סגולות נפלאות ליום ראש השנה • הרב יוסף חיים אוהב ציון

א.אמירת עליית ראשון בפרשת כי תבא בערב ראש השנה

כתב הגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי (יב, ב)
בשבח לימוד התורה בליל ערב ר"ה וכן ביום, ואח"כ העתיק דברי המקובל הרב יוסף מורדוך משאלוניקי ז"ל בספרו נפש יוסף (מועדי רגל ד"ג ע"ב) שהביא דברי המקובל החסיד רבנו דוד שירירו ז"ל שכתב שיזהר האדם לקרוא בערב ראש השנה בחומש ומפסוק והיה כי תבוא עד והגר אשר בקרבך [דברים כו, א-יא]. וכל הקורא פרשה זו הקב"ה מעביר כרוז ברקיע ואומר גביתי מאדם זה כל החובות, ומוחל על חטאתיו. ע"כ. וכ"כ הרב בית דין (ערב ראש השנה סעיף ח')

ב.קניית סכין בערב ראש השנה סגולה לפרנסה

כתב בספר סגולות ישראל (אות ד') שכתב ששמע מפי אנשים נאמנים ששמעו מפיו הקקדוש של הרה"ק מהרי"א מזידיטשוב זי"ע, שאמר שיקנה לו כל אחד בערב ראש השנה סכין חדש וישחיזנו, והוא מסוגל לפרנסה על כל השנה. וכתב שם לפרש כוונתו, כי איתא בתיקונים (תיקון כ"א)דסכין פגום דא סמא"ל, והנה גם איתא בזוה"ק דאות מ' מסמא"ל הוא הרע בחינת מות בר מינן , וא"כ סכין הפגום הרמוז לסמא"ל כשמסירין ממנו הפגימות אז מסירין מן סמא"ל האות מ', נשאר סא"ל, שהוא שם קדוש גימטריא פא"י ראשי תיבות  פ'ותח א'ת י'דיך, וס"ת חת"ך שם הפרנסה, וזה חותך חיים לכל חי.

וכן כתב בספר זכרון טוב, שהרה"ק מהרי"א מנעסכיז זי"ע סיפר שהרה"ק החוזה מלובלין זי"ע היה מחלק סכינים בראש השנה להמקורבים לסגולה על פרנסה, וכמו שאומרים "חותך חיים לכל חי", וכמ"ש פותח' את' ידיך' סופי תיבות  חת"ך שהוא השם של פרנסה כנודע, וכן הובא בספר מעשה יחיאל (פר' בשלח) דיש קבלה מהרה"ק מלובלין להיות ראש השנה בכיסו סכין חד וחלק שאין בו פגימות, והובא כל זה, בספר מנהג ישראל תורה (סימן תקפ"א אות כ').

והנה בעיקר מנהגו של רביה"ק החוזה מלובלין זצוק"ל לחלק סכינים נתקשה בספר פרדס יוסף החדש   (ע"מ רע"ג)דהרי בסוף ספר הקדוש "בעל שם טוב" בקטע האחרון (ליקוטים עניני סגולות אות ט"ז) כתב סגולה בשם בעל שם טוב זי"ע, שאחד לא יתן לחבירו סכין במתנה, ובמקורות שם (מקור מים חיים פרשת ראה אות ו') הביא שכ"כ בספר שיחות הר"ן אות ט', וזה לשונו, בשם הבעש"ט ז"ל, שסכין אין נותנין במתנה, היינו שאחד לא יתן לחבירו סכין במתנה, עד כאן לשונו, וכן הוא בספר מעגלי צדק (דף ג' ע"א) בשם הבעש"ט ז"ל  ותירץ הפרדס יוסף  דלכן חילק רק למקרוביו שהיו משמשים אותו וזהו כעין שכר על פעולתם ואינו בגדר מתנה.

ג.פדיון נפש בערב ראש השנה

כתב הרב המקובל  רבי ששון בן משה פרסייאדו ז"ל בספרו שמן ששון (ח"ג דרוש סכות, דקל"ג ע"ד) "מצאתי כתוב בגליון בספר בית מועד מורנו הרב חיים ויטאל זלה"ה היה נוהג בכל ערב ראש השנה לעשות פדיון באופן זה, בערב ראש השנה היה מונה הק"ס פרוטות מנין לבד והיה שומרם, ובערב יום הכפורים היה עושה הפדיון ושומרם, ובערב סוכות מחלקם, וזהו שאמר בספר הכוונות שמהרח"ו בערב סכות היה מחלק הקופה, והכוונה על קופה זו של פדיון לא שהיה גבאי, והעושה פדיון זה באופן זה בודאי שמשלים שנתו, מספר הכוונות מאיר בתייאי שקיבל מרבו הר"י וילנא זלה"ה" עכ"ל. והעתיק דבריו המקובל הרב מנחם מענכין הלפרין בהגהות וביאורים על שער הכוונות (דק"ג ע"ב, אות ב) ועיין שלחן ערוך להאר"י ז"ל (דמ"ה) וסכום זה הוא כ25 ₪ ועיין בספר שופר בציון (פרק ב' אות י"א )מה שהאריך בזה

ד.כונוות הטבילה בערב ראש השנה

כתב הרב בן איש חי (ש"א נצבים  אות ג')  וזה לשונו "לכן טבילה ראשונה, יכוין בה בשביל טהרה. ושניה יכוין בה לתיקון הכעס. ושלישית למתק הדין והגבורה בחסדים. ורביעית לפשוט מעליו בגדי החול, ויכוין בזה גם כן תכלה שנה וקללותיה. וחמישית לקבל עליו הארת קדושת יום הזכרון, ויכוין בזה תחל שנה וברכותיה. בערב ראש השנה"

ובחמדת ימים אלול (פרק ה')  כתב וזה לשונו :"ורבים מעמי הארץ באשמורת ליל ערב ראש השנה בחשיכה יתהלכו לבתי מרחצאות וטובלים, ואף כי לצדקה תחשב להם שכוונתם להטהר לכבוד יום הקדוש והטהור אך לא ידעו בינה כי עיקר טבילה זו צריכה להיות אחר שעה חמישית שאז מתחיל להתנוצץ קדושת היום ויתוסף הארת קדושה בנפש רוח ונשמה, לא כן הטובלים מבערב כי לא עלתה בידם רק רוח טהרה בלבד ולא תוספת קדושת היום ומן הראוי להזהר בדבר" עד כאן לשונו

ה.אכילת מצה ביום ראש השנה

הגאון רבי חיים  פאלאגי זצ"ל בספר חיים לראש  על הגדה של פסח אות י' כתב לאכול בר"ה מהמצה שנאפה לפסח וכתב ודבר זה למדתי ממה שכתב בזוה"ק תצוה (קפ"ג ע"ב ע"ש )שבזכות המצה ניצולים מן הדין ויוצאים זכאין בדימוס בימי ראש השנה  ולכן ראוי ונכון לאכול מצת מצוה בתוך הסעודה לזכרון לפני ה' כדי שיהיה למגן וצינה בעדינו להושיע משופטי נפשינו ולהוציא לאור משפטינו ע"ש

וזה לשון הרב חמדת ימים פסח (פרק ו'):

"ועוד בה תוספת מעלה אשר מבלעדי התועלת הנמצא בה בהווה בימי הפסח יש תועלת גדול באכילתה ליום ראש השנה עת יעמוד למשפט לפניו יתברך כמבואר בזוהר תצוה דף קפ"ג זה לשונו, ואלמלא הוו נטרין ישראל תרין סטרין דנהמי אילין לא הוו עיילי לדינא לעלמין ביומא דראש השנה דאיהו יומא דדינא דלאו איהו אלא לאינון דלא נטלין מיכלא דאסוותא ושבקו אורייתא בגין מיכלא דחמץ ע"כ, הנה מבואר כח סגולת המצוה הזאת להיות תחילה וראש לפדיון נפשינו" עד כאן לשונו

ובדרכי חיים ושלום אות תרכ"ג כתב  "הקיטל שלבש בו בלילי פסח לא הניח לכבסו אחר החג ואמר טעמו ונימוקו לפמש"כ הזוה"ק הנ"ל שבזכות המצה ניצולין מן הדין בר"ה וע"כ אין להעביר מהקיטל המצה והיין שלבש בשעת הסדר כדי שכשיתלבש בו בר"ה ויוה"כ יהיה לזכרון ביום הזכרון לרחמים ולרצון זכות המצה לצירוף זכות לטובה ע"ש"

ו.סגולת אכילת הריאה בראש השנה

כתב הגאון רבי חיים פאלג'י בספרו מועד לכל חי (סימן י"ב אות כ"ה)וזה לשונו:

" הטור כתב דנוהגים לאכול בראש השנה ריאה שהיא קלה, כאשר יעוין שם, ואני נוהג לאכול ריאה אחר כל היהי רצון, ואני אומר ראה נא בעניינו, וריבה ריבנו ומהר לגאלינו גאולה שלימה וקרובה למען שמך, והאר עינינו במאור תורתך, אמן. ולכוין נמי בראשי תיבות ראה נא בעניינו, בשם הקדוש רנ"ב, וכמו שכתב בברכי יוסף סימן קט"ו בתפילת שמונה עשרה יעוין שם, והכלבו כתב דנוהגים לאכול ריאה משום דמאירה את העינים, והכי איתא בחולין דף מט ע"א, דמאירה את העינים. ובספר משחא דרבותא דף ריז ע"ג פירש שתהיה שנתו קלה ולא תהיה עליו כמשא כבד מרוב הצרות, יעוין שם בפירוש דברי הטור, ורחימא דנפשין הרב ועצום רב טבחיא כמוהר"ר נסים משה הכהן ארייאש נר"ו, אמר אלי לתת טעם לאכול ריאה בכניסת תשרי, והוא במאי דאיתא בתיקונים, בראשית. בתשרי ראה, והמתיק עוד טעמו דאיתא התם בתיקונים דנשר נגד ריאה, ונשר הוא רחמים, והזמן גרמא למיבעי רחמים, ויבוא על נכון דכתב הטור דהיא קלה, דהיינו שיתן לנגד עיניו להיות קל כנשר לעשות רצון אבינו שבשמים, זה תוכן דבריו, ה' ישמרהו ויחייהו. ואני מוסיף שיכוין גם כן לאשר פגם למראה עיניו, דלא יתגלגל בעוף הנקרא ראה" עד כאן לשונו

ז. אמירת פיוט אדון עולם

כתב  בספר מטה משה (עמוד העבודה בית הכנסת, ברכות ופסוקי דזמרה סימן ל"א) וזה לשונו:

"ואחר כך מתחיל השליח ציבור אדון עולם, והוא שיר נאה ומעולה. ומצאתי כתוב כל מי שמכוון בעת התחלת אדון עולם, כתב רבי יודא החסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון, ערב אני בדבר שתפלתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפלתו, ואין לו שטן ופגע רע בראש השנה וביום הכפורים בתפלתו, ואויביו נופלים לפניו, ויש אומרים אף יצר הרע משלים אתו. ועליו אמר שלמה המלך ע"ה (משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו "עד כאן לשונו

ח.כוונה באיה מקום כבודו

בספר פרי עץ חיים(שער תפלות ר"ה פ"ז) כתב "מצאתי כתוב בסידור של מורי ז"ל (האר"י)שישאל אדם בראש השנה ויום הכפורים במוסף "באיה" מקום כבודו, כשיאמר השליח ציבור, לבקש אחד משלשה דברים, או עושר מופלג לעבודתך, או בנים צדיקים וחכמים, או השגת רוח הקודש,

וכן בספר שער הכוונות (ד"ק ע"ב)כתב "גם זה מצאתי בספר המחזור של מורי ז"ל ממנהג אשכנזי יום הכיפורים וזה לשונו ביום הכיפורים בשעה שהשליח ציבור אומר איה מקום כבודו ישאל אחת משלש שאלות שירצה לשאול ויאמר בשם י"ה ובהם קובוץ קמץ והם בגימטריא מ"ו, ונלע"ד פירושו שישאל שיתנו לו אחת משלש שאלות שירצה לשאול ולא יותר, ובהכרח יענו לו ויתנו לו אחד מהם, וזה יכוין בשתי אותיות י"ה הרמוזים במילת איה, ולא ידעתי אם זה כתבו מורי ז"ל בתחילת ימיו אשר עדיין לא נכנס בפרדס החכמה אלא העתיק בזה מספרים אחרים ולזה דעתי נוטה". ע"כ.

ומצאתי בספר שופר בציון (ע"מ שי"ג ואילך)להגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א   שהביא הדברים הנ"ל  וכתב וזה לשונו:"והגאון רבנו אברהם הלוי מסאלוניקי בספרו שיורי טהרה (השמטות עמוד קפ"ד) כתב "הפסק, כל ימי הייתי מצטער על מה שאיתא בסידורים דראש השנה ויום הכפורים בכתר לומר תפלה בין קדוש לברוך(באמירת איה), וכבר ידוע מה שכתב הרב בית יוסף (אורח חיים סימנים נו וקכה) דארבעה מלאכי חבלה עושים דין במי שמפסיק בין עלמיא ליתברך, ובין קדוש לברוך, דהא אפילו הבית יוסף הביא המדרש הלזה (מקורו במסכת דרך ארץ זוטא ואינו בידינו) דשח בין קדוש לברוך אפילו נזדמן לו לענות אמן יהא שמיה רבה לא יענה, מטעם דכתב הרב בית יוסף, ולכן אין לומר תפלה זו אלא בהרהור והיינו במחשבה. ע"כ. ובספר המנהיג (תפלה עמוד מג) כתב בשם מדרש א"ר אלעזר ב"ר יוסי וכו' מי שמספרים בין קדוש לברוך, וכן הוא בשבלי הלקט (תפילה סימן טז), ובאור זרוע (תפלה סימן קב) בשם מדרש ויקרא רבה בשם רבי אלעזר ורבי חנינא שפגשו את אליהו ע"כ. ועיין כד הקמח לרבנו בחיי ז"ל (ערך קדושה) ושלמי ציבור (דס"ז ע"ב) ושיח יצחק מאני (דקלט ע"ב).

ומכל האמור תראה שאין זה נכון לומר התפלה שם ולעשות הפסק בבקשות שונות, ושמעתי ממור אבי ז"ל (המקובל חכם סלמן מוצפי)שאין לבקש בפירוש אלא במחשבה, ומה שכתב בשער הכוונות ישאל היינו במחשבתו כי מצינו שאלה בהרהור, ובכוונת הלב (עפ"י פסחים מו: נדרים נט.)גבי הקדש ותרומה, גם גבי בקשות מצינו בגמרא בהרהור (עירובין נד, ובמפרשים שם) שיש בקשה בהרהור בחינת תאות לבו נתת לו. והיות וכאן אי אפשר לבקש משום הפסק יכווין במחשבתו ויועיל ע"כ שמעתי. וכן היה נוהג שראיתיו מביט בסידורו בכ"ד שמות הקודש ומכוין בהם ולא היה מוציא שום מילה מפיו זיע"א." עד כאן לשונו