מי שעוד שגה באשליות וסבר כי הנשיא אובמה, על סף הבחירות, כאשר הוא זקוק לתמיכה ולקול היהודי, יורה לשחרר את יונתן פולארד ממאסר, באה שרת החוץ קלינטון והפריכה את התקוות. "מר פולארד נשפט לשבת בכלא כל חייו, ואין לי שום ציפיות שזה הולך להשתנות", אמרה קלינטון במסיבת עיתונאים בביקורה בארץ לפני כשבוע. שמעון פרס שהיה בארה"ב לפני שבועות ספורים, לקבל את "מדליית החירות", היה הנציג הישראלי האחרון שהגיש לנשיא בקשה לשחרורו של פולארד. היו מי שסברו שעליו לסרב להתנות את קבלת המדליה היוקרתית בהצהרה על שחרורו הקרוב של פולארד, אבל כנראה גם פרס הבין שמדובר בנושא שהוא סגור וחתום אצל האמריקאים. פולארד אינו עומד להשתחרר, לפחות לא בקרוב.
קשה להבין את המדיניות האמריקאית, אלא אם כן נקבל את הדברים שאמר לפני ימים ספורים בכיר אמריקאי שאם פולארד לא היה יהודי, הוא היה משתחרר מזמן. אישים בולטים בעברה הדיפלומטי והביטחוני של ארה"ב (מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי לשעבר הנרי קיסינג´ר), יצאו בגלוי למען שחרורו, ועם זאת הממשל, אולי בלחץ גורמים בכירים אחרים, מסרב בכל תוקף לשחררו. הטיעון כאילו פולארד מהווה כיום עדיין סיכון ביטחוני כלשהו, הוא יותר ממגוחך, לאחר 27 שנות ישיבה בכלא, והמהפך שעבר העולם כולו. להאשים את האמריקאים באנטישמיות גרידא, זהו טיעון קלוש למדי. לכן יש הרבה סימני שאלה, בנוגע ליחס האמריקאי למרגל היהודי.
אחת הסיבות המרכזיות לכך שהממשל האמריקאי הנוכחי, כמו כל קודמיו, גם בערב בחירות יכול להרשות לעצמו להתעלם מכל הבקשות הישראליות, נובע מיחס הקהילה היהודית האמריקאית לכל הפרשה. בכירי הקהילה היהודית, המעורבים עמוקות ביחס הממשל למדינת ישראל ומנהלים לא אחת מאבקים קשים מול הממשל כאשר נראה להם שהוא פוגע באינטרסים ישראלים, נמנעים כמעט מכל פעולה ביחס לפולארד. הסיבה לכך, היא החשש של היהודים בארה"ב – גם לאחר השתלבותם המלאה במדינה הגדולה – שהם יואשמו בהעדפת האינטרסים של מדינת ישראל על פני אלו של ארה"ב. בנושאים האחרים, פועלים יהודי ארה"ב מתוך תחושה כי סיוע ותמיכה במדינת ישראל, משרתים את האינטרס האמריקאי, אבל בנושא פולארד יש להם בעייה קשה ויסודית של זהות ונאמנות.
בכירי השדולה היהודית בארה"ב, חוששים כי תמיכה בפולארד שפגע קשות באינטרסים של ארה"ב, תתפרש ככפיות וטובה וחוסר נאמנות כלפי האומה האמריקאית. גם כיום, לאחר שרבים מיהודי ארה"ב חשים בה את ביתם, כביכול, עדיין יש להם תחושה של "גלות", מתוך חשש פן התמיכה במרגל הישראלי, תגרום לביקורת קשה על יהודי ארה"ב ותאשים אותם בחוסר נאמנות. כנראה, גם על "סיר הבשר" האמריקאי, ועם כל תחושת ה"השתלבות" כביכול, והיחס השווה שמקבלים יהודי ארה"ב כמו כל אזרח אמריקאי, עדיין חשה ההנהגה היהודית – החילונית ברובה המוחלט צריך להדגיש – שעליה לנהוג במדיניות של " יהודים בגלות", ולא לעסוק בנושא כה רגיש, שיכול לפתוח את הפצע הכואב והמדמם של מעשה הריגול ולהפוך אותו ל"כתב אישום" נגד יהדות ארה"ב כולה. ובלי לחץ יהודי מקומי, אין הנשיא האמריקאי חושש מהשפעה כלשהי על הקול והכסף היהודי, ופולארד ממשיך להינמק בכלא האמריקאי.
