הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • הגאון הגדול רבי חיים פינחס שיינברג זצ"ל

הגרח"פ נולד בכ"ז אלול בשנת תר"ע להוריו אביו רבי יעקב יצחק זצ"ל ולאימו מרת יוספה ע"ה, בעיר אוסטרוב שבפולין, לבית שכולו ספוג בלימוד תורה ואהבתה. באותה תקופה פרצה מלחמת העולם, הראשונה ואביו שהה באותה עת בגפו ארה"ב לצורך פרנסתו, כאשר בני המשפחה נותרו בפולין.

בהיותו בן תשע שנים, הצטרף עם שאר המשפחה אל אביו בארה"ב. עם הגיעם, נכנס ללמוד בישיבת "רבי יעקב יוסף", שם הגה בתורה עד הגיעו לגיל 14, ולאחר מכן המשיך לישיבת ניו הייבן בראשות הגאון הרב לוונברג זצ"ל. בהמשך למד בישיבת רבינו יצחק אלחנן, שם דבק ברבותיו הגאון רבי משה סולובייצייק זצ"ל והגאון רבי שמעון שקופ זצ"ל, אשר התגורר בניו יורק באותה תקופה (בשנת תרפ"ט) ועמד בראש הישיבה.

בהיותו בן י"ט שנים נשא את בתו של רבי יעקב יוסף הרמן זצ"ל, בעת עומדו מתחת לחופה זכה לקבל סמיכה מרבו הגאון רבי משה סולובייצייק זצ"ל, וכעבור מספר שבועות אף קיבל סמיכה מהגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל.

לאחר תקופה קצרה גלה למקום תורה אל העיירה מיר שבפולין, על מנת לדבוק בתורה בהיכלה של הישיבה המעטירה אשר בין כתליה הגה בלימודו במשך חמש שנים רצופות, בהן זכה לקרבתו המיוחדת של מרן המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל.

בשנת תרצ"ה, שב לארצות הברית, שם נתמנה למנהל רוחני של ישיבת "חפץ חיים". במשך עשרים וחמש שנה העמיד המוני תלמידים בשיעוריו ושיחותיו שהיו לשם דבר, כשהוא מהווה דוגמא אישית לכל תלמידיו בעמל התורה, ביראה הקודמת לחכמה ובכל מדה נכונה.

בשנת תש"כ, ייסד את ישיבתו, ישיבת "תורה אור", בשכונת בנסונהרסט שבברוקלין, סביבו נתקבצו תלמידים רבים אשר ביקשו לדבוק בתורתו. כעבור חמש שנים עלה עם תלמידיו לארץ ישראל. עם בואו התייצב לימינו הגה"צ רבי אברהם יצחק רוטשטיין זצ"ל, אשר סייע לו רבות בכל השנים הראשונות ואף את משכנה הראשון של הישיבה העמיד לרשותו, בבית דיסקין בירושלים.

בשנת תשל"א, משנתקבל כרב שכונת מטרסדורף וקבע בה את משכנו, כונן בה את משכן הקבע של הישיבה. כאן העמיד דורות של אלפי תלמידים רבים מהם מרביצי תורה והוראה אשר נקשרו אליו בעבותות אהבה וחיבה.

נסתלק לבית עולמו זקן ושבע ימים בן למעלה מק"א שנים ביום כ"ז באדר תשע"ב ומנוחתו כבוד בהר הזיתים.

הותיר אחריו מורשת מפוארת דורות של צאצאים ותלמידים, מפיו ומפי ספריו הנודעים, "טבעת החושן"; "אגרא דשמעתתא"; "מילואי אבן"; "אמרי חיים"; "משמרת חיים" ו"שיעורי רבי חיים פנחס".

על דבר כזה צריך היית לתת מליון דולר!

כאשר התארח פעם הגרח"פ שיינברג זצ"ל בשבת אצל אחד מנדיבי הישיבה הגדולים, ניגש אליו בעל הבית בסעודת שבת בבוקר וסיפר לו שהוא סובל מאוד היות שיש לו אבן בכליות, וסיפר שכבר עבר שני ניתוחים ללא הצלחה. וביום שלישי הקרוב עומד הוא לעבור ניתוח שלישי וביקש ברכה שכן חשש מאוד מהניתוח, והוסיף שאם יסתדרו הדברים והאבן תצא מעצמה בלי צורך בניתוח הוא מוכן לתרום מאה אלף דולר לישיבה על מנת שהגרח"פ יבטיחו שיעבור הטיפול בהצלחה ותצא האבן בשלום.

סגר הגרח"פ פיו ושפתיו, והניח את אצבעו על פיו לסימן שתיקה. כעת שבת קודש ולא מדברים על עניינים אלו (וכידוע היה נוהג בתענית דיבור בשבת), וכשניסה שוב ושוב לדבר ע"ז עם הגרח"פ, חזר והניח אצבעו על פיו בסימן שתיקה, וסימן בידו לאחר השבת נדבר על זה.

עם צאת השבת ניגש הנדיב בעל הבית אל רבנו וקיבל את ברכתו לרפואה שלמה והוסיף שאינו צריך ללכת לניתוח, האבן תצא גם ללא הניתוח. כך היה שהאבן יצאה בשלמות ללא כל טיפול רפואי.

אותו נדיב התרגש כל כך מהסיפור שלא הסתפק בתרומתו אלא הכפילה והיה מספר את הסיפור לכל מי שבא להתרימו, וסיפר הג"ר בנימין קרליבך שכאשר הנדיב סיפר זאת לראש ישיבת מיר הגרנ"צ פינקל זצ"ל הגיב הגרנ"צ ואמר לו: על כזה סיפור נתת מאה אלף דולר? על דבר כזה צריך היית לתת לו מליון דולר! (מגדלתו ומרוממתו)

אצל מרן החפץ חיים

ברבות השנים סיפר לתלמידיו, כי בעת שהותו בישיבת מיר בגולה, הלך לקבל את ברכתו של הכהן הגדול מאחיו בעל ה"חפץ חיים" בראדין.

כאשר נכנסו למעון קודשו זכו לחזות בדמותו הקורנת. ה"חפץ חיים" כבר היה בגיל מופלג ושמיעתו נחלשה, והתלמיד ששהה עמו קרא באזניו כי הגיעה קבוצה של תלמידים אמריקאים מהישיבה במיר המבקשים ברכה. החפץ חיים הרים את ראשו סקר בעיניו את התלמידים ואמר: "אם הקב"ה כביכול יכול היה לבוא להר סיני ולרדת לארץ כדי ליתן את התורה, אתם יכולים לבוא מאמריקה לישיבת מיר ללמוד את התורה".

רבי חיים פנחס מדגיש היה שוב ושוב בפני תלמידיו את התפעלותו העצומה מהביקור המרגש ובייחוד מדבריו המופלאים של הח"ח, כי בעוד שהתלמידים ציפו שהחפץ חיים יתפעל ממסירות נפשם לנטוש מאחוריהם חיי תענוגות בארה"ב כדי ללמוד בישיבת מיר בחוסר תנאים גשמיים מינימליים, הנה הם לומדים מפיו את נקודת המבט הנכונה, לימוד לכל ימי חייהם.

שיעוריו הנפלאים

שיעוריו המופלאים היו לאבן שואבת. ב"שיעור משמר" אותו מסר מדי ליל שישי היו מתקבצים טובי הלמדנים המופלגים ממרבית היכלי הישיבות. בשיעור זה נוהג היה להציג קושיה חריפה ולפלפל בה במשך כשעתיים, כאשר כל הלומדים נושאים ונותנים בנושא הנדון, עד אשר היה מהסה את כולם ואומר את תשובתו, אשר היתה סוחפת עמה את כל הלומדים בדיון מחודש. ברבות הימים אף פורסמו עיקרי שיעוריו אלו בספרי "משמרת חיים" המוכרים לכל צורב ובן ישיבה.

בד בבד, היה פוסק מומחה ומורה הוראה נדיר בכח הפסיקה שלו. במשך שנים רבות ניהל מושב בית דין בביתו. בקיא עצום בד חלקי שו"ע על נו"כ ובמאות רבות של ספרי שו"ת של מאורי ההלכה לדורותיהם. עם זאת במשך שנים רבות מסר מדי יום שיעור ב"משנה ברורה". בשיעור זה – לו ייחס חשיבות עצומה יותר משאר שיעוריו – הצמיח גדולי תורה והוראה רבים המפארים כיום את קהילות ישראל. בתקופות מסוימות אף מסר את השיעור פעמיים ביום.

רב ואב היה לתלמידיו ולצאן מרעיתו, מדי ליל שבת במשך שנים רבות, היו עולים מאות אנשים בקביעות לביתו לקבל ברכתו, כאשר הוא מקבל כל אחד במאור פנים ובלבביות רבה, סיפורי ישועות רבים נכרכו בברכותיו ובתפילותיו עבור הזקוקים לישועה.

דמות מופת היה לרבים, בגדולת נפשו ובגינוני הקדושה המופלגים אותם סיגל לעצמו כחד מחסידי קמאי, זהירותו, הקפדתו ודקדוקיו המיוחדים בכל מצוה ובכל הנהגת קדושה ושמירה, היו מפליאים את כל רואיהם. נודעת לכל הקפדתו היתרה בהידור קיום מצות ציצית.

כך גם כאשר חלתה בתו בגיל 4 קיבל על עצמו שלא לשוחח דברים בטלים בשבת קודש, ומני אז לאורך עשרות שנים עד השבת האחרונה לחייו הקפיד ביותר שלא לשוחח ולו מילה אחת של חולין בש"ק.

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א