"אני מעריץ רק את עפר רגליהם של תלמידי החכמים"

מאת: יוחאי דנינו, מתוך עיתון החג של 'יום ליום'.

הוא נולד בשנת 1960 בירושלים, שנה בלבד אחרי שהוריו עלו ממרוקו. אביו היה מורה לעברית. עם עלייתו ארצה הוא נשאל היכן ברצונו לגור, וכמובן השיב 'ירושלים', משאת חייהם של אלפי יהודים. ללא משפחה וכמעט ללא קרובים בארץ, מצאה משפחת אמסלם את עצמה מובלת אל העיר באר שבע, במקום העיר ירושלים שאותה איוו לעצמם. אבי המשפחה, שהבין את התרמית שארגנו לו בשלטונות, שחשבו כי אינו יודע קרוא וכתוב, החליט להיאבק. הוא מצא דוד יחיד ושמו מרדכי שהתגורר בירושלים, ומיד העמיס את מיטת הסוכנות על האוטובוס ונסע לירושלים.

שם בירושלים באוהל של דוד מרדכי התגוררה משפחת אמסלם, ודוד הקטן טווה את קשריו הבראשתיים עם ירושלים עיר הקודש. דא עקא שתקופה זו לא נמשכה זמן רב. הפרנסה כבר הייתה בדוחק רב. האב והאם לבית אמסלם עבדו בניקיון בבית החולים הדסה עין כרם שבדיוק אז נבנה. בכל בוקר היה האב מתלבש בחליפה וכובע מרוקאי מסורתי, ועם האצילות המרוקנית היה מגיע אל בית החולים ופושט את בגדיו עד לסוף היום, אז היה עוטה אותם בשנית.

בתקופה זו הציעו לאב המשפחה תפקיד במשחטה בשער הנגב. ההצעה הייתה נראית טובה למדי והאב נענה בחיוב, אולם בשל המרחק הרב שהיה באותם ימים, היה הוא עובד כל השבוע בעיר הרחוקה וחוזר רק בסוף השבוע אל ביתו, עד שנמצאה הדירה המתאימה בקריית מלאכי.

דוד הקטן התחנך בבית הספר שפיר ולאחר מכן את שנות התיכון העביר במוסדות אור עציון של הרב דרוקמן, עד לתקופת השירות הצבאי. הוא מתגייס לצה"ל לחיל השריון, מוצא את עצמו כטנקיסט וכמפקד טנק עד לשנת 1981, שבה סיים את שירותו הצבאי. שנה מאוחר יותר נרשם ללימודים באוניברסיטת בר אילן, וכדי לממן את הלימודים הוא השלים קורס מאבטחים ועבד מעט בתחום. לאחר מכן למד מנהל עסקים, עבד בביטוח הלאומי באגף התקציבים, מאוחר יותר עבר לאגף התקציבים באוצר, עד שהגיע לעיריית ירושלים, שם עבד במשך שנים רבות כסגן אגף מנהל שפ"ע, ובשנת 2015 נבחר בפעם הראשונה לכנסת מטעם סיעת הליכוד והפך לאחד החברים הבולטים בה.

כשמדברים עם בן העולים שלימים יהפוך לאחת הדמויות החשובות בפוליטיקה הישראלית על העלייה ממרוקו ועל התחושה שממלאת אותו היום, הוא לא מסתפק בכך. "אני חושב שהיום יש מספיק חברי כנסת ממרוקו, אני לא רואה את זה חריג, זה טבעי ורגיל וצריך שיהיה גם ראש ממשלה מרוקאי, ויהיה".

"רק הדברים שעשינו יישארו"

בשנת 2017 מונה חבר הכנסת דוד אמסלם לתפקיד המשפיע של יושב ראש הקואליציה, אולם לא גבה לבו והמשיך לשרת את הציבור באותה אמונה חדורה ובפשטות אופיינית שליוותה אותו עוד מאז התגורר בירושלים. בכלל אמסלם מגדיר את עצמו כאיש ירושלים, וכשמדברים עמו על העיר הזו אי אפשר שלא לראות את עיניו הבורקות, כאילו מדובר בדבר היקר לו ביותר.

כששואלים את אמסלם מה פשר ההתלהבות הזאת, הוא מיד משיב: "אני אתן לך סיפור, בא אלי למשרד יוסף חקשורי, יהודי מבוגר קרוב ל-90 בלעה"ר, הוא ניגש אליי ואמר לי שהוא רוצה לשפץ את השעון הפורח ליד משכן הכנסת, מדובר באדם מולטי מיליונר שמנהל עסקים חובקי עולם, הוא אינו מדבר עברית כלל אלא נעזר באמצעות מתורגמן. הוא אכן שיפץ אותו בעלות יקרה מאוד ולטקס החנוכה הביא מטוס שלם מז'נווה. במשך הזמן התיידדנו, שאלתי אותו למה זה חשוב לך לשפץ את השעון הפורח? והתשובה שלו הייתה 'בשביל שהנכדים יאמרו זה סבא יוסף שיפץ. כל הכסף שיש לי לא מעניין, הכי חשוב זה השעון הפורח השארתי כאן מצבה'", מספר אמסלם ומוסיף, "אמא שלי אמרה לי: יש לך מצווה שאתה מייפה את ירושלים, כשהמשיח יבוא, תחשוב על זה מדוד המלך ועד ימינו מי זכה ליפות את ירושלים?! היום יש לנו אפשרות כזאת, אני מספר את זה בכל מקום ואומר שכל מה שהשארנו כאן זה יישאר, אנחנו לא נישאר כאן, אבל הדברים שעשינו יישארו. זה פשוט ממלא אותי בגאווה ובסיפוק".

אפרופו ירושלים, מיד עם כניסתו לכנסת ישראל הנושא הבולט שבו עסק אמסלם הוא, איך לא, קשור לירושלים, הבנייה שהוקפאה באותה העת. כעת כשהבנייה אמנם אינה מוקפאת באופן רשמי, אחרי שאמסלם כבר השתלב גבוה, אנחנו שואלים אותו האם כעת הוא מבין את הדברים אחרת.

"אני מבין הכול, אבל לא מוכן לקבל. הבניה בי-ם זה דבר שאי אפשר להחזיר, מה שלא בנינו לא ניתן לבנות. אזרח ירושלמי שרצה לבנות ועבר לגבעתיים, לא נחזיר אותו, זה קשה מאוד, אני לא מסתכל על העבר, חשוב יותר קדימה, ובסופו של דבר אני חושב שרה"מ לטוב ולרע האחריות מוטלת עליו, וגם אם שר מסוים לא פעל, זה רה"מ, ואם הוא לא עובד תזיז אותו, בכל מקרה, אני חושב שהיום המצב הכי טוב של המדינה מאז הקמתה, לא היה מצב אבטלה כזה נמוך, ביטחוני, חוץ מהחוצפה שנהיית גרועה יותר, אבל יש לנו גם סיעתא דשמיא גדולה מאוד. נתניהו הוא רה"מ כלכלי מאוד, ואני זוקף את זה לזכותו, ואני חושב שיש גם כישלונות, ואני חושב שמי שלא עושה לא טועה, וכיון שהוא עושה לפעמים גם טועה".

מי שרואה את חבר הכנסת אמסלם לא יכול שלא לחייך, אבל כמו תמיד אנחנו חייבים לעשות הכול הפוך, והפעם ניסינו למחוק ליושב ראש הקואליציה את החיוך מהפנים.

אתה כל הזמן מחייך, מתי החיוך יורד חוץ מהפעמים שבהן אתה רואה את המפכ"ל אלשיך? אנחנו שואלים, ואמסלם שוקל את מילותיו בתבונה.

"גם כשאני רואה את אלשיך אין סיבה שהחיוך ירד, אין לי בעיה עם אף אחד, זו לא בעיה פרסונאלית, אם הבעיה הייתה איתו הייתי מסתדר עם זה, הרי זו בעיה קטנה שתיפתר כשהוא יסיים את התפקיד שלו, אבל אני רואה את זה כבעיה מערכתית, ה' נתן לי מתנה שאני כל הזמן מחייך, כשהכול בסדר מחייכים".

מדינת משטרה

כאן אמסלם עולה למתקפה נגד המפכ"ל ובינינו? כששומעים אותה ממנו אפילו משתכנעים, אז במקום להפריע, הנה הדברים שאמר לנו בראיון: "במדינה דמוקרטית אם אין משטר אין חברה, איש את רעהו חיים בלעו. המשטר זה החברה וצריך להבין את החשיבות של המשטר, בלי זה אין חברה, הקדוש ברוך הוא ציווה עלינו לפני 3000 שנה: שוטרים ושופטים תתן לך בכל שעריך. אתה רואה שזה דבר חשוב מאוד. בלי זה אין כלום. אבל התפקיד של המשטרה הוא לשמור על אכיפת החוק, יש חוק והיא אמורה לבצע את החוק, היא לא אמורה לייצר חוק או להביע דעתה על החוק, זה לא התפקיד שלה, התפקיד שלה למלא את החוק, מה שרשום בספר החוקים את זה צריך לבצע, במדינה דמוקרטית יש הפרדה מוחלטת בין הרשויות, לא יכול להיות שאני עושה ישיבה וח"כים לא רוצים לבוא כי הם פוחדים מהמשטרה".

אף ש'מסמך יצחקי' נחשף כבר לפני זמן רב והיום הוא כבר לא בכותרות, את אמסלם זה עדיין מעצבן ואפילו מאוד: "צריך להביא אלף חוקרים לחקור את מסמך יצחקי, לא יכול להיות שיש חוקר שאוסף חומר על ח"כים על דעת עצמו ושומר בצד במגירה, אני לא יודע על מי הוא מחזיק חומר, בק.ג.ב זה לא היה קורה, אני רואה שזה חמור מאוד, אבל מנדלבליט לא מוציא אפילו משרוקית קטנה, אני עושה על זה דיון כותב למבקר המדינה וזה לא מעניין אותם או שיכול להיות שגם הם מפחדים, אני לא יודע, לכן אני חושב שבאירוע כזה כולם צריכים להרים אמברקסים, בתקשורת כל היום עסוקים בנתניהו ואשתו, הם לא מסתכלים על דברים אמתיים".

אחד החוקים שהגיש אמסלם בשבתו כיושב ראש ועדת הפנים הוא חוק ההמלצות, שגרם להד תקשורתי נרחב, אבל את אמסלם זה לא מרגש: "אני העליתי את חוק ההמלצות, זה חוק של זכויות אדם, ולא שמעתי אף אחד שמתעניין בזה, אם תתלה פוליטיקאים בכיכר העיר זה לא מעניין, במיוחד אם זה נתניהו שאז הכול כשר, תשאל אותו למה לא עצרו את נוני מוזס? הרי הוא חשוד בשוחד, מה שאין כן את כל סביבת נתניהו עצרו, כולם בבתי מעצר עם פשפשים".

כנראה זה הביא תוצאות, אנחנו מסננים, ומצליחים להרגיז את אמסלם: "מי שמענה בן אדם צריך כלא, זכויות אדם זה דבר חמור מאוד. אני התחלתי עם הסיפור של מטר לאסיר, לא יכול להיות שאתה עוצר בן אדם וכולא אותו בתת תנאים, או שתהרוג אותו או שתיתן לו כלא כמו בן אדם, כשאני יזמתי את חוק ההמלצות ברוטשילד יצאו להפגין, כשהם בכלל לא מכירים את החוק. בישראל קורה דבר מוזר, בעוד השמאל שבכל העולם דואג לזכויות האדם, כאן בישראל השמאל פשוט מתעלם ומתנגד לזכויות האדם. זה הזוי.

"החוצפה הגדולה זה שאני מגיש הצעת חוק והמשטרה והפרקליטות יוצאים נגד החוק, ואני לא מבין את זה, הרי כאן זו מדינת חוק לא?! אז איך הם יכולים לצאת נגד".

אמסלם אף טוען כי מדיניות המשטרה הנוכחית מובילה לאנרכיה או הפיכה שלטונית, כפי שתגדירו זאת: "זה הולך לכיוון של מדינת משטרה, איך אמרתי, הגולם קם על יוצרו, זה לא קם על יוצרו, זה אוכל את יוצרו. כל יום ביס חדש, עוד מעט לא יהיה מה לאכול, יש כאן אכיפה סלקטיבית. קח את רות דוד, קיבלה שוחד, לא אמרו לה: בואי תהי עדת מדינה, הרי היא תכניס את כל הפרקליטות לכלא, תראה את השופטת שהסתמסה עם החוקר, אין לזה אח ורע. כל מה שקורה אצלם זה מהר וכלום לא קורה תיק תק, אבל כשזה קשור לרה"מ אין מגבלה לכסף".

ושוב אמסלם מבהיר באוזנינו כי הנושא הוא לא סביב המפכ"ל אלשיך, אלא ההתנהלות של המשטרה והפרקליטות: "מערכת שלא נבדקת על בסיס קבוע מחוץ למערכת, בסוף יוצאת משליטה, זה לא קשור למפכ"ל זה או אחר, זה טבע אנושי, קח את הילד שלך, לא תגיד לו כלום, תראה מה יהיה איתו. זה מה שקורה למשטרה ולפרקליטות, אני חושב שצריך לעשות בדק בית יסודי מאוד".

עמדתו של אמסלם בנושא חקירות ראש הממשלה ידועות, את נתניהו לא צריך לחקור על סיגרים, הוא אומר שוב ושוב, אבל אמסלם מוצא גם נקודת זכות על המשטרה: "תיק 1000 2000 ו-4000 אלה חקירות שהיה אסור לחקור אותן, המשטרה נכנסה לזה בגלל מוטיבציה, לא בגלל שנתניהו איש ימין, אלא בגלל שזה הפרנסה שלהם, הם חייבים ראש ממשלה בקנה, לכן הם משחקים את משחק העונה. תגיד להם בואו תתפסו נרקומנים זה לא מעניין אותם, עשיתי דיון על הפריצות בדרום הארץ עם המפכ"ל, אתה לא תאמין, המשטרה בכלל לא מעניין אותה, אני הבאתי להם תקציב, 14 מיליארד שקל הם קיבלו, בשביל מה?! בשביל לחקור ראש ממשלה?! תחשוב, בלהב, זו יחידה שמטפלת באנשי ציבור, יש למעלה מ-1000 חוקרים, קמים בבוקר ואין פוליטיקאי, מה יעשו? ילכו לים? לדעתי על כל ח"כ יש להם 2-3 חוקרים קבועים, על כל ראש עיר, צריך להקים רק יחידות לח"כים, שרים וראשי עיר?! אין עוד מדינה, אין כאן פשע, אין גניבות?! זה משטרה?! את האזרח הרגיל זה לא מעניין. מה שמעניין אותו זה הביטחון האישי שלו, שלא יתקפו אותו, מאשר אם ראש העיר שלו קיבל הונאה".

את המאבק במשטרה אמסלם מוביל היום כמעט לבדו, אבל בהתחלה זה לא היה כך. הם היו צמד חברים טובים, דוד את דוד קראו להם במסדרונות הכנסת, אמסלם וקודמו בתפקיד חבר הכנסת דוד ביטן.

כשמדברים עם אמסלם על ביטן שנפל קורבן במאבק נגד המשטרה, אמסלם עוצר שנייה, קשה לו לדבר על כך, אבל אז הוא אומר: "אני חבר של דוד הרבה שנים, הסיפור שלו כואב לי, הסיטואציה עצמה מאוד מצערת אותי", אמר ולא יסף.

"התורה זה הקיום של עם ישראל"

כשאמסלם מדבר על ראש הממשלה נתניהו בפיו יש רק תשבחות, אבל גם אותנו הוא הצליח להפתיע, כששאלנו אותו את השאלה הפשוטה, האם הוא מעריץ את ראש הממשלה נתניהו.

"תרשום לך באותיות קידוש לבנה", הוא אומר לי, "דוד אמסלם מעריץ רק את עפר רגליהם של ת"ח, אני עפר ואפר, כשאני רואה את הרב עמאר אני מתרגש, אני מנשק אותו כמה פעמים, זה התורה, זה יותר מהספר בהיכל וזה הקיום של עם ישראל, מה מייחד אותנו? רק דבר אחד, אם זה לא היה, היינו במרוקו. מה שמייחד אותנו זה התורה וגדולי ישראל ששמרו את זה. וזה הסיפור הכי מעניין. לגבי רה"מ אני מעריך אותו, לא ידעתי שיש לו את היכולת הזו, מה שעושים לו זה משהו בלתי אנושי, אם זה היה קורה לי הייתי אומר אני לא רוצה, רה"מ קם בבוקר, עובד 20 שעות, מופקד לו בבנק 17,000 ₪ משכורת חודשית, כשהייתי אצלו בעת ארוחת ערב ראיתי את הארוחה והתביישתי, צנים רגיל עם סלט דלוח, אדם שיכול לעשות מיליונים לביתו ברמה חודשית, נערץ בכל העולם, מכפישים אותו וכולם עושים תחרות מי מציג אותו יותר כלב, גם את אשתו והילדים.

"שלטון החוק מתחיל בכנסת וזה השלטון הכי מבוזה, אומרים כל הזמן שאתה מושחת, ואם צריך לדון על משהו, אתה לא תוכל לדון כי אתה מושחת. זה מה שעושה בתי משפט, פרקליטות, משטרה, אני לא האמנתי שלנתניהו יש כאלה כוחות. זה לא אנושי, נתניהו עשה משהו שלא קרה מהסכמי אוסלו, שרצו להקים מדינה פלסטינית, תראה לאן הוא הביא אותנו?! כל העולם מוחא כפיים פרסי נובל, חלק מהעולם רוצה להעביר את השגרירויות לירושלים, וכל זה בגלל נתניהו, אם תשים את יאיר לפיד, הוא ייראה כמו ליצן, אין ילד בעולם שלא יודע מי זה נתניהו. אחד המקרים שראיתי בעיניי היה בעת שהייתי איתו בעולם, שבעה ראשי מדינה באו לפגוש את נתניהו שם, אני רואה תמונה וחושב לעצמי 'זה טראמפ', אבל רואה בסוף שמדובר בנתניהו. תבין, כל אחד מנהיג של 100 מיליון איש, נתניהו זה האיש, לא המדינה, מישהו בכלל דמיין את זה, אז לכלכו עליו שהוא רב עם אובמה, היום הם אומרים שהוא וטראמפ אותו הדבר, הם כבר לא יודעים מה לומר, וזה מעצים את מדינת ישראל, הם רוצים לגמד אותו. יש כאן שני ראשי ממשלה, הדבר הכי חמור כמה מזלזלים בו ומבזים אותו.

"אומרים פורים כפורים, אני פותח חדשות ולא מאמין. באותו היום יש חקירה בבית ראש הממשלה ואשתו והבן שלו?! אין חג?! אתם לא מבינים שאתם חוצים קווים? למה שלא יבואו בשבת? יכול להיות גם בליל הסדר. אתה מבין מה שאמרתי, הגולם אוכל את יוצרו. אף אחד לא מעז לחקור את ברק על המיליונים שיש לו. מישהו היה מעז לחקור את רבין, את פרס, את האי היווני סגרו בשתי דקות ונתנו למני מזוז תפקיד שיפוטי".

כשאמסלם מדבר על הדמוקרטיה בישראל, הוא לא יכול שלא להתייחס גם לתפקידם של כלי התקשורת: "היום יש לך אלפי אתרים שהם מחליטים מה לכתוב והם מספרים שקרים לציבור, וזה מדהים. הציבור ניזון ממה שהם משקרים באופן שיטתי על בסיס יומי, היה כתב אחד שכתב שאני נסעתי בשבת, אני לא נוסע בשבת, אבל איך אתה כותב דבר כזה כשנסעתי ביום שישי", אמסלם מכוון דבריו לידיעה שהופצה בכלי התקשורת כאילו נסע בשבת כדי להשתתף בשבת תרבות. גם המיקרופון שעמו דיבר אז היה של מכון צמת, אבל אמסלם מודה שזאת הייתה טעות: "קראתי אצלכם שהראשון לציון הרב עמאר אוסר את השימוש במיקרופון הזה ומאז אני לא נוגע בו, הפסקתי גם בגלל ששמעתי שיש בזה מראית עין".

חושב על ראשות העיר ירושלים

לאמסלם עמדות מפתיעות בנושאים רבים, אחת מהן היא האפשרות למינויו כשר או לבחירתו לכנסת בקדנציה הבאה: "כל מה שקורה בחיים זה דבר טוב, אם לא אבחר לכנסת זה גם טוב, כי ככה החליט ה', התפקיד הציבורי גוזל ממני משאבים עצומים, הרבה עוגמת נפש שיש שהציבור לא מודע לה, הרבה פעמים אני סובל, ולכן אני שם את מבטחי בה' ולא עושה שום דבר ברמה האישית".

בימים האחרונים בפרט, אבל כבר מאז הבחירות בכלל, עולה שמו של יו"ר הקואליציה כמועמד אפשרי לראשות עיריית ירושלים במקומו של ניר ברקת, שהודיע כי לא יתמודד פעם נוספת לתפקיד. חלק מהשמועות אף מדברות על דיל בין אמסלם לברקת, תמיכה תמורת תמיכה, אבל אמסלם דוחה את הדיבורים הללו: "אני רוצה לספר לך שתבין איך עולם התקשורת חי, הייתי בשבת באוקראינה אצל בעל התניא ובמוצאי שבת אני מקבל ממישהו מהארץ הודעה: 'הולכים לכתוב שבמוצ"ש יש לך מפגש עם חברים ומחליטים סופית האם אתה רץ', אצלי בבית?! שאלתי אותו, לא ידעתי, הכתב לא שאל אותי, בסוף במוצאי שבת נסעתי לנחם חבר ואני פוגש שם את ברקת. העיתונאים היום מספרים לי על עצמי עובדות, לא על פרשנות".

מנגד אמסלם לא מכחיש כי הוא בודק את האפשרות הזאת: "אני עוד עושה חשיבה בעניין, מבחינתי עיריית ירושלים זה טבורו של עולם, חשובה יותר מראש הממשלה מהכנסת, אנחנו נלך מהעולם, היא תישאר".

השאלה האם השיקול הוא הפחד מפני הפריימריז ובשל כך אתה מעדיף ראשות העיר?

"זה ממש לא בראש שלי, אני שט כמו בנהר, אין לי אובססיה".

שמו של אמסלם כמועמד אפשרי לראשות עיריית ירושלים עולה בין היתר בשל הקשר החם שיצר עם המפלגות החרדיות. אמסלם אגב, בעצמו שומר שבת ומניח תפילין. "אני באופן אישי מאוד אוהב את החרדים, מסורת ישראל טבועה בי חזק, לכן רוב הדברים אני רואה עין בעין", הוא אומר ליום ליום.

יתירה מזאת, אמסלם אף מלין נגד הציבור החרדי ששומר לעצמו את המסורת והיא אינה נחלת הכלל. "המסורת לא שלהם, היא של כולנו, היא מלווה אותנו 3500 שנה ותמשיך ללוות אותנו עד ביאת המשיח. לא כולם חייבים להיות דתיים, זה בסדר, מסורת ישראל זה דבר שצריך שיהיה במרחב הציבורי, זה לא הפקרות, כמעט אין מסורת ישראל במרחב הציבורי. כשאני הייתי ילד עד גיל 20 אני לא זוכר שראיתי חנות פתוחה בשבת. ושלושת רבעי קרית מלאכי לא היו אז דתיים, אני לא זוכר שראיתי מישהו אוכל חזיר, כילד, המדינה ברובה חילונית בלי הרבה מסורת, כשהקימו את המדינה הם רצו לייצר את הישראלי החדש ולכן הם התנכרו, אבל הם הבינו גם שאם לא תהיה מסורת, אז מה אנחנו עושים כאן?! אם זה לא שלנו מבחינה דתית, אז למה אנחנו באים לכאן?! יש באתיופיה בית יתומים שאוספים ילדים ומחזיקים אותם. תראה כמה מצות נשלחות לכל מיני מקומות בעולם, כי זו המסורת. מה יש לנו, קצת תחבורה ציבורית שגם ככה היה פתוח. מה שחשוב זה הנישואין, כי אם לא נקפיד על זה כולם יהיו גויים, להעסיק חוקרים פרטיים מה היה לפני כמה שנים. קצת כשרות ושבת זה מה יש לנו. זה לא מפריע לאף אחד. יש מפלגות שחיות רק על זה, קח את לפיד, ליברמן, מרצ, הן מתפרנסות מזה. ואם זה לא קיים הן מתאדות".

רגע אחרי כל התשבחות על החרדים אנחנו מנסים להבין עם אמסלם האם הקואליציה תמשיך לשמור עד סוף הקדנציה. "בגדול הכול תלוי בהתנהלות, אני מעריך שעברנו את השלב הראשון של המאבק על חוק הגיוס, אבל אנחנו בליכוד לא מתכוונים שיהיה משבר כל חודש, רה"מ לא יכול משבר כל חודש, אם זה יקרה אנחנו נפרק את הקואליציה. לא יכול להיות שייקחו אותנו לצורך משברים פרטיים של מפלגות".

זועם על מתווה הכותל

לסיום אי אפשר שלא לדבר עם יושב ראש הקואליציה על סוגיית הרפורמים ומתווה הכותל. אמסלם, שאינו חובש כיפה, ניחן באומץ רב. לא פעם הוא מעז לומר את מה שאפילו הנציגים החרדיים חוששים. מתווה הכותל והמאבק ברפורמים הוא רק דוגמא לכך. בראיון ליום ליום הוא מבהיר כי הוא עדיין עומד מאחורי הדברים: "אני נגד מתווה הכותל, הכותל שייך לכל עם ישראל ויש בו כללי התנהגות. כשהייתי בארצות הברית בקהילות רפורמיות, רובם מתבוללים, הלינו באוזניי 'אין לנו כמעט זיקה לארץ ישראל, ועכשיו גם לא יהיה את הכותל?' אמרתי להם: 'זה לא שאלה של הכותל, זה תלוי בחינוך שלכם, מה שכואב לי שבחינוך שלכם עוד מעט לא יהיו פה יהודים, אתם אמרתם 60 אחוז מתבוללים, אז מה יישאר אחר כך עוד 10 שנים. מה ייתן לך אם תכנס עם אשתך לכותל, מה רע להיכנס כמו כולם כמו שהיה נהוג תמיד?! מעולם לא היה דבר כזה במסורת, ערבוביה של גברים ונשים".

גם ברחבה הקיימת כרגע לטובת הרפורמים אמסלם לא רואה כל תועלת: "אני הייתי מבטל להם גם את הרחבה הזאת, היא ריקה ואין שם כלום, אני לא מבין מאיפה השיגעון הזה?!"

אתה תמשיך להלחם במתווה הכותל?

"בודאי! גם אם אני לא אהיה בכנסת. השאלה שצריכה להיות היא מה יהיה הלאה, זה לא קשור לדתי או לא, זה קשור לכבוד שאנו רוחשים למסורת, תראה את המוסלמים, איך הם מכבדים את המסורת, לכבד את המסורת, זה הדבר היחיד שמלכד אותנו, אחרת מה יש לנו כאן?! זה מדהים אותי איך הם מבזים את הס"ת ומעבירים את זה מתחת לבגדים, זה לא יאומן כי יסופר. אם היו עושים את זה בעולם, היינו אומרים אנטישמים, זה שאתה יהודי לא אומר שמותר לבזות ס"ת, אתה מצווה לקדש אותו יותר מאחרים", הוא אומר.

את מה שלא הצלחנו עם המפכ"ל אלשיך הצלחנו עם הרפורמים, אמסלם באמת נראה זועם, לא בגלל הקשר עם המפלגות החרדיות אלא דווקא בגלל האמונה הדתית, אבל זה לא היה לזמן רב. מעט לאחר מכן הגיע עיתונאי נוסף לשיחה עם אמסלם, ואל דאגה, החיוך הנצחי שב לשכון על פניו.