כיבוס בגדים
אסור לכבס בגדים בחול המועד, שהרי יכולים לכבס קודם הרגל. ואדרבא, אם נתיר לכבסן במועד כל אחד מפני טרדתו יניח את הכיבוס למועד, ויכנסו ליום טוב כשהן מנוולים. ולכן אפילו שכח, או היה אנוס אסור. מפני שאי אפשר להתיר מפני מראית עין, שהרואה יאמר שמותר לכבס במועד, והאיסור הוא בין בכובס יהודי ובין בכובס נכרי.
קרא עוד:
[postim]
ואלו שהתירו להם חכמים לכבס במועד, הבא ממרחקים, והיוצא מבית השבי ומבית האסורים, ומי שנדר שלא לכבס, ונשאל ברגל והתירו לו, וכן מטפחות הידיים, שהכל יודעים שאפילו כיבסם קודם הרגל חוזרים ומתלכלכים. ואפילו הרבה מותר לכבס, מפני שצריכים לכבס בכל עת. אבל מי שיודע ששיש לו כבר מספיק ליום טוב אסור לכבס, וכן בגדי קטנים, שמתטנפים בכל עת, ואלו ניכר לכל. וכן התירו לכבס חלוקו למי שאין לו אלא חלוק אחד,
היתר דבר האבד
דבר האבד מותר לעשות בחול המועד. ואפילו ספק דבר האבד, ואפילו מלאכות גמורות וכבידות. מיהו החוב מוטל עליו להקל בטירחא בכל מה דאפשר, אך צריך לשאול מורה הוראה על כל פעולה האם היא נכללת בגדר דבר האבד.
המניח מלאכות למועד, ועושה אותם בחול המועד בית דין מאבדים אותה ממנו, ומפקירין אותה לכל. והפקר בית דין – הפקר. ואם הוא עושה מלאכת אחרים שאי אפשר לקנסו, כגון חייט או סופר שעושה מלאכות לאחרים מלקים אותו.
איסור כתיבה
כתיבה במועד הרי היא ככל המלאכות, דכל שאינו צורך המועד או דבר האבד אסור. ואף על גב דאינה דומה לכל המלאכות, שאין בה טירחא מרובה ונעשית בסתר, מכל מקום מלאכה היא. ולצורך רבים יש מתירים.
כתב שכותבים כשמלווים על משכנות מותר, דזהו וודאי דבר האבד, אם לא יכתוב לזכרון כמה הלווה, ולמי הלווה. וגם אין זה מעשה אומן. וגם יכול להיות שזה נקרא "צורך המועד", דאולי הלוה לוה לצרכי יום טוב.
וכן חידושי תורה מותר ומצווה לכתוב בחול המועד, דאם לא יכתבם ישכח, והרי זה דבר האבד. דאם יכתוב אלו יהיה ביכולתו לחדש חידושים אחרים. ולא שייכים לומר שיניחם על לאחר המועד, דלאחר המועד יהיו לו כבר חידושים אחרים. והב"ח ז"ל כתב חיבוריו בחול המועד, וכן אם שמע דבר חידוש מאחר יכול לכותבו, כדי שלא ישכח. וכן אם ראה ספר מחודש בכתב מותר להעתיקו, אם לא יהיה בידו אחר המועד להעתיקו. וכן מותר להעתיק שאלה ותשובה, דכל זה מקרי "דבר האבד".
ובכל מה שמותר לכתוב מותר גם לתקן הקולמוס, ולעשות דיו אם צריך לכך, ולחתוך הנייר, וכל מה שצריך לכתיבתו.
