עו"ד דוד שמרון, שהציע לראש הממשלה בנימין נתניהו להקליט את השיחות עם מו"ל ידיעות אחרונות, ארנון מוזס, ואף לדובב את מוזס באותן שיחות, טרם זומן למשטרה למסירת עדות בחקירה המשטרתית המתקיימת בימים אלה.
על פי דיווחו של יואב יצחק באתר מחלקה ראשונה, נתניהו פנה לשמרון ואמר: "מנסים לסחוט אותי". "תקליט את השיחות", הנחה שמרון את נתניהו. שמרון הוא שפנה לארי הרו כדי שימסור לידיו של נתניהו מכשיר הקלטה. נתניהו פעל במדויק לפי הייעוץ שקיבל. בשיחות שקיים ב-4 עיניים עם מוזס הוא החזיק את המכשיר בכיסו והקליט את אותן שיחות.
עדותו של שמרון חשובה כדי להבין מה באמת אירע. שכן שמרון הוא האיש שיכול להעיד על הסיכום המוקדם עם נתניהו: "לא לשבור את הכלים" בשיחה – למרות תכניה הסחטניים הצפויים – אלא לנסות ולדובב את מוזס, ככל שניתן, ולמשוך אותו בלשונו. כל זאת כדי שניתן יהא להוכיח, ככל שיהא צורך בכך, את אמצעי הסחיטה שהופעלו נגדו.
עדותו של שמרון נחוצה ואף קריטית להגנתו של נתניהו. שכן שמרון הוא האיש המרכזי שיכול להעיד על העדר כוונה פלילית מצד נתניהו; על-כך שנתניהו נערך, מבעוד מועד, לסחיטה; וגם על-כך שנתניהו לא התכוון באמת לדברים שאמר למוזס, היינו: הוא לא התכוון לסייע לו בשום דרך להגביל את תפוצת עיתון ישראל היום.
מי המדליף?
בהודעה לתקשורת של מפכ"ל המשטרה, אמר רוני אלשיך: "אנו עושים עבודת קודש טהורה ישרה ומקצועית. אני מברך את המשטרה שהיא יודעת לעבוד מקצועית ולא להדליף מחדר החקירות. העיתונאים יודעים מאיפה מגיע המידע. מותר לטפוח לעצמנו על השכם". אם ההדלפה אינה מגיעה מתוך המשטרה, מי הוא המדליף? האם המשטרה חוקרת מי מדליף את התמלילים?
אמנון לורד כותב כך: "כל חכמי התקשורת המנוסים, החל בעיתונאים בכירים וותיקים וכלה במשפטנים בעלי קשרי תקשורת רבים, משוכנעים שהדליפה של תמלילי "השיחה" מגיעה מהמשטרה. הכל על סמך ניסיונם רב השנים. דיברתי עם אחדים מהם אחרי שחשבתי על אפשרויות נוספות חוץ מהמשטרה. אם ניקח כנתון שזה לא מהמשטרה, זה אומר שקטעי התמלילים הם חלק קטן ואולי מטעה לגבי אופי הפרשה בכללותה. חזור לטענתו הראשונה של נתניהו שמדובר בניסיון סחיטה. לאחרונה לא שומעים את הטענה הזאת שוב, אך זה לא אומר שלא היה בה ממש.
"מה שכדאי לקחת בחשבון הוא שמלחמת נוני־ביבי לא פסקה לרגע, והיא נמשכת גם עם התפתחות החקירות. עיתונאים אינם חוקרים מהו מקור ההדלפה שתחקירן זה או אחר מפרסם כהישג עיתונאי רציני ביותר. אבל התשובה לשאלה הזו אמורה לספק פתרון חלקי לתדהמה הגדולה המלווה את כל הפרשה. דרך פריזמת מלחמת נוני־ביבי אפשר להבין כמה מתוצאות הלוואי: נפתלי בנט מתבטא בביטול לגבי תיקי החקירה ואומר שעל סיגרים לא הולכים לבחירות; ראש הממשלה נתניהו מופיע בסיעת הליכוד, וכולם פחות או יותר ניגשים אליו כמו בחתונה ומנשקים את כף ידו.
"הרושם הוא שכל הקואליציה על סביבותיה הפכה לסיעת פודלים מאוד ממושמעת. אין הרבה נהמות תמיכה, אבל גם אף אחד לא מביע אי־אמון בראש הממשלה. כך גם מי שראה את 'ידיעות אחרונות' בימים האחרונים מזהה גורילה על ריטלין. משהו שפוף יותר, מתון יותר. מבין שני הטיטאנים, מוזס זומן ליותר חקירות. כך זה נראה. גם בכיר העיתון העורך רון ירון זומן. מה זה אומר?" תמה לורד.
הרי כולנו יודעים מי נתן ת'טון לחקירה ולמה בכלל פתחו ת'חקיאה על כאלו דברים מטופשים