עשור בדיוק חלף מאז ההשתלטות הישראלית על משט המרמרה שניסה "לפרוץ את המצור" על עזה. סוף האירוע ידוע: תמונות קשות של לוחמי שייטת מושלכים מהסיפון, שלושה לוחמים פצועים באורח קשה, חיילים "חטופים" בבטן האונייה למשך דקות ארוכות, ותשעה פעילי טרור שמצאו את מותם.
מעבר להשלכות על יחסיהן של ישראל וטורקיה, האירוע מלווה את לוחמי שייטת 13 שקיבלו את המשימה להשתלט על המרמרה ונתקלו באלימות קשה. הבוקר (ראשון) מתפרסם ב'ישראל היום' סיפוריהם של הלוחמים. אחד מהם היה רס"ר (מיל') נ', החייל השישי שגלש למרמרה. לדבריו, גם כעבור עשור הנושא עדיין רגיש עבור כמה מחבריו: "זה לא היה המשט הראשון שנדרשנו לעצור, וגם לא האחרון. הדבר החריג במשט הזה היה מספר מפליגים גדול מאוד".
רס"ר נ' מוסיף: "לפני המבצע ידענו שיש משתתפים רבים, אבל לא ידענו שמלבד הפעילים שעלו על סיפון האוניות באנטליה, עלו גם כ־60 פעילי טרור של ה־IHH באיסטנבול. במשטים שקדמו למרמרה פגשנו פעילי שלום, אבל לא מחבלים שקיבלו כסף כדי להרוג חיילי צה"ל".
רס"ר (מיל') נ', ששימש גם פרמדיק בכוח שחזר ואמר: "דווקא למרמרה אולי אפילו נערכנו קצת יותר. במקת"גים (מקרים ותגובות) דיברנו על תרחיש קיצון. אם לא היינו מדברים על זה, כנראה היינו יורדים לסיפון עם חולצות הוואי. באנו ממוגנים, עם אפודים ונשק חם, למרות שבתקשורת דווח שירדנו עם נשקי צבע".
רס"ר נ' ממש לא רצה לדבר על כך, אבל אחד מחבריו "נחטף" על ידי פעילי ה־IHH, ולקח ללוחמים זמן רב להבין זאת ולמצוא אותו והוא הבהיר: "אני רק יודע שאני פגשתי אותו אחרי 40 דקות וטיפלתי בו רפואית. מהרגע שהקרב הסתיים, חמש דקות אחרי שגלשנו למטה, ועד 06:00, במשך כשעה וחצי, טיפלתי בפצועים".
