אפליה דתית • בג"ץ דחה את העתירות ופסק: תפילות אסור – הפגנות מותר

בית המשפט העליון דחה הערב מספר עתירות שביקשו כי יינתן להם להתפלל בציבור בשטח פתוח מחוץ לבתי הכנסת, תוך שמירה על מרחק מתאים ובסייגים נוספים שייקבעו. את העתירה הגישו בין היתר יוסף שרגא הרשקפף, נתן נפתלי רוטנברג, אברהם מן, יוסף קויפמאן, חיים בצלאל, עו"ד ד"ר ניסן שריפי, הרב שלום סגל ועוד.

בפסק הדין מובאים תחילה טיעוני העותרים כי "יש להורות על ביטול החיקוקים בשל הפגיעה הבלתי מידתית בחופש הדת והפולחן. הם מפנים לכך שהגבלות שנקבעו לגבי יציאה למרחב הציבורי בהקשרים אחרים אינן מוחלטות, למשל לגבי הזכות להפגין וזכות הגישה לערכאות. כך מבקשים הם להורות גם בענייננו, ולאמץ הסדרים ברוח דומה שיאפשרו תפילה בציבור בסייגים שייקבעו".

נציגי המדינה טענו בדיון כי "לפי חקירות אפידמיולוגיות שביצע משרד הבריאות, כ-29% מההדבקות בישראל (נכון למועד שצוין שקדם להטלת המגבלות) התרחשו בבתי כנסת ובישיבות. לטעמם אין מקום לטענת ההפליה שבפי העותרים. אשר להפגנות צוין כי בצד העיקרון שאין למנוע באופן גורף מחאה בנסיבות חירום שבהן ננקטים צעדים חמורים, מדובר באירוע זמני שהיקפו זניח (בהשוואה לתפילות, הן בכמות המשתתפים הן בכמות המקומות), ונערך בבקרה משטרתית באופן המצמצם את הסיכוי להפרה של הנחיות משרד הבריאות".

עוד טענו כי "תפילות נערכות בהשתתפות כוללת של מאות אלפי אנשים, שלוש פעמים ביום, כאשר הסיכון נובע גם מהאינטראקציה בין אנשים הנוצרת בדרכם למקום התפילה וממנו בחזרה לבתיהם. בהיקפים כגון אלה, אכיפה אפקטיבית אינה מעשית ואינה אפשרית. בנסיבות אלו, כך המשיבים, המגבלה שנקבעה היא מחויבת המציאות כדי למנוע התפשטות המגפה ועונה על מבחני המידתיות שנקבעו בדין ובהלכה הפסוקה".

"אין מחלוקת על הפגיעה בחופש הדת והפולחן של העותרים", מודים השופטים, "שהיא היבט אחד של הפגיעה החריפה שנגרמת לאזרחי ותושבי מדינת ישראל כפועל יוצא של מכלול המגבלות עליהן עמדנו. בצד האמור, יש לזכור כי לא נפגעת זכות הפרט להתפלל שלא בציבור, ושגם בהיבט ההלכתי מוכרת המגבלה של "פיקוח נפש" הגוברת על המצווה של תפילה בציבור, שעליה עמדו גורמים הלכתיים ידועי שם, הן בעלי תפקיד ממלכתי (כמו הראשון לציון), הן מי שאינם נושאי משרה (כמו הרב קנייבסקי ואחרים)".

"מכל מקום, הפגיעה בחופש הדת והפולחן עומדת במבחני המשנה של המידתיות. אין צריך להכביר מלים על הקשר הרציונלי בין האמצעי לבין התכלית. האמצעי שפגיעתו קטנה יותר נבחן בשלבים קודמים ואף עוגן בתקנות שעת חירום בגלגולן הקודם. דא עקא, המתכונת הקודמת לא הגשימה את התכלית הנדרשת ולא היה בה כדי לתת מענה מספק להתפשטות התחלואה. אנו סבורים כי גם מבחינת מבחן המידתיות במובן הצר, על בסיס הנתונים שהוצגו לפנינו, הגם שקיימת פגיעה בחופש הדת וחופש הפולחן (לתקופה מוגבלת), זו נסוגה לפני הזכות לחיים, שההגנה עליה עומדת ביסוד המגבלות נושא העתירה", כתבו השופטים בפסק הדין.

השופטים מוספים כי, "גם הטענה להפליה בין המגבלות על חופש הדת לבין המגבלות שהוטלו על הזכות להפגין ועל זכות הגישה לערכאות, אין בה ממש נוכח ההבדלים הרלוונטיים הצריכים לעניין, שפורטו לעיל בטיעונם של המשיבים בהקשר זה, המקובל אף עלינו".

כאן עוברים השופטים לפסק שהעיתונאי יקי אדמקר מגדיר כ"הקטע הכי מעצבן מההחלטה לדחות את העתירה לבג"ץ לקיום תפילות במרחב פתוח בעוד הפגנות מתקיימות חופשי. השופטים: יש לכם תלונות על התנהלות המשטרה? תפנו אליה". וכך לשון פסק הדין: "כל שאמור במדיניות האכיפה של משטרת ישראל, שנגזרת, כפי שהובהר לנו מסדרי העדיפויות הנובעים מהצרכים בשטח, לא הונחה עילה להתערבותנו. כמובן שפתוחה הדרך לפני העותרים לפנות בבקשה לבירור קונקרטי אצל הרשויות המוסמכות במקרה פרטני בו הם סבורים המשטרה פועלת בניגוד לדין".

לסיום מחליטים השופטים כי "קודם לחתימת הדברים חשוב להדגיש כי אין להקל ראש בפגיעה הקשה שגורמות המגבלות המוטלות בתקופה הנוכחית בזכויות היסוד של הציבור בישראל, שלפנינו אך היבט אחד שלה. הנחתנו היא כי הערכות המצב השוטפות ממשיכות להתקיים על ידי הרשויות על יסוד הנתונים שמתקבלים מעת לעת וככל שיימצא כי אין הצדקה להטלת המגבלות, או שניתן למתנן, כך אכן ייעשה".

"בתפילה נוקטת המשטרה ביד תקיפה": מאות בהפגנה מסכנת חיים בתל אביב