למסירות נפש – אין גבול. ובעצם, דבר והיפוכו המה. מסירות נפש משמעה פריצת דרך, משמעה סתירת מוסכמות, ביטול גדרי טבע. מסירות נפש הינה הקרבה – המקרבת. הקדשת החיים והחיות למען הנאצל והנקדש, הנאהב והנערץ. והיא היא אבן פינתם ונשמת אפם של חסידי ויז'ניץ, אשר בעוצם התקשרותם, בדם ליבם ומעומק נפשם, בכל מאודם ובעשר אצבעותיהם, דבקו בכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ועמדו לימינו בהקמתם, ביסוסם והחזקתם של בתי החינוך – תלמודי התורה, הישיבות וכוללי האברכים, המתנוססים לתפארה וזוכים להעמיד דורות קדושים ומאירים, עמוסים בתורה וביראה טהורה מיוסדת על אדני תורת החסידות, חבוקים ואדוקים ברועה נאמן, ומובדלים מהרחוב ומהבליו.
עולם מאיר ומופלא זה, לא נוצר מאליו. מאחוריו ניצבת מסכת חיה של מסירות נפש, של עמל ויגיעה, של דרך חתחתים אשר תוכה רצוף אהבה. ביום שני השבוע, אור לראש חודש אדר, התכנס כל קהל חסידי ויז'ניץ בארץ הקודש בראשות כ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט מויזניץ שליט"א למעמד יובל העשור, לציון עשור להקמתו של מפעל "קרן נצחי" – שמטרתו הענקת בסיס כלכלי איתן למוסדות הקדושים.
קרן נצחי הוא מערך עסקנות אדיר, המממש את חזונו של כ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט ה"ישועות משה" זי"ע, שכל חסיד יחוש בנפשו אחריות וערבות אישית למוסדות הקדושים, ומתוך כך יפעל בגופו – מעבר לנתינה מממונו – למען ביסוסם והרחבתם. ברוח חזון קדוש זה, הוקם לפני עשור מפעל "קרן נצחי", כשאל דגל העסקנות נקראים כל החסידים, ומידי שבוע בשבוע יוצאים גדודי אברכים, זקנים מבוגרים וצעירים לסובב בערים ובעיירות, לבקר בבתי אחינו בני ישראל, העם שבשדות, ולזכותם לחבור לשותפות נצחית עם ממלכת ויז'ניץ, באמצעות הוראת קבע למוסדות הקדושים.
ומאז, כך במסירות, שבוע אחר שבוע, שלא על מנת לקבל פרס או אחוזים. מילוי רצון המשלח – הוא הפרס הגדול ביותר.
לפני עשור – זה היה נראה חלום תלוש, אידיאל נשגב, אך לא בר ישום. והנה – הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, וכעת, במלאת עשור להקמתו, התאסף כל קהל הקודש לחזות בגידולים שגידל, ולשאוב עוז ותעצומות אל העתיד, להיות מוסיפין והולכין בשליחות הקודש.
המעמד המרומם התקיים בקיסריה, באותו מקום בו נורתה ירית הפתיחה בדיוק באותו יום לפני עשר שנים. פתיחת המעמד היתה בתפילת ערבית נרגשת, ולאחריה הסבו אלפי חסידי ויזניץ לסעודת ראש חודש.
'המציאות חזקה מכל דמיון', קרא הנדיב הדגול מר גבריאל בוזגלו, פטרון הקרן מיום הווסדה. 'לפני עשור, כשעמדנו כאן, במקום הזה, על האבניים של קרן נצחי, קיוינו, ייחלנו, אבל לכך – מי מילל ומי פילל, מיליוני שקלים כולם קודש לבנין עולמות של תורה וחסידות, כולם קודש מליבם הער והחם של ישראל קדושים אשר נתבעים ונותנים!'
את דבר "קרן נצחי" נשא ברמה העסקן הנודע ורב הפעלים הרב חיים פליגמן, המהוה דוגמא אישית לשילוב של עסקים מסועפים לצד עסקנות מסורה ועשיה ענפה ובלתי נלאית בכל תחום אפשרי אשר שם ויזניץ נקרא עליו, והכל בפשטות, בענות חן ובאש חסידית יוקדת.
'אחי ורעי', קרא ברגש 'כעת כשאתם מסובים כאן בהדר מלכות, זיכרו את גרמי המדרגות, את הרחובות ואת הסמטאות, את הטריקות ואת הצעקות, את התסכולים ואת האכזבות, לצד ההצלחות המאירות לצד ההוראות הנחתמות והקופות המושארות, יחד עם השיחות המעודדות והקשרים הנטווים. דעו שמכנה משותף אחד לכולם – ההתקשרות והמסירות לאבינו רוענו רבנו הקדוש ולמפעליו הכבירים, משאת נפשו הטהורה'
'כוחה של מסירות נפש, בערת הלב ועוצמת האמונה, הן המה שסללו לפנינו את הדרכים. הם אלו שהמשיכו עלינו סייעתא דשמיא בכוחם של רבותינו הקדושים והביאונו עד הלום, והם אלו שינסכו בנו כח ומח להמשיך וללכת הלאה, לא להרפות, לא להבהל ולא להרתע. פרצנו חומות, המסנו לבבות, ממשיכים יחד 'מחיל אל חיל!'
'מאז ומקדם, איוו רבותינו הקדושים שהעסקנות למען ויז'ניץ ומוסדותיה תעמוד ביסודות אושיותו של כל חסיד', תיאר מנכ"ל המוסדות, הרב יוסף יצחק רוטנברג, האיש העומד על משמר הקמתם והחזקתם מיומם הראשון, 'והנה, החזון קם והתממש, וכהיום זה חלק מובן ומובנה של כל אחד ואחד: היציאה לעסקנות, תחושת האחריות שרבותינו הק' כה איוו להחדיר בקרבנו, כי אין החסידות ומוסדותיה נחלת המנכ"ל או המשרד, אלא כנחלתו הפרטית של כל אחד ואחד, מתוך הכרה כי נפשו ונפשות ביתו ודורותיו תלויים בה – וכהתבטאותו של רבנו הק' שליט"א: "כאן כולם מנהלים"!
'מרגלא בפומיה דכ"ק אדמו"ר שליט"א דברי הרה"ק הרבי ר' אלימלך על הכתוב "להודיע לבני האדם גבורותיו" – דקאי כלפי בני האדם, להודיעם את גבורותיהם, את עוצם יכולתם, יכירו וידעו כי אכן מסוגלים המה לחולל גדולות ונצורות – ומתוך כך יגביהו השגות וירוממו שאיפות להיותם מעלין בקודש'.
'זהו המסר מערב נעלה זה', חתם המנכ"ל את דבריו, 'להביט בגאוה דקדושה אל העבר וממנו ללמוד אל העתיד, כי ממנו נקח לעבוד את ה'!'
מתוך תחושת שמחה והודיה התרונן הלב ונשא את הרגליים ומעגלי ריקודים סוחפים הקיפו את כל רחבי האולם הענק, וביטאו יותר מכל את השמחה והאושר העילאיים המציפים את לבו של כל חסיד אשר חש כי ההקרבה – מקרבת אל תכלית החיים – "לדבקה בו"!
בחרדת ובהדרת קודש קידמו הנאספים את הופעתו כבוד של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, אשר באנפין נהירין סקר את כל קהל הקודש, וערך את שולחנו הטהור לכבוד סעודת ראש חודש.
ביני לביני, נשמעו פרקי שירה ביצירות חדשות גם ישנות ע"י חברי המקהלה בניצוחו של ראש המשוררים בחצר הקודש, הרב מענדיל פולק.
במלאכת מחשבת מעשה אומן, במומחיות ובאמנות מיוחדת, המחישו והמחיזו בעלי המנגנים ר' משה שטקל ור' ישראל חיים ווייס את הוי העסקנות, ואת חשיבותה ועליונותה בהיותה נעשית ללא כל הנאה ונגיעה אישית (ואף אדרבה, בכיוון ההפוך…), ומתוך כך הרי בה ועל ידה ניתנת ההזדמנות לכל חסיד לבוא בשער המטרה העליונה אשר מציב בפנינו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א: עבודה תמה, ביטול היש, ללא אינטרסים אישיים – בלתי לה' לבדו!
את דבר המעמד נשא נואם הכבוד, פה מפיק מרגליות מגיד מישרים הגה"ח ר' ישעי' גרינפלד שליט"א מלונדון. בחן אשר הוצק בשפתיו, בהגדרות חדות כתער ובלשון לימודים מתובלת בפתגמין קדישין, במילין יקירין ובעובדין טבין מאוצרם של רבותינו הקדושים, פרס את משנתה של העסקנות, יסודותיה וענפיה. בבהירות ובנחישות הביע את חובת האחריות האישית המוטלת על כל חסיד לקיומם של המוסדות הקדושים, אחריות המתבטאת בנשיאה בעול, הן בנתינה אישית והן ביציאה לעסקנות.
לא המדרש הוא העיקר – אלא המעשה. בהשראת המעמד המרומם ונוכח פני הקודש, ניתנה על אתר ההזדמנות לחסידים להביא את אש האהבה והמסירות אל תוככי כלי וחפץ. מנהל קרן נצחי, הרב יצחק קורנבוים, העומד על עושי המלאכה בצבא העסקנות דבר יום ביומו, העניק דברי הסבר לדו"ח שניתן לכל אחד מהמשתתפים ובו פירוט פעליו ופירותיו במשך העשור, והניח קוי יסוד לאופן פעילות ההתרמה שתתקיים כעת, במהלכה יוכל כל אחד לקבל על עצמו את היעד האישי שיהווה את האתגר להיות מוסיף והולך בעסקנותו ובנתינתו במהלך השנה הקרובה.
משאך ניתן האות, דומה היה האולם לשדה קרב, לחזית מערכה, ליורה רותחת. הכל הזדרזו למלא את הטפסים ולהביאם לעסקנים, כשמסך התרומות מתעדכן בכל שניה, ורף הסכומים מטפס ועולה.
קול ה' חוצב להבות אש, קול מהיכל ה' נשמע ברמה, במשא הקודש אשר נשא כ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט מויזניץ שליט"א.
'מיד כשאמרו ישראל נעשה ונשמע – נאמר במדרש – אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. כי אכן עניית נעשה ונשמע דבר גדול ונשגב הוא, רז שמלאכי השרת משתמשין בו, אבל אמת המבחן לנקודת האמת שבקבלה זו היא – ויקחו לי תרומה!'
"ביציאה לעסקנות, טמונה נקודת הלב, נקודת האמת. ודווקא משום כך דיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א בקדשו, כה מתאמץ היצר למנוע ולהפריע, בכל מיני תחבולות, קשיים ומניעות. אם זה בעצם הקדשת הזמן, ואם בעסקנות עצמה, לא חסרות אכזבות, כאן גוערים וכאן אף כלבים נובחים, ולבו של אדם עלול ליפול בקרבו".
"אבל זאת דעו", דברים מכבשונו של עולם, עוד כלבים יש, "הני כלבין דחציפין" המבקשים לנבוח ולפרוע מן הנשמה העולה להתייצב לפני בית דין של מעלה לאחר אריכות ימים ושנים, אבל מי שעמד נוכח כלבים צועקים בלכתו לעסקנות, מי שחירף נפשו, כבודו ומעמדו, זמנו וכוחותיו, בעסקנות למען כבוד שמים וכבוד החסידות, כבוד ויז'ניץ, להגדיל תורה ולהאדירה, יבוא רבנו הקדוש ה"ישועות משה" וכל קדושיו אבותיו עמו וגרש יגרש את כל המסטינים והמקטרגים".
"שוו לנגד עיניכם", קרא כ"ק אדמו"ר שליט"א מנהמת לבו הטהור, "כל גרם מדרגות, כל דלת וכל בית – היא עוד שעת לימוד של ילדים טהורים, בחורי חמד ואברכי משי. כל פעולה, כל שקל, הינם דלק לדורות הבאים, וזכות עצומה שאין ערוך אליה".
"דעו וראו כי בנפשכם הדבר, והמשיכו ללבות את אש האהבה הבוערת ויוקדת בקרבכם זה מכבר".
"החלצו מאתכם" – החלצו מן האנוכיות, מן הישות ומן הנוחיות, מכל החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, ובזה תהיו – "אנשים לצבא", לצבא ה'!
מיד בתום דברות הקודש שפילחו כליות ולב, "ובאו כולם בברית יחד נעשה ונשמע אמרו כאחד" – הן למעשה, כבר התחייבו עוד טרם נקראו. ועתה, התרוננו הלבבות בריקודים נלהבים נוכח פני הקודש, בשמחה עצומה ומתוך תחושה פנימית: אתה בחרתנו, אשרינו!
ולסיום: כתבה שכזאת מסתיימת בדרך כלל בסגנון 'הכל התפזרו לבתיהם בתחושה של… ואך הפעם, קצרה של שבוע, כבר ניתן היה לחוות את תוצאות המעמד המרומם, בהגברת ענק של היציאה לעסקנות ובשטף טלפונים מאברכים להגדיל את הוראת הקבע האישית שלהם למוסדות הקדושים.
"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה – עד שתחפץ", זוהי האהבה שאינה תלוי בדבר, שאינה בטלה לעולם. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלקיו.
