פרשתנו מאופיינת בניגודיות זועקת, לאחר שאנו קוראים את כל הברכות לפתע במעבר חד של פסוק אחד אנו עוברים לקללות אשר הקב"ה מזהירנו שנשמע לקול מצוותיו ונביאיו ואם לא יבוא עלינו חס ושלום הקללות הנוראיות. ל"ע.
קרא עוד:
[postim]
בסיום הקללות התורה מסבירה לנו שכל יכול לבוא עלינו ח"ו באם לא נקיים את המצוות מתוך שמחה וטוב לבב מרוב כל, לכאורה העניין תמוה מאד, מהי כוחה של השמחה שאם ישנה שמחה יש את כל הברכות, ובהעדר השמחה ח"ו יבואו קללות איומות, אפשר להסביר את העניין על פי מאמר חסידי מובהק, 'מה גודל מצוות השמחה אין להעריך אבל על ידי זה אפשר להגיע לכל מצוות שבעולם, ומה פחותה היא העצבות אין להעריך אבל דרכה מגיעים לעבירות הכי חמורות'.
וביאור הדברים, אדם יכול להעביר את כל חייו ולקיים את כל מצוות שבתורה והוא בשמחה ובטוב לבב, חי את חייו מתוך התרוממות הנפש ושבח והודיה להקב"ה על כל צעד ושעל, כמו שהתורה אומרת 'וחי בהם' שגם בחיי חיותו שיחיה את הימים שלו, אותו דבר אדם יכול לקיים את כל מצוות אך הוא כל הזמן בעצבות ובמנרה שחורה מלא דקדוקים וטענות על עצמיו ועל סביבתו, חדשים לבקרים צריך לחזק עצמו שלא ייפול לגמרי לבאר שחת, באם אדם חי בשמחה תיכף הוא מגיע לנקיות זריזות קדושה טהרה לב חכם וישר ללמוד תורת ה', וכשבן אדם חי בעצבות ובמרה שחורה הוא מגיע לכ הדברים ההפוכים ממה שצייננו, ולכן התורה הקדושה הזהירתנו כל כך על מצוות השמחה שכמו שנאמר שעל ידה מגיעים לכל המצוות.
ובזה גם כן מוסברת הניגודיות הזועקת בפרשתנו, כי כמו שאדם שהוא בשמחה לפתע הוא יכול להפוך עצמו לעצבות נוראה וכן להיפך מעבות לשמחה, וכמו שמצינו בגמרא גיטין שכשהודיעו לו לאספסיינוס שמינו אותו למלך מרוב שמחה נתדשנו עצמותיו ושאל את ר' יוחנן בן זכאי איך נעל אחת נלבשה לו והנעל השנייה לו במידתו ואת הראשונה לא יכול לחלוץ ענה לו ר' יוחנן בן זכאי לו 'שמועה טובה תדשן עצם' ובכדי להוציא את נעלך שכבר לבשת עליך להעציב עצמך ואז דישון גופך יירד ותוכל לשלוף נעלך, מזה אנו רואים את כוחה של השמחה שבן רגע אדם בוחר לעצמו ומשנה לעצמו את דרך החיים בניגודיות מרגע לרגע, ולכן התורה הזהירתנו באותה מידה לא ליפול ח"ו לעצבות. ולהיות תמיד בשמחה.
