הרב חיים אטיאס – דיני ר"ח שחל בשבת
סעודה לכבוד שבת וראש חודש
כתב בשו"ע (או"ח סימן תיט): מצוה להרבות בסעודת ראש חודש. וכתב האור זרוע שהמוציא הוצאות לסעודת ראש חודש ואוכל ושמח בו בטוב, הרי זה משובח. ואמרו חז"ל בפסיקתא: כל מזונותיו של אדם קצובין לו מתשרי עד תשרי חוץ מהוצאות שבת וימים טובים וראשי חודשים, שאם הוסיף מוסיפים לו. ודרשו דורשי רשומות, 'מתשרי עד תשרי חוץ מתשר"י ראשי תיבות תלמוד תורה, שבתות, ראשי חודשים, ימים טובים'.
וכשחל ראש חודש בשבת, כתב בספר הוד יוסף (לבעל הבן איש חי) שיאכל בסעודת השבת עוד כזית לשם ראש חודש, ולא יצא בזה על ידי סעודת השבת, משום שכלל הוא בידינו 'שאין עושין מצות חבילות חבילות' (פירוש: שאין עושין ב' מצוות במעשה אחד, אלא יעשה כל מצוה בפני עצמה). ובשו"ת חזו"ע כתב שאין צריך לאכול במיוחד עוד כזית לשם ר"ח, ואין בזה משום עשיית מצות חבילות חבילות.
וכתב בכנסת הגדולה שראוי להוסיף בסעודת השבת מאכל או תבשיל לכבוד ראש חודש (והב"ד המשנ"ב ובחזו"ע). וכתב בא"ח שאם אין לו אפשרות להוסיף תבשיל, יוסיף לכל הפחות בפירות, שיקנה ואכל מין פרי לאוכלו בראש חודש.
ומ"מ כל דין זה הוא רק בראש חודש ביום, ולא בליל ראש חודש (משנ"ב, חזו"ע), (ויש אומרים שה"ה בליל ר"ח).
תפילת שבת ראש חודש
ראש חודש שחל בשבת, אין אמרים בתפילת המוסף 'תכנת שבת' אלא 'אתה יצרת'. ואם אמר מוסף של שבת רגילה או מוסף של ראש חודש בלבד – לא יצא, ויחזור ויתפלל. ואם אחרי שטעה ואמר מוסף של שבת, חזר, ושוב טעה ואמר מוסף רק של ראש חודש – ג"כ לא יצא (אף שבסוף הזכיר גם שבת וגם ר"ח), ויחזור ויתפלל 'אתה יצרת' (חזו"ע). וי"א שכל שטעה יכוין לצאת מהש"ץ.
וחותמים 'מקדש השבת וישראל וראשי חודשים'. ואם טעה וחתם רק 'מקדש השבת' – יצא, אולם טוב שגם יכוין היטיב לחזרת הש"ץ מתחילתה ועד סופה לצאת יד"ח (חזו"ע, הלכות חג בחג). אבל אם חתם רק בשל ראש חודש – לא יצא (חזו"ע).
טעה במוסף ואמר בא"י מקדש ישראל 'והזמנים' – לא יצא (הליכות שלמה, חזו"ע).
שכח לומר 'יעלה ויבוא' בתפילה בליל ר"ח – אינו חוזר. ואם שכח בשחרית או במנחה –חוזר ומתפלל. ולכן מי ששכח בתפילת שחרית לומר 'יעלה ויבוא' – ולא נזכר עד שהגיע זמן המנחה, יתפלל מנחה פעמיים, דהוי כאילו לא התפלל שחרית, וצריך לעשות תפילת תשלומין.
ואם שכח לומר במנחה 'יעלה ויבוא', ולא נזכר עד שהגיע זמן ערבית – י"א שיתפלל ערבית שתים (ללא 'יעלה ויבוא') כיון שדינו כאילו לא התפלל מנחה כלל, שצריך להשלים בערבית. וי"א שמכיון שלא יוכל להזכיר בערבית 'יעלה ויבוא', משום שר"ח חלף הלך לו – יותר לא יתפלל שתים. ולכן הנכון הוא שיתפלל ערבית שתים ויתנה שאם אינו חייב להתפלל – תהא תפילה זו כתפילת נדבה. ואם ר"ח הוא ב' ימים, ושכח במנחה של יום ראשון – יתפלל ערבית שתים.
ואם חל ראש חודש בערב שבת (שראש חודש הוא יום אחד), ושכח להזכיר 'יעלה ויבוא' במנחה, י"א שלא יתפלל ערבית של ער"ש פעמיים משום שאין מתפללין נדבה בשבת, ויכוין לברכת מעין שבע של החזן ודי לו בכך (בא"ח, חזו"ע).
ונסתפק בהליכות שלמה במי ששכח לומר יעלה ויבוא בתפילת מנחה של ר"ח שחל ביום שישי, ונזכר לאחר שקיבל עליו שבת, אם יוכל לחזור בו מקבלתו כדי להתפלל תפילה רגילה של חול. ובחזו"ע כתב שיוכל לבטל קבלתו (אם היא קבלה פרטית ולא קבלה של הציבור), ולהתפלל מנחה של חול.
ברכת המזון
ראש חודש שחל בשבת אומרים בברכת המזון, 'רצה והחליצנו' ו'יעלה ויבוא', ומקדימים 'רצה והחליצנו' ל'יעלה ויבוא' משום שהוא תדיר יותר.
טעה ואמר קודם 'יעלה ויבוא', י"א שצריך להפסיק אף באמצע 'יעלה ויבוא' ולומר 'רצה והחליצנו' (שאגת אריה), ואם כבר גמר 'יעלה ויבוא' יחזור ל'רצה' ויאמר אח"כ שוב 'יעלה ויבוא' (בא"ח). וי"א שאף אם התחיל רק תיבת 'אלוהינו' של 'יעלה ויבוא' – יסיים הברכה ואח"כ יאמר ברכת 'רצה והחליצנו', משום שאין מעבירין על המצות אף כנגד תדיר ושאינו תדיר (רוב הפוסקים). וטוב שבאמצע 'יעלה ויבוא' יאמר 'לחן ולחסד ולרחמים לחיים טובים ולשלום ביום השבת הזה וביום ראש החודש זה' (חזו"ע).
להערות והארות ניתן לפנות כאן
הרב חננאל סהר – מקדש השבת וישראל וראשי חודשים
״מקדש השבת וישראל וראשי חודשים״
הנה בשבת הקרובה הבאה עלינו לטובה,
יזדמנו להן שתי קדושות לפונדק זמן אחד – שבת וראש חודש.
ושתי קדושות אלו לכאורה סותרות זו את זו במהותן,
קדושת השבת מהותה היא השביתה – וישבות ביום השביעי…כי בו שבת (בראשית ב' ב').
וקדושת ראש חודש מהותה הוא החידוש, ושמו ועניינו מוכיח עליו וברור.
והמתבונן בתפילת המוסף יראה כי ניכר הוא ההבדל בעוד אשר בשבת רגילה
הנוסח הוא תכנת שבת – שביתה בשבת ור״ח הנוסח הוא אתה יצרת-יצירה
ולכאורה יפלא מאוד היאך יתכן לקדש קדושת שביתה וקדושת חידוש בעת ובעונה אחת?
ומהו תוכנו הפנימי של יום כזה קידוש השביתה או קידוש החידוש?!
וחכמינו ברוח ה׳ אשר דבר על לשונם קבעו חתימת הברכה בתפילת מוסף:
׳מקדש השבת ישראל וראשי חודשים״
הנה נתנו חיבור בין קדושת שבת לקדושת ראש חודש – ע״י קדושת ישראל.
ונשתדל לבאר בס״ד:
שתי קדושות זמן נתנו לישראל – השביתה והחידוש,
אך הבדל מהותי יש כאן השבת נתנה כמתנה לעם ישראל לרוב חביבותן וחיבתן,
וכמו שדרשו חז״ל ׳מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה׳ (שבת י: ביצה טז.)
השבת נקראת בלשון חז״ל קדושה ׳קביעא וקיימא׳ פירוש אין היא תלויה בשום דבר,
ואף לא בקדושת ישראל, קדושתה מכח קביעת יוצר העולם ועוד הרבה לפני היות ישראל לגוי.
ואילו קדושת הזמנים תלויה ועומדת בקדושת ישראל, והם הקובעים והמחילים אותה בעולם,
כנאמר בפסוק ׳החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה׳ (שמות יב ב).
ואף להלכה ולמעשה דרשו חז״ל: ׳אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מוטעין אתם אפילו מזידין׳!
וכמבואר באריכות במעשה דר״ג ורבי יהושע (ר״ה כה. עיין שם).
בעוד אשר בשבת נדמים אנו לבורא עולם אשר שבת ביום השביעי,
שובתים אנו ממלאכה ומסבין וסמוכים על שולחנו של מלך.
בראש חודש ומועדים ממשיכים אנו יצירתו, מוסיפים ומחדשים קדושה בעולמו.
קדושת השבת אין בה חידוש ולא שינוי כלל, מאז אותה שבת בראשית אשר בה שבת מכל מלאכתו,
ואילו המועדים והזמנים הוסיפו והתחדשו כל מועד בשעתו ובזמנו,
לפי ההשפעה האלוקית והניסית אשר השפיעה באותו הזמן והמועד,
(ועדיין משפיעה בכל מועד בזמנו וכמבואר בספרים. ודוק.)
וכאן מתגלה לו סוד החיבור – קדושת וסגולת ישראל,
אשר מחד גיסא בנים של מלך הם הסמוכים על שולחנו ומתקדשים בקדושתו ושובתים בשביתתו,
ומאידך גיסא הרי הם כבן הממשיך דרך אביו ופועל מכוחו-מוסיפים הם ומחדשים קדושה בעולם ובזמן.
קדושה ראשונה היא השבת ואליה מצטרפים ובה אנו מתקדשים וחוסים
ומכח קדושת אבינו רועינו אשר קדשנו במצוותיו ובנים אנו לו – יוצרים ומוסיפים קדושה בעולמו!
״ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם מקדש השבת ישראל וראשי חודשים״
שבת שלום וחודש מבורך!
להערות והארות ניתן לפנות כאן
