מלכה, אם לבן חולה סרטן מספרת על הגילוי, רגע השבירה והמסקנה ששברה את ליבה.
"קוראים לי מלכה ואני אמא ל-14 ילדים, עד לפני חצי שנה, היינו משפחה שלווה ומאושרת, בעלי עבד, אני הייתי עקרת בית במשרה מלאה ואפילו הספקנו לחתן 2 ילדים.
חיים, הבן השלישי, היה הפרח של המשפחה, ילד יפה תואר, ברוך כישרונות וטוב לב באופן מיוחד. שום דבר לא הכין אותנו לעתיד המייסר שצפוי לו.
יומיים אחרי שחגגנו לו 18 הוא התמוטט בבית ואיבד את ההכרה, בדרך לבית חולים רמב"ם הספקתי לחשוב על הכל, חוץ מהמחלה הנוראה. עברנו סדרת בדיקות מתישות שבסיומן הודיע לנו הצוות הרפואי: חיים סובל מגידול ממאיר בראש.
מאז החיים שלנו נטרפו. חיים, מותקף בטיפולים אגרסיביים, קשור לצינורות ושקיות כימותרפיה שמטפטפות לתוך הוריד, שורפות את הגוף מבפנים.
אני ובעלי נמצאים לידו במשמרות, מחזיקים את היד הרזה שלו, מנסים לתת לו כח, אבל הנפש שלנו לא יכולה להכיל את הסבל. כשהוא נרדם, אני מרשה לעצמי לבכות, מרטיבה את הפיג'מה שלו בדמעות ומתפללת שהסיוט הזה יגמר מהר"
אמש שוחרר חיים מאשפוז ממושך בבית החולים כשהוא קרח לגמרי. " זה היה הרגע הכי קשה בשבילו" מספרת מלכה.
חיים ישב על הספה באפיסת כוחות ופתאום לחש:
"כולם סובלים ממני, בגללי אבא לא יכול לעבוד, בגללי אין אוכל בבית. בגללי אלישבע לא נסעה למחנה של הסמינר. אמא, אל תדאגו לי כל הזמן, אבא יכול לעבוד כרגיל, אני אסתדר לבד באשפוז וכל התרופות הטבעוניות האלה יקרות מידי, תוותרו עליהן"
"תפסיק!" צנחתי לידו, מתייפחת בלי שליטה, "אנחנו נעשה הכל בעולם בשבילך, אנחנו צריכים אותך בריא וחזק ואסור לנו לחשוב על כל מה שקורה בדרך"
מאוחר יותר הבנתי שהוא צדק. אנחנו מאבדים הרבה מידי בקרב על החיים שלו. בבקשה, תעזרו לנו להתמודד כלכלית, להחזיק את הבית שלא יקרוס ולהציל את חיים.
