הלכה א'
נתברר לך שאין בעולם הבא גוף, לפי שאין שם אכילה ושתייה. וזה שאמרו צדיקים יושבים, על דרך החידה כלומר נפשות הצדיקים מצויים שם, בלא עמל ולא יגע. וכן זה שאמרו עטרותיהם בראשיהם כלומר דעה שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא, מצויה עימהם, והיא העטרה שלהם, כעניין שאמר שלמה 'בעטרה שעיטרה לו אימו'. והרי הוא אומר 'ושמחת עולם על ראשם', ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הדעה.
קרא עוד:
[postim]
ומה הוא זה שאמרו, ונהנין מזיו השכינה שיודעים ומשיגים מאמיתת הקדוש ברוך הוא, מה שאינם יודעים כשהם בגוף האפל השפל.
כל נפש האמורה בעניין זה אינה הנשמה שהיא צריכה לגוף, אלא צורת הנפש, שהיא הדעה שהשיגה הבורא כפי כוחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים. והיא הצורה שביארנו עניינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה, היא הנקראת נפש, בעניין זה.
חיים אלו, לפי שאין עימהם מוות, שאין המוות אלא ממאורעות הגוף ואין שם גוף, נקראו צרור החיים, שנאמר 'והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים'. וזה הוא השכר שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו כל הנביאים. וכמה שמות קראו לה דרך משל, הר ה', מקום קודשו, דרך הקודש, חצרות ה', אוהל ה', נועם ה', היכל ה', בית ה', שער ה'. והחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים, סעודה, וקורין לה בכל מקום העולם הבא.
הלכה ב'
הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה,שתיכרת הנפש ולא תזכה לאותם החיים, שנאמר 'היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה'. וזה האובדן הוא שקוראים אותו הנביאים דרך משל, באר שחת ואבדון ותופתה ועלוקה, וכל לשון כליה והשחתה קוראים לו, לפי שהיא הכליה שאין אחריה תקומה לעולם וההפסד שאינו חוזר לעולם.
שמא תקל בעיניך טובה זו, ותדמה שאין שכר המצוות והווית האדם שלם בדרכי האמת, אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באוהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו, כמו שמדמים אלו הערביים הטיפשים האווילים השטופים בזימה. אבל החכמים ובעלי דעה יידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הן, ואין בהן תוחלת. ואינם טובה גדולה אצלנו בעולם הזה, אלא מפני שאנו בעלי גוף וגווייה; וכל הדברים האלו, צורכי הגוף הם, ואין הנפש מתאווה להם ומחמדתם אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בורייו. ובזמן שאין שם גוף, נמצאו כל הדברים האלו בטלים.
הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא, אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף, ולה אנו מתאווים, אבל אותה הטובה גדולה עד מאוד, ואין לה ערך בטובות של עולם הזה אלא דרך משל. אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא כמו טובת הגוף בעולם הזה במאכל ובמשקה, אינו כן, אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר, ואין ערך ואין דמיון. הוא שאמר דויד, 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך'. וכמה תמה דוד והתאווה לחיי העולם הבא, שנאמר 'לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים'.
