עמידה בתור אינה זרה לתושבי קובה. הקובנים עומדים לפעמים שעות בתור למוצרים שונים, החל בלחם וכלה במשחת שיניים, וכל זאת תחת שמש קופחת בלי יכולת לצאת, ובלי גישה למי שתייה. נוסף על כך תמיד מקנן בהם החשש, שבסופו של דבר יתברר כי העמידה בתור הייתה לשווא, והם ייצאו בידיים ריקות.
החוויה המפוקפקת הזו שהקובנים מתמודדים איתה כבר קרוב ל-60 שנה של שלטון קומוניסטי, הוכבדה והחמירה עקב מגפת הקורונה, שפל כלכלי חמור והידוק הסנקציות שהטילה ארה"ב על קובה. מירנדה (47) עקרת בית, התייצבה בתור בסביבות השעה אחת בלילה ועזבה בחלוף כ-11 שעות, סמוך ל-12 בצהריים. "זה היה שווה לי, כי מצאתי הכול. עכשיו אלך לנוח קצת, ואז בחזרה לתור", היא אומרת בדרכה הביתה עם שני ליטרים של שמן, שתי חבילות עוף, קצת בשר טחון וחומר ניקוי.
המחסור פוגע בכולם. אפילו האמידים צריכים להתמודד עם התורים המשתרכים, אם כי הם משלמים לעיתים לאנשים אחרים כדי שיעמדו במקומם. אלה שידם משגת מגיעים חמושים בחטיפים, מים, קפה או ספסל מעץ לשבת עליו. לעיתים מתערבת המשטרה כדי לשמור על הסדר בתורים המשתרכים לאורך מאות מטרים.
בשוק בבירה הוואנה, שעה לפני הפתיחה, מכריזים שהיום יש חמישה מוצרים זמינים – שלל לא שגרתי, ששולח רעד של התרגשות לאורך התור הכולל כ-400 קונים מלאי-תקווה. עד מהרה נרשמת אכזבה. המלאי מספיק ל-250 קונים בלבד. "זה מבזה", רוטן רולאנדו לופז, פנסיונר בן 66, שלא זכה להימנות עם בני המזל. כמה עשרות מבין חסרי המזל ממהרים ליצור תור ליום הקניות הבא, כשהם ממנים "שומרי לילה", לוודא שאיש לא יאבד את מקומו. "זה המאבק היומיומי של הקובני. מה עוד אפשר לעשות?", שואלת מריה רוזבל, בת 55.