החלה יציקת כיפת גג בית הכנסת תפארת ישראל בעיר העתיקה שנחרב על ידי הערבים. בית הכנסת הרוז'ינאי העתיק, משופץ בימים אלו לקראת פתיחתו מחדש. בית הכנסת תפארת ישראל של חסידות באיאן ברחוב מלכי ישראל בירושלים, נבנה אף הוא עם כיפת גג דומה.
שמו של בית הכנסת 'תפארת ישראל' נקבע על שמו של הרה"ק קדוש ישראל מרוז'ין זצלה"ה, אשר תרם מהונו את הסכום שנדרש לרכישת הקרקע, במקביל לניסיונות נמרצים של הכנסיה הרוסית לרכוש אותו לצורך הקמת בית תיפלה נוצרי במקום. בעקבות רכישת המתחם על ידי חסידיו של הרה"ק מרוז'ין, נאלצו הנוצרים לקנות שטח חלופי מחוץ לחומות העיר העתיקה, זהו המתחם הידוע בכינוי 'מגרש הרוסים'.
המבנה עצמו היה בן שלוש קומות, והוא בלט בגובהו מעל כל המבנים ברובע היהודי. הוא התפרס על פני 11 מטרים על 11 מטרים. בקומה התחתונה שכן מקווה טהרה, בקומה האמצעית שכנו בית מדרש, בית 'הכנסת אורחים' ותלמוד תורה, ובקומה העליונה היה ההיכל הגדול שהכיל מאות מתפללים והיה מפה לפה. המסורת הירושלמית מספרת כי רבים ממתפללי בית הכנסת הביאו כיסאות מבתיהם מאחר ולא נותרו מקומות ישיבה פנויים.
הרוח החיה בהקמת בית הכנסת היה ניסן ב"ק שהיה איש ציבור ירושלמי ומראשי חוג החסידים בירושלים. ב"ק נזכר בפרסומים השונים גם כאדריכל בית הכנסת. לפי מחקרה של פאינה מילשטיין, סביר שאדריכל מגרש הרוסים, מרטין איוונוביץ' אפינגר היה מי שתכנן, או לכל הפחות ייעץ לניסן ב"ק בעת הקמת בית הכנסת. ניסן ב"ק גם היה גבאי ראשי בבית הכנסת עד למותו בשנת 1899. עקב כך נקרא בית הכנסת בפי תושבי ירושלים ביידיש: 'נישע'ס שול' כלומר בית הכנסת של ניסן ומכאן שמו השני של בית הכנסת 'ניסן ב"ק'.
כלי כסף וזהב רבים נשלחו לבית הכנסת, מחסידים ברוסיה וברחבי אירופה. בניית בית הכנסת עלתה הון רב ובשלב מסוים אזל הכסף, ולא ניתן היה להשלים את הבנייה. כך נשאר בית הכנסת ללא כיפה.
בחודש נובמבר 1869 ביקר הקיסר פרנץ יוזף בירושלים (כחלק מסיורו במזרח התיכון לרגל טקס פתיחת תעלת סואץ שהתקיימה ב-17 בנובמבר), ובמהלך ביקורו ראה את בנין בית הכנסת שעוד לא הושלם. לפי האגדה הקיסר הביע את תמיהתו מדוע אין לבנין כיפה, ונענה בתשובה: "אדוננו הקיסר, בית הכנסת הסיר את כובעו לכבודך", תשובה אשר מצאה חן בעיני הקיסר. בעיתונות התקופה דווח כי הקיסר תרם סכום של אלף פרנק צרפתי לבניית בית הכנסת.
כיפת בית הכנסת נצבעה בצבע ירוק והדבר הרגיז את המוסלמים שכן הצבע הירוק מקודש בקרב המוסלמים. בעיתון הלבנון מכ"ב אלול, תרל"ג (25 בספטמבר 1872) מסופר על כיפת בניין בית הכנסת תפארת ישראל באלו המילים:
"הישמעאלים ישומו וישרוקו ויחרקו שן בקנאתם… ומה עצמו חרונם בראותם הצבע הירוק אשר על כיפת בית הכנסת, כי צבע ירוק קדוש הוא לישמעאלים…"
בעיתון הצבי משנת 1887 (יט באייר, תרמ"ז) כתוב כי הברון רוטשילד שידע שצבע הכיפה הירוק גורם לעוינותם של המוסלמים כלפי בית הכנסת, שלח כסף לגבאי בית הכנסת ניסן ב"ק למען צביעת כיפת בית הכנסת בצבע אחר.
מהמבנה המקורי שרדו רק שרידי החזיתות המערבית והדרומית ועל כן הוכנה התכנית לשיקום ושחזור בית הכנסת על רקע עבודת מחקר מעמיקה, בשיתוף עם רשות העתיקות ותוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות במטרה לשחזר את המבנה באופן הנאמן ככל הניתן למראהו המקורי.
בית הכנסת עבר בירושה לחסידות באיאן, יחד עם שאר החזקות של הרה"ק מרוז'ין בארץ הקודש, ביניהם מעמד ההדלקה המרכזי והמסורתי בל"ל בעומר על גג ציון רשב"י באתרא קדישא מירון.
צפו בתמונות עדכניות מהימים האחרונים מבניית כיפתו המרשימה של בית הכנסת.
