הלכה א'
כתיב 'וכסית את צאתך כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך' וגו' 'והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר' וגו'. מכאן למדו רבותינו זכרונם לברכה, שבכל מקום אשר ה' אלוקינו מתהלך עמנו, דהיינו כשאנו עוסקים בדבר שבקדושה, כגון קריאת שמע, תפלה, תורה וכדומה, צריך להיות המחנה קדוש שלא תהא צואה מגולה שם, ושלא יראה דבר ערווה, כנגד פניו של אדם הקורא או מתפלל.
קרא עוד:
[postim]
ואפילו להרהר בדברי קדושה, במקום צואה או מי רגלים או כל דבר שהוא מסריח אסור, עד שיכסה אותה, כמו שנאמר 'וכסית את צאתך'. או שיטיל לתוך מי רגלים של פעם אחת, רביעית מים, לא נפקא מינה אם היו הם בכלי תחלה ונותן עליהם מים, ולא נפקא מינה היו המים בכלי תחלה, ואם היו מי הרגלים בעביט המיוחד להם לא מועיל מים, ולמי רגלים של שני פעמים, צריכים ב' רביעית מים וכן לעולם. ואפילו אם נבלעו מי הרגלים כל שיש שם עדיין קצת לחלוחית מהם, צריך לשפוך שם מים.
אם יש צואה על בשרו, אף על פי שמכוסה בבגדיו, אסור בדברי קדושה, שנאמר 'כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך', בעינן שיהיו כולם נקיים, ויש מקילים בזה, אבל הנכון להחמיר. ואם יש לו אפילו מעט צואה בפי הטבעת אף על פי שהיא מכוסה, לכולי עלמא לא מהני, מפני שבמקומה, זוהמתה מרובה.
הלכה ב'
צריכים ליזהר שבכל מקום שיש להסתפק שמא יש שם צואה או מי רגלים, לא יאמר שם שום דבר שבקדושה, עד שיבדוק את המקום. ואין להתפלל בבית, אם בעליה יש מקום מטונף.
תינוק שאחרים בימיו יכולים לאכול כזית מיני דגן אפילו על ידי תבשיל, בכדי שגדול אוכל שיעור פרס, מרחיקים מצואתו וממי רגליו. וטוב וישר, להרחיק גם מצואת קטן בן ח' ימים.
צואת אדם, אף על פי שאין לה ריח רע, וכן צואת חתול ונמיה וצואת תרנגול אדומי מרחיקים מהם. ושאר צואה של בהמה חיה ועוף מסתמא אינה מסרחת אין צריכים להרחיק מהן. אבל אם מסרחת, וכן נבלה המסרחת, וכל דבר המסריח מחמת עיפוש, וכן לול של תרנגולים, מרחיקים מהן, וכן מרחיקים ממים סרוחים. ומי משרה, ששורים בהן פשתן, או קנבוס סתמן מסריחים, וצריכים להרחיק מהן כמו מן הצואה.
צואה יבשה כל כך, שהיא נפרכת על ידי גלילה, הרי היא כעפר, והוא שלא יהא בה ריח רע, אבל אם נקרשת מחמת הקור, כיון שיכולה לחזור לקדמותה בזמן החום, עדיין שם צואה עליה. וצואה שנתכסה בשלג, השלג נקרא כיסוי.
כמה צריך להרחיק, היתה צואה מאחוריו, צריך להרחיק ממקום שכלה הריח, ד' אמות, ואפילו אם הוא אינו מריח, צריך להרחיק שיעור זה כאילו היה מריח. ואם הצואה אינה מסרחת, די אם מרחיק ממנה ד' אמות, ואם הצואה מלפניו, צריך להרחיק כמלא עינו. ואפילו בלילה צריך להרחיק כשיעור שהיה יכול לראותה ביום, ואם היא מן הצדדים, יש להחמיר כאלו היתה בפניו, ויטה את עצמו כדי שתהא לאחריו.
