מי אמר שהליך משפטי חייב להיות מייגע? הסיפור הבא, המתרחש בימים אלו בישראל, מלמד כי לבית המשפט ניתן אף לגשת בצורה קומית, ואולי אף לזכות לתשובה משעשעת מהשופטת.
זהו סיפורו של אזרח אשר קיבל דו"ח משוטר בגין העובדה שצעד ברחוב ללא מסכה על פניו, בימים בהם מגיפת הקורונה השתוללה בישראל במלוא עוזה ולכן הטילו חובת עטיית מסכות גם בשטחים פתוחים.
האזרח פנה לבית המשפט וביקש לבטל את הקנס ואת המשפט. לחלופין ביקש לאפשר לו לצפות בצילומי מצלמת הגוף של השוטר, וכתב עוד כי בתאריך שנקבע לדיון ישהה בחו"ל וביקש דחייה.
כך כתב במכתב הפניה לרשות השופטת: "בבוקר שטוף שמש נחמד לקחתי את בתי הקטנה לגן. ביד אחת מסכה, בשנייה קורקינט של הילדה ובפי בורקס גבינה. פחות מ-50 מטר מהבניין בדרך אל הגן – כאשר השביל ריק ללא אנשים ובחוץ שקט דממה, הגיח שוטר מרחוק וניסה לעשות מהומה. בתי הקטנה מאוד נבהלה. היא פתאום ראתה את אביה כפושע נורא! הסברתי לשוטר שלא סיכנתי אף אחד. אפשר לראות במצלמה באמת שהיינו לבד! אך מכיוון שהשוטר היה נטול עבודה כי באמת היה בחוץ שקט דממה, הוא שכח באמת מה מטרת המסכה. כשביקשתי ממנו להפעיל שיקול דעת ולהסתפק באזהרה (הרי לא סיכנתי אף אחד ובידי היתה מסכה ובפי בורקס גבינה) הוא החליט שאני אהיה הקורבן התורן ושלח את ידו לפנקס המכוון, ובום! מבוקר נחמד שהתחיל, לקנס של 500 שקלים מבחיל. ברצוני לבקש את ביטול הקנס וגם את המשפט, הרי בחוץ עבריינים ופושעים, וחבל על זמנם היקר של כל האנשים החשובים".
שופטת בית משפט השלום בפתח תקווה רבקה גלט פסקה בנימה משועשעת: "בלדה לדו"ח, קורקינט ובורקס גבינה, והכל בעטייה של מסכת קורונה. תואיל התביעה לצפות בסרטון, ולתור אחר רמז לפתרון: שמא נקלטו במצלמת השוטר – עקבותיהם של שומשום או קצח, או סתם פירור סורר… ושמא הופרה דממת הבוקר (טרם הקנס 'המבחיל') בקול פצפוץ פריך של בצק עלים מהביל", ופסקה כי הדיון יידחה עד שובו של מקבל הדו"ח מחו"ל.
חזקקקקקקקקקק סוף סוף מישהו מקורי במדינה הזאת.!
חחחחחחחחחחחחחחחחח אהבתי איזה קולללל נתן לי רעיונות