כמו הרבה סיפורים טובים, גם הסיפור הזה מתחיל כמעט ב'מקרה'. הגאון רבי שלמה קניבסקי שליט"א, בנו של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א, עומד בראשות הישיבה לצעירים "תפארת ציון", כאשר על הפרק מונח רעיון שרבים דוחפים אליו ומעודדים את הקמתו: פתיחת ישיבה גדולה, שתהוה המשך להצלחה החינוכית והלימודית של "תפארת ציון".
כמו כל דבר בחייו, גם את השאלה הזו מניח רבי שלמה על שלחן אביו הגדול שליט"א, ששומע את צדדי השאלה, ומכריע בדעתו:
"לא, ר' שלמה, אל תיגש לזה. העמידה בראשות ישיבה, מחייבת מטבעה גם אחזקה כספית, הגוררת נסיעות לחו"ל וביטול תורה. אין התועלת שווה בהפסד".
הדיון, כך נראה היה, תם. בעודו יורד את המדרגה האחרונה בגרם הצמוד לבית ברחוב רשב"ם, פוגש, 'במקרה', רבי שלמה את ידידו הותיק, ר' נפתלי צבי שפריי זצ"ל, איש חדור להט של עשיה והגדלת תורה. ר' שלמה מספר לו על ההצעה ש'נפלה' בבית למעלה, אלא שהרב שפריי מבקש ממנו: הבה נסור שוב, יחדיו, למעונו של האבא.
בחדרו של מרן שליט"א התחייב הרב שפריי על נטילת עולה הכלכלי של הישיבה באופן בלעדי, מה שהביא את מרן שליט"א לברך את בנו שליט"א בברכת הדרך ולהכריז על הקמת הישיבה החדשה – "קרית מלך".
אלא ששנתיים אחר כך, מסתלק הרב שפריי בפתאומיות לבית עולמו, ורבי שלמה, שזוכר היטב את התנאי להקמת הישיבה, לא יודע את נפשו כעת. למרבה ההפתעה, גם אביו הגדול, מרן שליט"א, נמנע מלהכריע במצב הזה, ומפנה אותו לחמיו – מרן רבנו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. בבית ברחוב חנן פורש הנכד, ר' שלמה, את השאלה בפני הסבא הגדול, שחוכך בדעתו ומשיב: "ככל שהשאלה היתה האם לפתוח ישיבה, התשובה היתה לא. אך כאשר השאלה היא האם לסגור את הישיבה – לא סוגרים ישיבה. סע לחו"ל אבל השתדל לא להאריך את השהות שם". מאז, מוטל עולה הכלכלי של הישיבה על כתפיו של הגר"ש קניבסקי, שעושה ככל אשר לאל ידו להחזיקה, מול קשיים כלכליים ואחרים הפוקדים את הישיבה.
אלא שבתקופה האחרונה, הוא מוצא את עצמו עולה שוב לבית אבא. הקושי, הוא מספר, עומד להכריע אותו. "אינני יכול עוד" מספר רבי שלמה לאביו. והאבא, מרן שליט"א, מבקש ממנו לשוב למחרת. ולמחרת, בבואו לבית, מגיש לו אבא פתק קטן. אנחנו אולי לא נצליח לפענח מיד את כתב היד הקדוש, שנכתב – כך נראה – במאמץ לא מבוטל, הן פיזי והן נפשי. אבל ר' שלמה מצליח לפענח, מילה אחר מילה: "כאשר בני הגאון ר' שלמה שליט"א נקלע לקשיים גדולים ע"י החזקת הישיבות תפארת ציון וקרית מלך, ובהיות ובן כרעיה דאבוה – – – הצלתו הצלתי וישועתו ישועתי. ובלי נדר, אם אוכל אמליץ טוב לעתיד לבא בעד המסייע".
מרן שליט"א מצייד אותו במכתב, ומורה לו לצאת למגבית דחופה להצלת הישיבה המפוארת. כך, יוצא לדרכו קמפיין גיוס ההמונים, שזכה לשם היחודי "חלקי עמו". לאמור: כל אחד מסוגל ויכול ליטול חלק בהצלת בית תלמודו של מרן שר התורה שליט"א.
בימים אלו נשלמות ההיערכויות הסופיות לקראת ימי הקמפיין, ימי שני ושלישי, י"ב – י"ג בתמוז, כאשר צוות הקמפיין שוקד גם על הפקת שיר מרטיט ומרגש במיוחד, המספר את מצוקתה של הישיבה, וחותם בביטויו המדהים של מרן שר התורה "הצלתו הצלתי וישועתו ישועתי", לצד ציון הבטחתו הנדירה למסייעים "אמליץ טוב לעתיד לבא".
שירי מקור: אחת שאלתי – לחן: ר' פינקי ובר, ביצוע: להקת יונגרליך. ר' שעיה בן ר' משה – לחן וביצוע: ר' שמשי ניימן | הפקה והקלטה: אולפני "אנחנו וצאצאינו", בני ברק | שירה: אברמי לונגר, ילד הפלא דודי לינקר | עיבוד מוזיקלי: שמוליק וינרייך | גיטרות: אבי סינגולדה | מקהלה: דיויד טויב, סיני ברמץ, יעקב רוטלבט | עיבוד קולי: דיויד טויב | מיקס: מאיר גרשטיין | הפקת וידאו: מ.קוסובר |
מרגש מאד
שיר מטורף!!! מדליק!!!
שיר מאוד מוצלח
כל הכבוד מאוד יפה הצלחה
ר' ישעיה
אבל שיר יפה ומרגש המילים מאד חזקות
מדוע לא ברור איך תורמים? צריך לעשות חיים קלים לתורמים!