מי לא הכיר את "משה זוכמיר", ממשוגעי העיירה.
כל הילדים היו אוהבים להיות בחברתו, לצחוק מ""הגיגיו" המיוחדים ולשמוח מפעלוליו המפליאים.
גם משה מצידו נהנה מאד ממעמדו המיוחד, תמיד היה מוקף בחברה, שהיתה שוחרת לאמרי פיו ולמשחקיו המיוחדים. אלו היו הרגעים היפים בימיו האפלים שנגרמו כתוצאה מילדות קשה ועבר לא מזהיר, בלשון המעטה.
דבר אחד הפריע למשה: כשהגיע "איצ'ה דער משוגענער" לבית הכנסת, בו ברגע היה משה נכנס להלם קרב עד כדי שיתוק. וכל כך למה? כי איצ'ה היה גונב לו חלק גדול מההצגה. גם אחריו נהרו הילדים והאזינו לנאומיו בשקיקה, והיה נראה לו שהם אפילו נהנים יותר בחברתו של איצ'ה.
משה הרגיש שאיצ'ה דוחק את רגליו, הדבר הדיר שינה מעיניו ולא נתן לו מנוח. ימים ולילות חשב וטיכס עצות למגר את התופעה. זה התחיל בכך, שמשה ניסה לשכנע את הילדים שאיצ'ה בכלל לא מעניין, אבל הילדים דוקא לא הבינו על מה הוא שח…
כשראה שזה לא הולך, ניסה משה להראות להם כמה הוא צודק, ובכל פעם שאיצ'ה נכנס, החל להראות את כוחו מול איצ'ה, ולהוכיח להם כמה הוא הרבה יותר משכנע וצודק, אבל הילדים שדוקא נהנו מהצמד, בבחינת טובים השניים, הבינו שלצורך הענין דוקא עדיף ששניהם יפגשו יחד, ומשה היה אובד עצות.
עד אותו יום…
כשראה משה שהעסק מסתבך, החליט ועשה מעשה: הוא זימן את איצ'ה והסביר לו, שהם חייבים להסדיר את הענין. אחרת, שניהם יאבדו את תפקידם. ובכלל, מדוע שרק הילדים יתייחסו אליהם בכבוד. האם לא הגיע הזמן שגם המבוגרים, ואפילו יושבי המזרח יבינו שהם שוים?
בוא נתאגד יחד – הסביר משה לאיצ'ה, נחלק בינינו תפקידים, כשאני אופיע אתה לא תהיה לצידי, וכן להיפך, ובכלל, אביע דעה רק בעניינים מסויימים, בהם אני חזק, ואתה בעניינים בהם אתה מתמחה, וכך נעזור אחד לשני.
העיסקה אכן נרקמה ביניהם והוכיחה את עצמה כמשתלמת לשני הצדדים, ומאז השקט עבר לשרור בנחלתו של משה.
לאחר תקופה לא ארוכה, בהם הם רשמו לעצמם הצלחה, (כמובן שהילדים סבלו מעט מהעניין, וניסו לפרק את החבילה, אבל משה ואיצ'ה היו חזקים דיו כדי לעמוד על המשמר) החליטו השניים למסד את השותפות.
זה היה באישון ליל, כשהם פגשו את "גרונם" מהשכונה הסמוכה, יחד עם חברו הטוב "שמשון הגיבור", ולאחר כמה שעות של דיונים הבינו את הכוח והפוטנציאל הטמון בהם, הם החליטו: לא עוד! מהיום אנחנו מקימים "ועד", לנו גם תהיה דיעה בנעשה בביהמ"ד ומחוצה לו.
ואכן בבחירות הקרובות לגבאות ביהמ"ד הגישו משה ואיצ'ה מועמדות, הם אמנם לא נבחרו ברוב גדול, אבל חלק לא מבוטל מהציבור, שהבין שיכול להיות מעניין, כששני האישים יהיו חברים בוועד, בחרו בהם, וכך אפשר היה לראות בתקופה הקרובה את משה ואיצ'ה כחברים מן המנין בועד בבית המדרש, והתחיל להיות מעניין….
גרונם ושמשון העתיקו את ההצלחה לשכונתם, וגם שם נחלו נצחון ברור ומוחץ. כעת הם מתארגנים לקראת הבחירות האזוריות. יש להם גם שֵׁם לועד – "כת האבאלים".
רבני השכונות והגבאים כבר לא מזלזלים בכוחם, ומתחשבים בדעותיהם, וכנראה שהם יהיו אלו שיקבעו את גורל גבאי בתי הכנסת והעסקנים, בתהחשב בכך שיש להם הרבה זמן מיותר, מה שאין לאחרים, ומכיון שכך, אפילו הרוב המעושת שסולד מהם, אין לו את הכלים להתמודד אתם.
למי שעדיין לא הבין והפנים
ב"ה שהציבור החרדי גדל למימדים שלא שיערנו לפני דור ושתיים, כן ירבה וכן יוסיף. אותם משוגעים שהכרנו לפני דור, אלו שהיינו רצים אחריהם ברחוב בתור ילד, ונהנים ממעלליהם, גם גדלו ועשו פרי. הם אינם יותר משה זוכמיר ולא איצ'ה דער משוגענער. יש להם היום שמות: "כת השאלים" "כת הסיקריקים" "כת הנחנחים" ועוד היד נטויה.
איננו יודעים מי התחיל ומי נתן להם את העצה, אבל העובדה קיימת: יש "כת", והם מופיעים בצורה כזו או אחרת. בהתחלה זה היה מעניין מעט, נהנינו לראות אותם בכל מיני פוזות, הריקודים ברחובות דוקא הצחיקו, העיסוק בצניעות ויידישקייט עוררו אפילו התפעלות, אבל אט אט הם תפסו תאוצה, וכיום הם מאורגנים ומטילים חיתתם בכל פינה ועל כל צעד ושעל.
שלא במודע, גם אנו נותנים להם במה וכותרות, ומתייחסים אליהם ברצינות. אז חבר'ה, בואו לא ניסחף, כבודם של כל אלו במקומם מונח, ומקומם בפינת ביהמ"ד או בספסל ברחוב, ושם נשאיר אותם. ההתייחסות האובססיבית ל"כתות" והכותרות שהם מקבלים, לא פורפורציונליים. הם כבר מרגישים מכובדים ומאד בטוחים בעצמם, ולציבור הכללי ברחוב נראה כאילו והם משקפים את פני היהדות החרדית.
אז אנא התייחסו אליהם בהתאם. במילים אחרות: אל תתייחסו אליהם, ושלום על ישראל.
זה לא מצחיק – זה רציני – כת השאלים גורמת לנזקים איומים לילדות שנופלות לכת (אמא טאליבן) ,כת סיקריקים הפכה לפגע רע ואלים לכול מי שהם מתעסקים איתו ,וכת הנחנחים הפכה את רבי נחמן ותורתו לשוטה העיר…
וכולם שואלים איך החרדים סובלים אותם…
אני לא מבין מה רע בצניעות? האם יותר טוב הנשים עם הפאה וחצאית ברך?
אני לא מדבר על המשוגעות בתוכם שלא מקשיבות לרבותיהם והם אחוז קטן ביותר הרי בכל חוג וחוג יש משוגעים האם בשל כך צריך לפסול את כל החוג?
יש פה משהו הרבה יותר עמוק אלו שאין נשותיהם שמות שאל הם יהפכו לסוג ב
דהיינו לפחות מקפידות ומזה הם חוששים זו האמת ואנשים חיים בשקר.
בענין השאלה מה רע אם צניעות. הנה כל דור ודור משתנה כמו ששם אדם לא יחבוש על ראשו השטריימל של פעם אפי' שזה יש לו ענין יותר מהשטריימל של היום רק המצב משתנה וא"א להשאר כמו שהיה שאז זה יהיה יותר גרוע כך זה בצניעות אמת אסור לוותר על העקרונות שהם איסורי תורה או דרבנן אבל מה שהיה נוהגין כן אסור להתנהג כן, שאם נעשה את זה זה יגרום חורבן עולם וכמו שאנו רואים שהם כבר השתבשו שלא שולחים ילדים למוסודת וכן אין הולכין לרופא וכו' וכו' ודי למבין.
יותר ממה שכתבתי לכם כתב כאן רק בחרתי הקיצר
והנשים שלובשות פאה הרבה יותר טובות מאלה שלובשות מטפחת או כובע, יש כל כך הרבה פוסקים מכל החוגים, שהורו הוראה חד משמעית, שפאה זה הכיסוי הכי מהודר!
רשימה קצרה של רבנים שהעדיפו פאה:
החזון איש
הרב שלום משאש (הרב של ירושלים, ושל כל יהדות מרוקו)
הרב בן ציון אבא שאול (חלק גדול מהציבור הספרדי הולך לפי הפסקים שלו)
הרבי מליובאוויטש (מי לא מכיר איזה צדיק וקדוש הוא היה)
הרב חיים קניבסקי (לכו תראו איזה תור יש בקבלת הקהל שם)
הרב משה שטרנבוך (ראש אבות בתי הדין בעדה החרדית)
הרב מיכל יהודה ליפקוביץ (ראש ישיבת פוניבז', כל הליטאים הולכים לפי הנהגותיו)
הרב משה פיינשטיין (מגדולי הפוסקים)
הרב מרדכי גרוס (מי לא מכיר?)
ואפילו הצדיק מיבניאל, מוהרא"ש! ועוד פוסקי הלכה שאין לי כח להעתיק אפילו!
תוכלו לקרוא עוד, חפשו בגוגל פאה נכרית חב"דפדיה
אפשר גם לעיין כאן בספר (ספריית היברובוקס) ולקרוא עוד רבות בנושא זה (ויש שם הסכמות מעשרות רבנים מגדולי הדור שליט"א)
http://www.hebrewbooks.org/47238
הרי אמר הגאון רבי דן סגל "א ני שמעתי מפי מורי ורבי הג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, דיברתי איתו אז על כיסוי ראש, הוא אמר: "לפני חמשים שנה אם היתה באה אישה לירושלים עם פאה, היו סוקלים אותה באבנים. והוא אמר: פאה של אז אפילו עיוור היה רואה שזה פאה! זה היה "קש"! אבל היום – הוא אומר – אני לא יודע אם זה פאה או לא". והוא הוסיף: "אצלי זה מאוס מאוד! משל למה הדבר דומה: לאחד שאוכל בשר כשר ועושה כל ההשתדלות שיראה שזה טרף – הוא מכסה את השיער ועושה כל ההשתדלות שייראה שזה לא מכוסה. אבל אל מי נדבר." – אני אומר לכם דברים כלשונם!
שמעתי ממשפחת הגר"ד סגל שליט"א שדבריו באחת השיחות סולפו לגמרי והוצאו מהקשרם, וכי הוא מיצר על כך. הדברים הובאו גם בספר "ותשקט הארץ" של הרב יואל שילה שליט"א.
והעובדות שרואים בספרי הפוסקים, סותרים את האמור לעיל בשם הגר"ד סגל.
במשנה בשבת (דף סד.) נאמר, "יוצאה אשה בחוטי שיער, בין משלה ובין משל חברתה". ומכאן הביא הגר"א ראיה לדברי הרמ"א שהתיר פאה נכרית. וכן המג"א. וביאר מחצית השקל את דבריו: "ועיקר ראייתו מסיפא, דילדה לא תצא בשיער של זקנה", כלומר שהזקנה התקשטה בשערה הנאה של הילדה, ויצאה עמו לשוק (שבזה מדובר במשנה). ובגמ' שם: "בשלמא זקנה בשל ילדה, שבח הוא לה". ועוד שם, "כדי שלא תתגנה על בעלה". וברש"י שם: "כדי שלא תתגנה התירו לה קצת קישוטים הנאים". ובתשובות הגאונים שם: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן". ובתוס' רי"ד שם: "וגם בפאה נכרית שהיא תכשיט". ובפני יהושע שם: "דשבח הוא לה, ומקישוטים הנאים שבאשה הוי". וברש"י בסנהדרין (דף קיב.): "פאה נכרית. גדיל של שערות דעלמא שעושין לנוי".
והרמב"ם בפירוש המשניות כתב: "פאה נכרית. כמו מגבעת, ידבקו בו שיער נאה, והרבה… כדי שתתקשט בשיער". הרי לך שכתב "שיער נאה" ולא נראה כקש, והדגיש שהאשה מתקשטת בו. והשלטי הגבורים כתב: "אותן הצדקניות דקאמר התם היו מתקשטות בפאות ההם". ועוד כתב, "לא שנא שערות דידה לא שנא שערות חברתה". וכן הרמ"א העתיק דבריו אלה והוסיף: "אע"ג דעבדה לקישוט". ושיער חברתה הרי הוא שיער טבעי, ויכול להיות יותר יפה משיער האשה עצמה.
וכן העתיק הפרישה, "לא שנא אם עשויה משערותיה, או משיער חברתה". וכן כתב הבאר היטב שם, "והוא הדין אם חתכה שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה". והפמ"ג כתב, "עיין מגן אברהם, דפאה נכרית אפי' משערותיה התלושים אין הרהור". וכן העתיק אליה רבה את דברי הש"ג, "מותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, אפי' עשויה משערותיה". וכן כתב עטרת זקנים שם על דברי הרמ"א, "דוקא שערות הדבוקים לבשרה ממש, אבל בנחתכו אין בהם משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פריעת ראש".
וכן כתב המשנה ברורה, שהביא את פמ"ג וכתב "ומשמע מיניה שם דאפילו שיער של עצמה שנחתך ואח"כ חיברה לראשה ג"כ יש להקל". וכן העתיק כף החיים, "והוא הדין אם חתכה שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה". וכן כתב ערוך השולחן, "בין שהם עשויים משערה או משיער חברתה". וא"כ איך יתכן לומר שכל אותם המתירים לא התירו בפאות של ימינו, העשויות משיער טבעי, או נראות במראה טבעי, ואסרו בזה משום פריצות וכדומה?
יש להוסיף על כך את הציטוטים מדברי פוסקי ההלכה, המוכיחים כי בכל הדורות מראה הפאה היה כמראה של שיער טבעי ויפה, ושימש כתכשיט.
◄ כן הבין בדעת שלטי הגיבורים הגאון הספרדי רבי יעקב פארדו זצ"ל בספרו "אפי זוטרי" (על השו"ע אה"ע סי' כ"א ס"ק ט'), וזה לשונו: "הנה הר"ב החבי"ב [בעל כנסת הגדולה] באות ה' הביא לשון שלטי הגיבורים שכתב דדוקא שיער המחובר לגופה אסור, שע"י גילוי שערה מתגלה בשרה, והוי ליה מקומות המכוסים שבגופה. אבל שערות התלושים בפאה נכרית, אפי' תהיה עשויה משערותיה שרי, ואע"ג דקישוט הוא לה, הוי לה כשאר תכשיטין".
◄ וכן כתב הגאון רבי אהרן וירמש זצ"ל, רב ואב"ד בעיר מיץ, מתלמידיו הגדולים של בעל "שאגת אריה", בספרו "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל'): "וגם החוש מכחיש, דשיער אינו הרהור כגילוי שוק וקול זמר. והלא לא אסרו לקרות כנגד פנים יפות. אלא על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה, ואינו תימהון דוקא במחובר. וכמו בשיער אשה מונח לפניו, אינו כלום. וכמה דברים שלא נגלו טעמם… אלא טעמם ונימוקם עמם".
◄ וכן כתב הגאון רבי סיני שיפפער זצ"ל בשו"ת סתרי ומגיני (חלק ב' סי' מ"ד): "וגם לחוש אחשדא שיסברו הרואים שהיא שערות עצמה היא חומרא גדולה, דכיון שיודעים העולם שיכולין עתה (בשנת תרצ"ב – לפני שמונים שנה) לעשות הפאה נכרית יפה כל כך שתיראה כשערות עצמה, אמאי נחשוד אותה". ועוד כתב, "דהפאה נכרית נעשית עתה בהדרת היופי".
◄ וכן כתב הגאון רבי עובדיה הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ז' אה"ע סי' ט"ז): "בדין פאה נכרית לנשים נשואות, אם דינה כמו שיער ראשה שאסור לגלותה משום הרהור, דלפעמים היא יותר יפה משיער ראשה ומייפה אותה יותר, ואתי לידי הרהור, וכן משום מראית העין, דהרואה נדמה לו שהן שערותיה ממש… קים להו לרבנן שאין יצה"ר שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, היינו הדבר הדבוק בגוף הערוה עצמה, דאין שליטה להיצה"ר אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, לא בדבר שאין לו נפש חיונית, ולכן בנתלש מגוף האשה, דניטל ממנו נפש החיונית, הרי פקע ממנו אותה הערוה שהיתה עליו בזמן שהיה דבוק בגוף האשה, דהרי הוא כפגר מת שאין להיצה"ר שליטה בו".
◄ וכן כתב מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת תבואות שמש (אה"ע סי' קל"ז): "לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם. ואם באנו לזה, הלא כמה נשים יפיפיות שאפי' יכסו ראשן במטפחת ובצעיף, הלא רק מחמת רוב יופיין יש גירוי יצה"ר, האם נאסור עליהם לצאת לשוק או נאמר להם לכסות פניהם כגויים כדי שלא יביטו בהם אנשים. וגם ישנם היום הלובשים איזה כובעים או מטפחות על ראשן יוצאים מן הכלל ובוחרין בזה יותר משערותיהן ויש בזה גירוי יותר מהשיער, האם נאסור להם? גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואע"פ שמותרים ע"פ הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפין האשה מאד, האם נאסור להם? אלא ודאי כל מה שהוא מותר ע"פ הדין, בין אם תכסה בבגד, או בשיער, העיקר הוא שלא יהיה מגופה, הוי ליה מלבוש על ראשה, ואין לנו להיכנס אם הוא מיפה אותה או לא, דזהו ענין הגברים שחובתם שלא להביט, ואפי' תהיה מכוסה בכובע אין ראוי להביט".
◄ וכן כתב בתורת מנחם להגאון מליובאוויטש זצ"ל (חלק ג' עמ' קפ"ח): "פאה נכרית הוא ענין שנוגע לבנים ובני בנים, לפרנסה ובריאות, כדאיתא בזהר, שהדבר נוגע לבני חיי ומזוני… ובפרט בזמננו (תשי"ד), שאפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה, תתבונן האישה בעצמה מהי הסיבה האמיתית לכך שהיא אינה רוצה לחבוש פאה נכרית אלא מטפחת". וכן הביא בשמו בספר "כבודה בת מלך", שיש להעדיף פאה על מטפחת, אפי' אם הפאה יפה יותר מהשיער הטבעי של האשה, וביאר זאת בתשובה שהשיב לו וזה לשונו: "הרי זה (שיער עצמה) פריצות ע"י גופה, וזו (פאה נכרית) ע"י דבר זר (דלבוש הראש דומה ללבוש הרגל וכו')".
◄ וכן כתב הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל (קונטרס "המשביר", אוסף תשובות מכת"י דף מ'): "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית". וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".
◄ וכן כתב הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'): "ובענין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול. ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופיה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההיפך הוא האמת".
◄ וכן כתב הגאון רבי חיים דוב אלטוסקי שליט"א, בספר "חידושי בתרא" (על מסכת שבת סד:): "אין לדחות דשאני פאה נכרית דמתני', דלא היו מומחים כבזמנינו והיה ניכר שאין השיער שלה, מה שאין כן כשאין להכיר שאין השיער שלה יש להחמיר בכל הדינים כאילו שיער שלה מגולה, דזה אינו דהא רש"י והשלטי גיבורים הנ"ל פירשו שעושה כן כדי "שתיראה בעלת שיער", ואם יש להכיר דאין השיער שלה איך תיראה על ידה כ"בעלת" שיער, אלא על כרחך גם בזמנם היו מומחים ואע"פ כן מותר".
◄ וכן כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי' מ"ח): "ואין לבדות מלבנו לדמות האיסור הסתכלות שבאה"ע סי' כ"א למלבושי נשים. הלאו דלא תתורו נאמר בעיקר על הסתכלות באשת איש (דאין זנות אלא באשת איש), והרבה מיני הסתכלות אסרו משום הרהור הנלמד בעיקר מ"ונשמרתם", וגם בענינים אלו אין לערבב הפרשיות, ואין לדון משם מה שמותר ומה שאסור להתלבש. והרי מפורש אמרו שאסור להסתכל על בגדי צבעונין, ואפי' הכי לא אסרו לאשה ללכת בבגדי צבעונין בשוק (ורק באדום אסרו, דהצבע ניכר מאוד גם מרחוק), והוא הדין באם הבגד כמראה הבשר, וכמובן שיש עוד לחלק מבגדי צבעונין, אבל אין לדמות זה לבשר מגולה ממש. ודמות ראיה שהאיסור גורם ההרהור, והרי בתולות פנויות יש שסוברים בשיטת השו"ע באה"ע סי' כ"א שנוהגות שלא ללכת בפריעת ראש, ואפי' הכי פסק באו"ח סי' ע"ה שאין איסור לקרות ק"ש כנגדה, ובנכריות מסתפק המ"ב דמותר, משמע אפי' אם דרכן לכסות, ויתכן שזה יותר מדמות ראיה שהאיסור גורם ההרהור וכאמור. וברור שאשה שאין שערותיה יפות ומתביישת לצאת בלא מטפחת, דמכל מקום כנגד שערה הטבעי אסור לומר דבר שבקדושה, ובכלל איסור פריעה הוי, וכשמכסה ראשה במטפחת או בפאה, אף שמתייפה בזה מכל מקום מותר".
◄ וכן כתב הרה"ג ר' זאב שכטר שליט"א בקובץ אור ישראל (כ"א), וזה לשונו: "יש הטוענים שאין לדמות הפאה שלנו לפאה נכרית בדורות הקודמים שהתירום הפוסקים, משום שלא הצטיינו ביופיין כפאות שבזמנינו. והאמת היא שהפאה נכרית שהתירו הפוסקים היתה גם כן משיער טבעי של חברתה, ופשוט שהשיער הטבעי בדורות קודמים לא היה פחות יפה מהשיער הטבעי שבזמנינו. ונראה שהטוענים כן מתבססים על השוואות שהם ביצעו בין פאות של פעם להיום, ולא הבחינו שאת ההשוואה הם מבצעים בין פאה נכרית ישנה ומשומשת שלושים שנה או יותר לבין פאה נכרית חדשה של זמנינו, וסיבת השוני היא גיל הפאה ולא איכות היופי. והפוסקים שהתירו פאה נכרית לא חילקו, והתירו גם פאה נכרית חדשה. ויש שמבינים כי אין חילוק בין טבעי חדש מפעם להיום, אבל טוענים שהתסרוקות היום יותר דומות לשיער טבעי. אבל כבר מבואר בראשונים שהפאה נכרית היא לקישוט, וכי בדורות עברו לא ידעו לסרק הפאה שתיראה כמו קישוט, הלא כל זה מטרת הקישוט מאז ומעולם, וכי רק בדורנו יודעים לקשט ולסרק יפה. ובפרט שידוע כי בדורות שעברו היה להם טעם ליופי, ובדורנו נפוצים מאוד דברים שאין להם טעם וריח, וכל כמה חדשים יוצאת אופנה חדשה ומשונה".
◄ וכדבריו כתב בספר "לבושה של תורה" חלק א': "כדי לעשות הפאה נכרית כמראה טבעי, לא משתמשים בשום המצאה טכנולוגית חדשה, רק משתמשים בשערות אדם בלי להכניסם לחומרים חריפים (שהיו עושים כן כדי להכינה לצביעה) ואין צובעים אותם כלל (ומעיקרא עושים פאה משערות שצבעם כצבע שערות האשה), ואין לוקחים שערות מכמה נשים לצרפם יחד (אלא כולה מאשה אחת או לכל היותר משתי נשים), וכל השערות מחוברת להבד של הפאה נכרית כהדרך שהן גדלין בראש (ולא מהפכין השערות מלמטה למעלה) והצד שהיה סמוך להקודקוד הוא הצד שמחברים להבד וכו', ומחברים השערות להבד באופן שיצא מהבד באופן שדומה ככל האפשר ליציאת השערות מעור הראש, ומחמת כל הדברים הטבעיים השערות שומרות זוהרן וטבען ויפיין. ונוסף לזה התפירה המדוייקת והמצומצמת להיות מכוון לראש האשה, ע"י זה הפאה נכרית נראית טבעית לגמרי וכאילו היא שערות האשה ממש. ובשאר הפאות מעבדים השערות כדי לצובען לצבע אחיד, וכדי לאחד שערות שונות יחד, וכל פעולות אלו מפקיעים מהם המראה טבעי שלהם. ולפ"ז אין שום סיבה שלא היה אפשרי לעשות פאה נכרית משוכללת לגמרי גם בימי חז"ל".
◄ וכן הובא בירחון התורני "המאור" שיו"ל בארה"ב בחודש שבט תשי"ג, לפני כשישים שנה: "נתייסדו כאן הרבה בעלי מקצוע מאחינו בני ישראל, לעיבוד פאות נכריות בשביל בנות ישראל הכשרות. היהודים בעלי מקצוע הזה, הינם ברובם ג"כ מהגרים שבאו לכאן בשנים האחרונות והתעסקו במקצועם הזה גם באירופה, וכי על כן הינם מומחים בעיבוד הפאות הנכריות לכל פרטיו ודקדוקיו, בתכלית היופי והשלימות. ישנן בעלות מקצוע מומחיות מפורסמות כאלו, שמעבדות פאות נפלאות, שהרואה אותן לא יכיר בשום אופן שאלו הן פאות נכריות" (עמ' י"ט, מאמר "פאה נכרית ודת יהודית").
ורק חלק קטן מהפוסקים, כתבו שאם הפאה אינה ניכרת כלל, כלומר שגם המתבונן מקרוב לא יכול לזהות שזו פאה, יהיה אסור, וכן פסק הגר"ח קניבסקי שליט"א, כדלהלן.
◄ במענה לשאלה, וזה לשונה: "מה דינן של פאות שאינן ארוכות מאוד או פרועות, אך עשויות משיער טבעי ומראה טבעי להן. האם מותר לנשים נשואות ללובשן?" ענה הרב בזה הלשון: "אם זה נראה ממש כשערה, ואי אפשר להבחין, יש להחמיר".
◄ ובמענה לשאלה, וזה לשונה: "רוב ככל הפאות ניתן להבחין אם היא פאה או שיער עצמה, ע"י כמה סימנים: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת, ובפרט שרוב הרווקות הולכות בשיער אסוף כתקנון בתי הספר והסמינרים. ד. המתבונן יכול לראות שאין שרשי השיער יוצאים מהראש. האם גם בפאות אלו היתה כוונת כת"ר שיש להחמיר?" ענה הרב בזה הלשון: "אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל".
מאוד מגוחך לקחת את שיטת הפוסקים האוסרים, שאסרו פאה בדיוק מסיבה זו, שהפאה אינה ניכרת כלל, ולכן היה איסור לשיטתם של מראית העין, ולהלביש זאת על הפוסקים המתירים… הלא זה בדיוק מה שכתבו האוסרים!
◄ מהר"י קצנלנבוגן, ראשון האוסרים: "ושלא יתקשטו בפאה נכרית, כי שיער באשה ערוה ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם" (ספר י"ב דרשות).
◄ תשובה מאהבה: "בזה נראין הן… כאילו יוצאות בשערות ראשן פריע פרעות בלי כיסוי כלל".
◄ ישועות יעקב: "וכיון שאינו ניכר (!) אם הוא משיער גופה או משיער נכרית".
◄ תפארת ישראל: "וקשה לי הרי אסור משום מראית עין, דמחזי כפרועת ראש".
◄ תורת שבת: "וכן הוא אצל פאה נכרית דנשי דידן, שאין אדם יכול להבחין (!) אם בשיער עצמה או בפאה נכרית היא מתקשטת".
◄ ר' שלמה קלוגר: "בזה הזמן הרבה פרוצות שהולכות בכוונה בשיער שלהן, א"כ אף ההולכות בפאה נכרית מה מהני זה, הרי הרואה לא יידע (!) ויסבור דשלה הוא".
◄ ובספרו קנאת סופרים: "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת".
◄ שו"ת חסד לאברהם (לפני מאתיים שנה): "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות… שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".
◄ ברכת שלמה (דף ח', נדפס בתרפ"ח): "התחילו עתה ללכת בפאות העשוייין משערות קצרות תלויים באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראה ממש כהולכת בגילוי שיער"…
הכיצד אפשר לומר שבזמן ההוא היו פאות קש, שהרואה היה מבחין בכך ממרחק של מאה מטר?