אוהב שלום ורודף שלום • ראיון עם העסקן האמריקאי שמעורר קידוש ה'

מאת: שמואל בן צבי, מתוך עיתון החג של 'יום ליום'.

ערב שבת הגדול, הבית כבר כמעט נקי לפסח ואנחנו ממתינים בסבלנות. קבענו לשוחח עם העסקן החסידי ר' אהרן בן ציון וידר בשעה 4:15 בערב, שעון ניו יורק. בשעה 5:30 הוא יוצר אתנו קשר ומתנצל שהפגישה שבה הוא נוכח, שהייתה אמורה להסתיים כבר לפני יותר משעה, עדיין מתארכת, ומבקש לדעת האם אפשר לקיים אותה למחרת, אך הדד ליין לוחץ ועיתון החג צריך לרדת לדפוס, ומשכך אנחנו מבקשים לשוחח עמו לאחר סיום הפגישה. וידר אומר לנו שבעוד חצי שעה הוא יתפנה, לבסוף אנחנו מדברים עם וידר רק לקראת 8 בערב שעון ניו יורק (כן, 2 בלילה שעון ישראל).

וידר הוא חסיד בעלזא המכהן בשבע השנים האחרונות כחבר בית הנבחרים של מחוז רוקלנד קאונטי שבניו יורק. בין השנים 2013 ל-2015 כיהן כיו"ר בית הנבחרים, עד שהחליט לפרוש מהתפקיד, שחייב אותו להיות בהסכמה עם כולם כדי לנהל מאבק נגד עיר במחוז שניסתה להצר את צעדי הקהילה היהודית, מאבק שנחל הצלחה.

לפני בחירתו לתפקיד חבר בית הנבחרים כיהן במשך כשלוש שנים כחבר מועצת המנהלים של בית הספר במזרח ראמפו, שתחת ניהולם למעלה מ-30,000 תלמידים, כ-23,000 תלמידים בתלמודי התורה החרדיים ועוד כ-8000 תלמידים גויים. במקביל, כשנה לאחר שנבחר לחבר מועצת המנהלים החל לכהן גם כסגן ראש עיריית ספרינג וואלי, כמינוי אישי של ראש העיר.

כניסתו של וידר לעשייה הציבורית החלה דווקא בכישלון. לאחר שהיה צורך בכניסתו של עסקן חרדי למועצת המנהלים של בתי הספר כדי לסייע לדברים שנזקקו לשינוי, החליטו כמה מהעסקנים החרדיים כי וידר הוא האדם המתאים שיוכל להסתדר גם עם הגויים. וידר, שעבד עד אז בתחום הבנייה, הסכים לבקשתם, והחליטו להריץ אותו לתפקיד, אך הוא הפסיד בבחירות.

וידר חשב מבחינתו שהסתיים הפרק הזה בחייו וחזר לעסקים שלו בתחום הבנייה. אך כעבור כמה חודשים הבין שטעה. "כמה חודשים אחרי שהפסדתי בבחירות, התקשרו אלי כמה הורים לילדים מיוחדים וסיפרו לי על הקשיים שעוברים המוסדות החרדיים לחינוך מיוחד, הם זכרו את השם שלי מתקופת הקמפיין וכנראה לא ידעו שבסוף לא נבחרתי. מה ששמעתי מהם גרם לי לשנות את דעתי ולהחליט לרוץ שוב לתפקיד", מספר וידר ל'יום ליום'.

שנה לאחר מכן התקיימו שוב בחירות למועצת המנהלים של בתי הספר, ווידר נבחר בהפרש של אלפי קולות. העסקן הטרי נכנס בשיא המרץ לתפקיד והביא במהלך שלוש השנים שכיהן בתפקיד למהפך במוסדות החינוך במחוז ראמפו. בענייני החינוך החרדי, ברוך ה', אין צורך לפעול יותר מדי, "בתי הספר של החינוך החרדי הרגיל הם פרטיים וכמעט לא מתוקצבים על ידי המדינה, והמדינה אינה מתערבת כלל בתכני הלימוד".

עם כניסתו לתפקיד החל לפעול לשפר את מצב החינוך של 8000 התלמידים הגויים שלומדים בבתי הספר הציבוריים וגם לסייע ככל הניתן לתלמידי החינוך המיוחד החרדיים שלומדים במוסדות שכן אמורים להיות מתוקצבים על ידי המדינה, וסבלו מקשיים רבים.

"התלמידים הגויים שלומדים בבתי הספר הציבוריים הנם בעיקר מהשכבות החלשות באוכלוסייה, אפרו אמריקניים ומקסיקנים. כשנכנסתי לתפקיד המצב היה גרוע מאוד. הקמנו תוכנית לגני ילדים בבתי הספר הציבוריים, שלא היו עד אז. הכנסנו מורים חדשים ומקצועיים ועוד".

המאמצים אכן נשאו פרי, במהלך כהונתו עלה משמעותית שיעור הזכאות של תלמידים לבגרות. וידר זכה בפרס הצטיינות הדירקטוריון, ההכרה הגבוהה ביותר שחבר מועצת המנהלים של בתי הספר יכול לקבל, דבר שגרם לקידוש ה' גדול.

במהלך כהונתו פעל גם רבות לסייע לחינוך המיוחד החרדי. עניין נוסף שטיפל בו וזכה לשבחים רבים היה המיסים שאותם שילמו התושבים על חינוך. החרדים כאמור אינם מקבלים תקציבים לתלמודי התורה, אך משלמים את המיסים על החינוך כמו כולם. לפני כניסתו לתפקיד היה המס עולה בכ-15% כל שנה, דבר שהעיק על כלל התושבים ובעיקר על החרדיים, שבנוסף צריכים לממן מכיסם את שכר הלימוד לילדיהם. במשך שלוש השנים שבהן כיהן וידר בתפקיד עלה המס באחוז אחד(!) בלבד, "חינוך טוב יותר בלי להגדיל את התקציב".

סדר יום עמוס

וידר מנהל סדר יום עמוס בפגישות הנוגעות לצרכי הציבור החרדי ובכלל, הנוגעות לתפקידו, ובין לבין הטלפון אינו מפסיק לצלצל, מגיעות פניות רבות של אנשים שנזקקים לסיוע דחוף מאדם שיכול לפתוח דלתות ברשויות.

לדוגמא מספר לנו וידר: "אתמול בתשע בערב אני מקבל שיחה מאישה שבעלה נעצר לחקירה, ואמר לה לפני שנלקח לתחנת המשטרה, אל תתקשרי לאף אחד, רק לבן ציון וידר, הוא יעזור לך". בתוך שעה, מספר לנו וידר, האברך היה בחוץ.

בראיון ל'יום ליום' מספר אהרן בן ציון וידר: "שנה אחרי החתונה נכנסתי למורי ורבי כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א והוא שאל אותי אם אני עוזר לעסקנים במונסי, לא ידעתי למה הוא מתכוון, אני הייתי שנה אחרי החתונה ולא עסקתי כלל בפעילות ציבורית". 15 שנה אחרי הוא הבין.

אחד הדברים בעשייתו של וידר שגרם לקידוש ה' עצום ולשיח בכלי התקשורת ברחבי ארצות הברית, היה לאחר רעידת האדמה במדינת האיטי שבצפון אמריקה ב-2010. וידר כיהן אז, במקביל לתפקידו כחבר מועצת המנהלים של בתי הספר, כסגן ראש עיריית ספרינג וואלי, והתרים כ-100 אלף דולר לצורך סיוע הומניטארי. משלחת מיוחדת שיצאה מספרינג וואלי להאיטי כללה מכולה ענקית של תרופות וכן אחיות ואנשי הצלה.

וכך כותב כתב ה'ניו יורק טיימס', שהגיע לספרינג וואלי כדי לסקר את משלחת הסיוע שיצאה להאיטי: "בספרינג וואלי יש תערובת של חסידים יהודים, לטינים, שחורים והיספנים, כך שמבחינה דמוגרפית, לא היה שום דבר יוצא דופן בסצנה בבניין העירייה, כשגברים חסידיים מזוקנים במעילים השחורים הארוכים שלהם והמון אנשים שחורים, מתנדבים, מתרוצצים באולם הכניסה, עם ציוד רפואי, קביים ומזוודות שחורות גדולות ואווירה של פעילות בלתי פוסקת.

"ובכל זאת, החסידים וההיספניים מוצאים את עצמם תמיד בעולמות נפרדים או מתחרים. אף על פי כן, במשך יום אחד היה ראש עיריית ספרינג וואלי, נוראמי פ'יסמין, וסגנו החסידי, אהרון וידר, עסוקים בניהול כל הפרויקט הזה, למרות התהום התרבותית שמפרידה ביניהם.

"אסון אחד לא יגרום להיספניים ולחסידים להתאחד לאורך זמן, לעתים קרובות הם מסוכסכים על השליטה החסידית במועצת המנהלים של בתי הספר באזור שאליהם היהודים שולחים את ילדיהם. יש קרבות תכופים על יעוד וצפיפות ופיתוח, ומעט מאוד הזדמנויות לשתף פעולה זה עם זה. ובכל זאת, כשני תריסר מנהיגים אזרחיים אורתודוכסים והיספניים התאחדו בפעם הראשונה", מסיים כתב ה'ניו יורק טיימס' את כתבתו.

סיפור נוסף של קידוש ה', שהגיע גם לרשת הטלוויזיה CBS, אירע לפני כשנה: "היה ילד כבן שנה וחצי, בן למשפחה מקסיקנית שנדרס למוות סמוך לביתו, המשפחה חסרת הכל לא הצליחה לממן את הלווייתו, הם הניחו קופה במכולת בסמוך לביתם כדי שיתאפשר להם לממן את ההלוויה והקבורה. במהלך היום נאספו כמה מאות דולרים בקופה, אך לקראת הערב נגנבה הקופה מהמכולת".

"המשפחה הייתה חסרת אונים ושבורה", מספר וידר ל'יום ליום', "לא מספיק שאיבדו ילד קטן, אפילו להתאבל עליו כמו שצריך לא מאפשרים להם. הסיפור הגיע לידינו ומיד ארגנו קמפיין ברשת ובאזור וגייסנו בתוך שעות 2500 דולר למימון ההוצאות".

וידר יחד עם שני עסקנים חרדיים נוספים הגיעו לבית ההלוויות לתת להם את הכסף. "הדוד של הילד אמר לי בהלוויתוו, עזרת ככה לאחיין שלי, איך אני יכול להוקיר לך טובה. אמרתי לו, אם יגיע אליך מקרה שבו מישהו אחר נמצא בצרה ואתה תוכל לסייע לו, הסיוע שתיתן לו יהיה כמו שהחזרת לי טובה".

שלוחא דרבנן

אהרן בן ציון וידר הוא אמנם חסיד בעלזא, אך בשונה משליחי ציבור אחרים שמשתייכים לקהילה אחת והקהילה השנייה מרגישה מקופחת, שמו של וידר יצא למרחוק כאחד שמסתדר עם כל הקהילות. גם אצל הגויים, כפי שפירטנו, הוא אהוד ומקובל, גם בעקבות הסיוע לחינוך הכללי בתפקידו כחבר מועצת המנהלים של בתי הספר וגם בקידוש ה' במקרים מיוחדים כמו בהאיטי וכדומה.

תושב מונסי במשך שנים רבות אומר בשיחה עם כתב 'יום ליום': "הלוואי שבארץ היו עסקנים שמקובלים ככה על כל החצרות והרבנים. מסופר על עיירה חסידית באירופה שהתווכחו מאיזו חסידות יבחרו את השוחט של העיירה, עד שקם חכם אחד ואמר: 'נבחר את השוחט הטוב ביותר, ואז נריב לאיזה אדמו"ר הוא ילך'. כך זה אצל וידר, הוא עוזר לכולם ומקובל אצל כולם, בסאטמר, ויז'ניץ, סקווער, וגם הרבנים של שאר הקהילות".

"כשנבחרתי לתפקיד נכנסתי למורי ורבי כ"ק האדמו"ר מבעלזא בארץ הקודש", מספר לנו וידר בראיון. "רציתי להתייעץ איתו על דרכי פעולה, אך הוא סירב לומר לי כיצד לנהוג ואמר לי: בעניינים אישיים אני הרב שלך, אבל במה שנוגע לעשייה ציבורית, אתה צריך לשאול את הרבנים המקומיים.

"וכך אני עושה, אני נפגש לעתים תכופות עם הרבנים של כל הקהילות, הייתי נפגש עם הרב של חסידות מונסי, שכעת התמנה לאדמו"ר, עם הדיין של בעלזא, אני נכנס רבות למעונו של כ"ק האדמו"ר מסקווער עם הגאון ר' משה גרין ועוד".

כשווידר מספר על רב קהילת ויז'ניץ מאנסי, אי אפשר שלא לבקש ממנו להשמיע מעט מזיכרונותיו על כ"ק האדמו"ר זכר צדיק וקדוש לברכה, שהלך לעולמו לפני כשבועיים. "אחד הדברים החשובים ביותר לאדמו"ר היה עניין העירוב, כשהאדמו"ר ביקש להקים עירוב מהודר, נוצרה לנו בעיה. היה כאן כביש גדול שעבר באמצע והיווה מקור לבעיה הלכתית סבוכה. לא אלאה אתכם בפרטים ובכך שהיה צורך בפעילות רבה כדי לאפשר את בניית העירוב כהלכה, אך בסוף הצלחנו לעשות זאת. כשנכנסתי לאחר מכן ודיברתי עם כ"ק האדמו"ר זצוק"ל, קיבלתי פתאום צ'אפחה, וקפצתי בבהלה, זה לא היה מקובל אצלו לתת צ'אפחות. לאחר מכן שאלתי את הגבאי והוא אמר לי שלאנשים קרובים מאוד הוא נוהג לתת צ'אפחה. שאלתי אותו למה לא אמרת לי קודם, שאני לא אקפוץ בבהלה, 'מאיפה לי לדעת שייתן לך צ'אפחה', ענה לי, 'כנראה מה שעשית בעניין העירוב היה כל כך חשוב עבורו שאתה חשוב לו בזכות זה'".

בית הנבחרים

רוקלנד קאונטי שבארצות הברית, הנו מחוז שבו מתגוררים למעלה מ-300 אלף איש, והתקציב השנתי שלו הוא כמיליארד דולר. ב-2011 התמודד וידר על מקום בבית הנבחרים של מחוז רוקלנד קאונטי, לאחר שגבר על מועמד ממוצא היספני שהתמודד מולו בפריימריז הפנימיים במפלגה הדמוקרטית והפסיד, ולאחר מכן התמודד מולו בבחירות הכלליות ברשימה עצמאית ושוב הפסיד, אך הפעם בהפרש של ארבעים אחוזים, כשגם ההיספאניים הצביעו לווידר ולא למועמד ההיספאני.

וידר היה הנציג החרדי הראשון בבית הנבחרים ברוקלנד קאונטי, וגם שם היה רצוי בפני חבריו, מה שהביא שנתיים לאחר מכן למינויו כיו"ר.

"כשנכנסתי כחבר בית הנבחרים, בין השאר בוועדת הכספים, המחוז היה על סף פשיטת רגל, ברוך ה' כיום יש עודפי תקציב". כשנבחר ווידר לתפקיד, אחד הדברים המרכזיים שהיו על סדר יומו היו עניין החינוך בראמפו. "אחת הסיבות שזכיתי לתמיכה כל כך רחבה בין הגויים היתה בגלל כהונתי כחבר מועצת המנהלים של בתי הספר וגם כסגן ראש עיריית ספרינג וואלי. ואכן כשנכנסתי לתפקיד נלחמתי לשפר את תקציבי החינוך במחוז ראמפו, שבו הכרתי את המצוקה היטב", הוא מספר ליום ליום.

כשאנחנו מבקשים מווידר לספר לנו על מה שהוא רואה כהצלחה מרכזית בתפקיד כחבר בית הנבחרים, הוא בוחר אירוע שכותב השורות מכיר היטב: "יש אזור של כמה רחובות בספרינג וואלי שסבל במשך שנים רבות מהצפות קשות מהנהר הסמוך, בכל פעם שהיה יורד גשם מעט יותר מהרגיל. הגשר שעבר מעל הנהר באחד המקומות לא אפשר מעבר של מספיק מים, מה שגרם לכך שבכל פעם שזרם המים מתחזק, הנהר עולה על גדותיו, מציף את הבתים בסמוך וגורם לנזק עצום. באחת השנים הדבר אף גבה חיי אדם, כשילד קטן נהרג".

המצב באזור הגשר היה בגדר קטסטרופה, פעמים מספר ניסו לשפץ את הגשר ודבר לא עזר, כל אחד שהיה צריך להיבחר לאיזה שהוא תפקיד באזור היה מגיע למקום, מצטלם, מבטיח הבטחות, ולאחר שנבחר היה אומר שזה בתחום אחריותו של מישהו אחר, כשבינתיים מדובר בנזק עצום, ומחירי הבתים באזור ירדו בשווים בכ-50%.

"עבדתי על זה זמן רב", ממשיך וידר, "מדובר בבירוקרטיה הזויה, על פי חוק אסור לשנות את תוואי הנהר, וכל אחד מחמשת הגורמים הרלוונטיים הציע פתרון אחר שלדעתו יפתור את הבעיה וסירב להצעה שצד אחר הציע. לבסוף הצלחתי להביא תוכנית בעלות 20 מיליון דולר, ואחרי מאמצי שכנוע ופגישות בלי סוף הצלחתי לקבל את תמיכת חמש הרשויות השונות שאחראיות לפתרון הבעיה".

וידר מדגיש באוזנינו עד כמה המאמץ היה קשה: "אם הייתי נדרש היום לעשות את זה, כשאני יודע מה מצפה ממני, הייתי יורד מזה ולא עושה את זה". אך כנראה המאמץ השתלם. "עד היום אני מקבל טלפונים אחרי כל סערת גשמים מאברכים שמספרים לי שברוך ה' הכול יבש".

שנתיים לאחר מכן עדיין נמשכה המלחמה כדי להביא את האזור לחזור לשוויו הנדלנ"י. "האזור הוגדר כמוכה הצפות וכל מי שהתגורר שם נאלץ לשלם מדי שנה אלפי דולרים כביטוח מפני הצפות כדי לקבל משכנתא, נלחמנו במשך שנתיים, כולל תקציב של 150 אלף דולר, כדי להוציא את האזור מההגדרה".

וידר מציג את ההצלחה בטיפול בהצפות

תוך כדי השיחה שנסבה על פעילותו הפוליטית והציבורית, אנו מנסים להבין עם אהרון בן ציון וידר את הנסיבות שהובילו אותו להתמודד דווקא במפלגה הדמוקרטית ובכלל מנסים להבין את החברות המוזרה של רוב יהודי ניו יורק במפלגה הדמוקרטית, זו שרחוקה יותר מישראל לעומת המפלגה היריבה של הרפובליקנים.

"בניו יורק יש רוב מוחלט למפלגה הדמוקרטית, כך שבדרך כלל הנציג של המפלגה הדמוקרטית הוא זה שזוכה בסוף", הוא מסביר ליום ליום, "כך שהבחירות האמתיות נערכות בפריימריז בתוך המפלגה הדמוקרטית. בקריית יואל לדוגמא, המפלגה הרפובליקנית שולטת, ועל כן החרדים חברים במפלגה הרפובליקנית. החברות במפלגה הדמוקרטית אינה קשורה לעמדות שלנו בעניינים ארציים ומדיניים, רוב החרדיים בחרו בטראמפ בבחירות לנשיאות", הוא מציין.

האם במהלך הקמפיינים השונים או בתקופה הסוערת שהייתה אז חשת באנטישמיות? אנו שואלים, ור' אהרון בן ציון משיב: "לא. לא היו במהלך מערכות הבחירות השונים קמפיינים עם מוטיבים אנטישמיים.

"היה מקרה אחד לפני שנים מספר שנשלחה אלי תמונה של שבוי דאע"ש לפני עריפת ראשו, כשעל ראשו תמונה שלי, המשטרה חקרה את האירוע, אך לא הגיעה לכתובת השולח, בחודשים שלאחר שליחת התמונה הוצבה אבטחה מחוץ לביתי, אך ברוך ה' לבסוף הגיעה המשטרה למסקנה שאין חשש לחיי".

וידר, אגב, אף החל בתהליך קבלת רישיון נשיאת נשק בשל האירוע הלז, אולם בסופו של דבר, לאחר שהרישיון כבר הושג החליט וידר שלא להחזיק באקדח, זאת מהסיבה האמורה שלדברי המשטרה אין עוד סכנה.

האמת שאחרי השיחה הארוכה שבה גזלנו מעט מזמנו העמוס ממילא של ר' אהרון בן ציון, לא רצינו להאריך עוד, אבל להיפרד מהר כל כך לא יכולנו וביקשנו להציץ קמעא אל היומן והלו"ז המלא.

"אני עכשיו יוצא מישיבה בעניין התקציב לשנה הבאה למחוז", הוא אומר לנו בחיוך ומוסיף: "מוקדם יותר היום הייתי בפגישה בארגון המסייע לילדים חרדים חולים.

"אתמול הייתי בפגישה במנהטן כדי לפעול למען המגזר החרדי, התבקשתי על ידי בית הנבחרים להשתתף מחר במפגש מיוחד עם ראש מדינת ניו יורק שמגיע לסיור בעיר, אך לצערי לא אוכל להשתתף. בין לבין אני כל הזמן מקבל שיחות טלפון מאנשים הנזקקים לסיוע, כך למשל עכשיו סיימתי שיחת טלפון בניסיון לעזור למשפחה שעברה לגור במאנסי ויש להם ילד מיוחד שאינם מצליחים להכניס אותו למוסד חינוך ראוי", הוא משתף אותנו.

כשאנו מבינים כי כל שנייה נוספת עלולה לגרום למעשי חסד רבים להתעכב, אנו נפרדים בידידות רבה מר' אהרון, לא לפני שהוא מבקש כמובן להדגיש כי הכול נעשה בסיעתא דשמיא ולא מכוחו בלבד. את האמת? עם הספק כזה אין ספק שהכול זה סיעתא דשמיא.

וידר בביקור במעונם של גדולים ישראל במהלך ביקור בישראל ללאחר שנבחר לתפקיד בפעם הראשונה