התקפותיו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על כלי התקשורת השונים מעוררות לא פעם תחושת אי נוחות. הן האופן שבו הוא מתנסח והן הזמן הרב שהוא מקדיש לכך גורמים למבוכה גם בקרב תומכיו. אלא שהתנהלותה של התקשורת בסוגיית "האנטישמיות הגואה בארצות הברית" בכלל ובדיווחים על וונדליזם מחריד בבית העלמין היהודי במיזורי בפרט, מלמדת כי אובססיית חשיפת ה"פייק ניוז" שלו היא כמעט מתבקשת.
מה היה לנו? ביום שני בבוקר דיווחו כלי התקשורת בהרחבה על השחתת בית הקברות היהודי שבסנט לואיס, מיזורי. הדיווחים לוו באמירות – מפורשות יותר ומפורשות פחות – על אחריותו של טראמפ לאירוע האנטישמי. פוליטיקאים שונים מהשמאל אף האשימו אותו בכך שהוא לא מגנה את האירוע מה שהתברר כהאשמת שוא לאחר מספר שעות.
אז טראמפ גינה, אבל התחושה היתה שאכן קרה פה משהו חסר תקדים: בית קברות יהודי הושחת בארצות הברית. היכן שמענו על דבר כזה? האמת שלא שמענו. אבל לא בגלל שזה לא קרה, אלא פשוט דאגו שלא נשמע על זה. מתברר כי בשנת 2015 ובשנת 2016 התרחשו אירועים דומים בשני בתי עלמין בארצות הברית (הראשון בדלוואר והשני ברוקלנד), אבל אלו עברו בקול דממה דקה. בלי להאשים את הנשיא, בלי לראיין יהודים (תומכי קלינטון) מבוהלים ובלי לחכות לגינוי מהבית הלבן.
בתמונה: בית העלמין שחולל ברוקלנד לפני כשנה
יאמרו מתנגדיו של טראמפ: גם אם בנושא הזה אכן לא מדובר במשהו חדש, הרי שהעליה באנטישמיות הכללית בארה"ב היא ברורה ותלולה. למעשה הטענה הזו כל כך מושרשת עד שגם תומכיו של טראמפ לא מכחישים אותה. אלא שגם כאן באים לעזרת טראמפ נתוני האמת – והם חד משמעיים: העליה התרחשה דווקא בשנותיו של אובמה. עידן טראמפ מתאפיין – לפחות לעת עתה – בעמידה במקום או בירידה.
"דווקא בשמונה שנות כהונתו של הנשיא הקודם, ברק אובמה, הפכו הקמפוסים בארה"ב לכר פורה של שנאה תהומית לישראל ולתמיכה במי ששואפים לחסל את המדינה היהודית", כותב העיתונאי גלעד צוויק באתר 'מידה', ומפרט: "לפי דו"ח של 'הליגה נגד השמצה', גוף המשויך לשמאל הפוליטי בארה"ב ושהביע תמיכה בהילרי קלינטון בבחירות האחרונות, בשנים 2015-2014 נערכו באוניברסיטאות ובמכללות השונות ברחבי ארה"ב 520 אירועים "אנטי ישראליים" – זינוק של 30 אחוז לעומת שנים קודמות. מרבית האירועים נגד ישראל אורגנו על ידי גופים הקשורים לתנועת החרם האנטישמית (BDS), השוללת את זכות קיומה של ישראל ומשויכת כולה לשמאל האמריקני הקיצוני. "קיימת עוינות הולכת וגוברת כלפי סטודנטים יהודים ופרו־ישראלים בקמפוסים האמריקנים", נכתב בדו"ח.
ב'ליגה נגד השמצה' הפצירו בדיקני האוניברסיטאות ובמרצים השונים לצאת נגד האווירה המאיימת כלפי תומכי ישראל בקמפוסים, אך בקשות אלו זכו להיענות מועטה. סביר להניח כי אמירה נחושה ונחרצת מצד הנשיא אובמה נגד התופעה הייתה מסייעת למלחמה באנטישמיות באקדמיה האמריקנית, אך הכרזה כזו לא הגיעה. מנגד, דווקא ממשל טראמפ היה זה שהגדיר באופן חד משמעי את ה-BDS כ"תנועה אנטישמית", ושם לעצמו יעד "לקצץ את כנפיה" של תנועת החרם בקמפוסים האמריקניים. יצוין גם כי השגרירה שמינה טראמפ לאו"ם, ניקי היילי, הייתה המושלת הראשונה בארה"ב שחוקקה במדינתה, דרום קרוליינה, חוק נגד ה-BDS.
האנטישמיות שפשתה בקמפוסים במהלך כהונתו של אובמה השפיעה לרעה גם על תחושת הביטחון הכללית של יהודי ארה"ב. בשנת 2015 אירעו 941 תקריות אנטישמיות ברחבי אמריקה, לעומת 912 בשנה שקודם לכן. מספר התקיפות האלימות נגד יהודים כמעט הוכפל ב-2015. יצוין כי כמות התקריות האנטישמיות בארה"ב נמוכה משהייתה בתחילת שנות האלפיים. בנוסף, נתוני ה-FBI מלמדים כי באופן עקבי, האוכלוסייה המותקפת ביותר על רקע דתי בארה"ב הם היהודים, המהווים רק 1.8 אחוז מכללי אזרחי המדינה אך סופגים 60 אחוז מפשעי השנאה המתרחשים בה. נתונים עגומים אלו, כאמור, מציגים את תמונת המצב ערב כניסתו של טראמפ לבית הלבן".
בוידאו: בית העלמין היהודי שהושחת בסוף השבוע במיזורי
ומה בנוגע ל"חלוקה" בין התנגדות לישראל לבין אנטישמיות? ובכן, מדובר בחלוקה מלאכותית במקרה הטוב ומיתממת במקרה הרע. צוויק מסביר: "אובמה אמנם הבהיר לא אחת כי הוא מתנגד לתנועת החרם האנטישמית, אך זה לא מנע ממנו לתת לגיטימציה לגופים ולאישים שתומכים ב-BDS. כך למשל אירח אובמה בבית הלבן את ראשי תנועת הפעילים האפרו-אמריקנים, 'בלק לייבס מטר', המכנים את ישראל "מדינת אפרטהייד", מתארים את חיילי צה"ל כ"רוצחים", תומכים בחרם על ישראל והגיעו לביקור בארץ כדי להביע "סולידריות עם פלסטין". במפגש בבית הלבן החמיא אובמה לראשי התנועה כי הם "הרבה יותר מאורגנים מאשר כשאני הייתי בגילם". הילרי קלינטון, שבשמאל ובכלי התקשורת המרכזיים ייחלו לניצחונה על טראמפ בבחירות האחרונות, יישרה קו עם אובמה כאשר השתפכה בפני ראשי 'בלק לייבס מטר' על כך שהם "לא משנים לבבות אלא משנים חוקים, משנים הקצאות משאבים, משנים את הדרך בה המערכת עובדת".
הנשיא הקודם לא היסס גם להכליל את לינדה סרסור, פעילה מוסלמית-אמריקנית שהצדיקה פעולות טרור נגד ישראל ושמשפחתה קשורה לחמאס, ברשימה האקסקלוסיבית של "אלופי השינוי" – תואר שהעניק אובמה לפעילים חברתיים צעירים בחברה האמריקנית. סרסור, שהיתה ממנהיגות 'צעדת הנשים' נגד טראמפ, הביעה בבחירות האחרונות תמיכה נלהבת במועמד הדמוקרטי ברני סנדרס.
העתיד, כך נראה, לא מבטיח מבחינת יחסה של המפלגה הדמוקרטית ליהודים. "אובמה עזב אמנם את הבית הלבן, אך במפלגה הדמוקרטית ממשיכים להפגין סימנים מדאיגים של הקצנה אנטי-ישראלית. בסוף השבוע הבא צפויות להיערך הבחירות לראשות הועידה הדמוקרטית. אחד המתמודדים לתפקיד הבכיר, קית' אליסון, השמיע בעבר אמירות בעלות ניחוח אנטישמי, כשהאיץ במוסלמים האמריקנים להיות מעורבים יותר במשחק הפוליטי "כדי שמדינה של 7 מיליון איש" (הכוונה לישראל), לא תהיה זו שתתווה לכאורה את מדיניות החוץ של ארה"ב במזרח התיכון. בקיץ האחרון טען אליסון כי ישראל מפעילה משטר "אפרטהייד" נגד הפלסטינים בחברון. בנוסף, בכירה במפלגה הדמוקרטית ומנהיגת המיעוט בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, סיפרה במהלך מבצע 'צוק איתן' כי "הקטארים מכנים את חמאס ארגון הומניטרי", כותב צוויק.
צוויק מסכם: "התקשורת הישראלית איננה טורחת ליידע את הצופה או הקורא הישראלי במגמות המדאיגות אצל הדמוקרטים, ומנגד, מעדיפה להדהד מסרים מופרכים הקושרים בין טראמפ להיטלר. העובדות המוצקות שלפיהן נכדיו של הנשיא יהודים, חתנו יהודי, בתו גיורת וכי בדברי הפתיחה שלו במסיבת העיתונאים עם נתניהו הילל טראמפ את ישראל ואת העם היהודי פשוט לא מעניינות את מי שנחושים לצייר את מנהיג העולם החופשי כאויב האנושות".
לסיכום, אפשר לסלוד מסגנונו של הנשיא החדש של ארה"ב, אבל לפחות נכון לעכשיו הוא מנסה לבצע את תפקידו נאמנה, מה שאי אפשר לומר על כלי התקשורת המרכזיים בישראל ובמערב.
התקשורת לוקחת חצאי משפטים ויוצרת מהם מסר מוטעה. התקשורת שטחית ולא מנסה להראות את כוונותיו האמיתיות של האדם אותו היא מסקרת. זה עוול וזה נורא להתמודד מול הנמרים האלה ולצעוק בגרון ניחר את מסריך בזמן שהללו קוטעים אותך, מעלים מישהו בעל רמה נמוכה ממך שאתה צריך להתווכח איתו על דברים פשוטים. בקיצור התקשורת זה סוג של מידע מעוות ומסונן לפי מגמותיו של איש התקשורת לא רודף האמת. וכמובן שיש יוצאים מהכלל.