוצח יגאל עמיר או אם התבטאות של אמן נמוך קומה כלפי ציבור הימין תישמע ללא מחאה – אושיות הדמוקרטיה בישראל בסכנה. זה קורא לפסול מחזה פלוני משמאל וזה קורא לסתום את פיו של אמן פלוני מימין.

במסגרת סף הרגישות שנעשה נמוך מאי פעם – כל מי שחבט אי פעם בחרדים על כך שאנחנו מקדשים את כבוד האדם ומוסריותו ובפריבילגיה לשים מחסום לנאמר ולנכתב – הבין לפתע ששולחן המזרח של החברה הישראלית הוא שולחן מעורטל שיושבים בו אנשים נמוכי קומה וצרי דעת, גסי רוח בלע"ז. פרחחים לעילא, שאמנותם העיקרית היא להתבטא כאחרוני הריקים ולהתהלך כשיכור שאינו מבחין בין טוב לרע.

תכה מירי את קוטלר

החברה הישראלית גילתה לפתע שעודד קוטלר, האמן גס הרוח שניצב השבוע ודיבר על בהמות שמלחכות קש וגבבה – הוא בעצמו סוג של בעל חיים מהזן הנמוך שאין לו בעולמו אלא ליחוך עשבים. ועליו ועל שכמותו אמרו חכמינו, שוטה אינו מרגיש. כנ"ל יאיר גרבוז, שיותר משגילה בוז למחזיקי האמונה בדת ישראל – חשף את ערוותה של חברה שאנשים גבוליים, וולגריים ואנטי פלורליסטים הם כהני הדת שלה, הם מנהיגיה.

אין לנו רחמים על השניים שהסתבכו במלתעות לשונם שלהם עצמם. אבל אוי לחברה שאלה גיבוריה. אבוי למדינה שאלה האנשים היושבים בכותל המזרח שלה. ועל החברה הישראלית ההמומה – ליבנו דווי.

איננו זקוקים להוכחות שימחישו לנו את הבעייתיות של ה'גיבורים' הללו, שככל שמזדקנים דעתם משתבשת עליהם. הכישרון שבא לידי ביטוי ביצירותיהם מתקהה לפתע מול רגע אחד שבו הם נעמדים בכיכרות, וכאנשים מוכי דיבוק מכפישים את האחר, מזלזלים בשונה, רומסים את החלש, מתרברבים במעט שיש להם ועומדים כסומא מול אוצרות יהודיים עתיקי יומין. חייהם מסתיימים לבסוף עם בקבוק וודקה, לרוב עם תא משפחתי מפורק מכל צדדיו. אפילו המחשבה להקביל אותם לגיבורים שלנו בגיל כזה בבחינת ראו מה בין בני לבין חמי – היא מחלחלת ובלתי אפשרית.

אין לנו עודף מילות סנגוריה על שרת התרבות רגב. קוטלר וגרבוז הם בסך הכול הדלק בסמיטריילר הגדול הזה שנקרא מפלגת הליכוד. איש אינו מצפה שרגב תציף את התרבות היפה והמזוקקת של היהדות. הערכת חכמים, כבוד לאחר, סיוע לחלש ולנזקק ושאר ערכי תרבות יהודיים – איננו מצפים ממנה שתיתן לכל אלה ביטוי. הקרבות שהיא מנהלת מול קוטלר ודומיו מגבירים אותה ומחזקים את האלקטורט שלה. תכה רגב את קוטלר ויכה קוטלר את רגב.

ואולי, זהו כבודה של התרבות היהודית, שאיננה נמצאת בכיכרות ובמסכים, אלא נמצאת בלבבות ובבתים פנימה, בספרים ובשירה, בהיכלי הישיבות וביצירות הספרות האיכותית באמת. כך נאה שתישאר החלוקה – שבמסגרתה הריק וההבל מתגוללים בכיכרות ואילו התרבות האמתית – משירי רבי יהודה הלוי ועד לספרות הענפה שמניעה המונים לדבוק במורשת ישראל ולהתחבר לסולם ערכיה – ישכנו כבוד בבית המדרש.

הכתבות המעניינות ביותר

המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture