מוקדם עדיין להסיק מסקנות מבשורת האיחוד שיצאה אתמול ממפלגת 'הליכוד ביתנו', קשה עדיין להעריך מה תהיה תוצאת האיחוד בטווח הקצר – כמה ירוויחו (אם בכלל) שתי המפלגות הללו בבחירות הקרובות, ואי אפשר לחזות כיצד יתנהלו להן שתי המפלגות לאורך הקדנציה הבאה. אך מה שברור הוא דבר אחד: האיחוד מחזק את שתי המפלגות, שכל אחד מהן היתה עשויה למצוא את עצמה מרוטת נוצות לאחר ספירת הקולות, והוא גורם להן להתעצם.
קרא עוד:
[postim]
האיחוד תורם, הוא מוסיף צבע ללחייהם של העומדים בראש המפלגה, של אנשי המטות והפעילים. האיחוד מזרים דם חדש לעורקים, הוא מטלטל את המערכת כולה ומהטילטול הזה נבנית וקורמת לה מערכת חדשה. עצם השינוי ובחינת המפה מחדש, מהווה תוספת כח שאי אפשר להתעלם ממנה.
ודווקא משום כך אנו אמורים להסיק את המסקנות שלנו מהצעד המדהים שעליו דיווח אמש רה"מ ושר החוץ. אפשר לבקר את המהלך כמה שרוצים, והוא יכול אמנם להצטייר כעוד מהלך פוליטי שנועד להבטיח את שרידותם של כל אחד מהאישים העומדים מאחוריו. אבל קשה שלא להעריך את אדריכלי המהלך הזה שהשכילו להניח בצד את חילוקי הדעות, את הפערים שכבר התרחבו והתקטבו לא פעם, להתעלם משיקולי אגו ואינטרסים, ולאחד כוחות בדרך אל כיבוש היעד הבא.
אז נכון שאין זו אחדות – ודאי שלא במובן הערכי שאנו נכספים לה – ומי שמדבר על התמזגות הרמונית יווכח עד מהרה שמדובר בסך הכל בשילוב ידיים שמוּנע משילוב של אינטרסים שבמקרה הצטלבו יחדיו בצומת אקראית. אבל אחרי הכל, וזה מה שאמור להיות השורה התחתונה מבחינתנו, הוא שגם אישים פוליטיים שהיו צהובים זה לזה במשך שנים, יכולים לאחד ידיים וכוחות, להתעלות, לגשר, להתאחד, ומהמהלך הזה הם יוצאים רק נשכרים.
המסר הזה אמור לחלחל גם אצלינו פנימה. אנו מתקרבים לשעת מבחן מכרעת, שהופכת להיות קריטית דווקא על רקע האיחוד מימין וההתמוססות הנגדית משמאל. לעת הזו מה שנחוץ הוא להתגבר על פערים ולשלב ידיים. אז נכון שישנם חילוקי דעות ואפילו פערים, אבל אחרי הכל ישנו מכנה משותף שמסוגל לגרום לנו להכיל גם את ההבדלים, יהיו מה שיהיו.
ומהאחדות (שנקווה כי אצלינו היא תהיה במלוא המובן של המילה), אין ספק שרק נרוויח.
