בפרשתנו אנו לומדים על פטריתם של הורי האומה הישראלית, הלא הם אברהם אבינו ושרה אמנו ע"ה, בתחילת הפרשה אנו למדים על פטירת שרה אמנו, ועל הספדו של אברהם ומעמד הלוויתה, ולקראת סוף הפרשה אנו לומדים על פטירתו והלוויתו של אבי האומה אברהם אבינו עליו השלום.
קרא עוד:
[postim]
מוסר השכל מפטירת שרה אמנו
בסיפור פטירתה של שרה אמנו אנו עדים לשני אנקדוטות אשר כל אחת ואחת מהם מהוות ספר מוסר שלם לדורנו אנו, המסר הראשון אנו רואים במדרש על הפסוק 'ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה' המדרש תוהה מהיכן בא אברהם שהתורה מלמדתנו 'ויבוא', אלא אומר המדרש אברהם בא מהר המוריה, ואפשר לבאר את כוונת המדרש, שבהספדו של אברהם אבינו עליו השלום על נוות ביתו שרה אמנו, הוא בא לדבר מעקידת יצחק, הוא לא בא לדבר על כל אשר היא עשתה ופעלה במשך מאה ועשרים שנות חייה, הגדושים ומלאים מצוות מעשי צדקה וחסד קירוב נשמות לתחת כנפי השכינה צניעות מופלגת ואמונה גדולה בהשם יתברך, בכל זה לא התמקד אברהם אבינו בנשיאת ההספד, אברהם אבינו התמקד במעשה עקידת יצחק, אברהם אבינו התמקד ברצונו והסכמתו המלאה והברורה של יצחק אבינו, בנו, לילך ולפשוט צווארו לסכין השחיטה, את החינוך הזה ששרה אמנו הקנתה לו, על אמונה וציות מוחלט לכל הוראות ומאמרי הקדוש ברוך הוא, בזה אברהם אבינו בחר להתמקד, בחינוך הטהור אשר הנחילה לבנה יצחק, אשר הנחילה לנו שנחנך בדרך זו את צאצאינו וצאצאינו את צאצאיהם עד סוף כל הימים.
עוד מוסר השכל אנו יכולים ליקח לעצמנו מהמשך הפסוק 'ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה' כאשר אות כ' של לבכותה היא כ' זעירא, כ' מוקטנת, והסיבה לכך אומרים המפרשים, שהרי רש"י הק' מבאר את לשון התורה הקדשוה במספר שני חיי שרה, 'מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים', תוך התמקדות אמאי על כל מספר כתוב שנה, ואומר רש"י הק' שהיא 'בת ק' כבת כ' בלא חטא וכבת כ' כבת ז' ליופי', אם כן אנו למדים ממספר העשרים של חייה, הן על צדקותה והן על יופיה, ועל כן התורה הקטינה את אות כ' ללמדנו שאין אנו צריכים להסתכל על כל מספר העשרים על הצדקות ועל היופי, אלא רק על הצדקות, 'שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל'.
פטירת אברהם אבינו עליו השלום
'ואברהם זקן בא בימים' במילים אלו פותחת התורה הקדושה את פרק סיום חייו כאן בעולם העשייה של אבי האומה אברהם אבינו עליו השלום, 'בא בימים' כל המפרשים מבארים את פשר ההגדרה התורנית של 'בא בימים', התואר שנותנים לאברהם אבינו לעת פטירתו, 'בא בימים' שהוא בא עם כל הימים לא היה אצלו מושג של יום שאבד, של יום שלא נעשו בו אך ורק מצוות ומעשים טובים, אלא כל ימיו בקדושה בטהרה ובעודת ה' יתברך, ועם כל ימי חייו מלאים שלמים ומתוקנים הוא נפנה לצאת מן העולם החומרני והגשמי אשר בו אנו חיים.
המשך הפסוק אומר 'וה' ברך את אברהם בכל' מבאר הקדושת לוי זיע"א שכאשר צדיק אמיתי מתפלל, אין הוא מתפלל על עצמו בלבד אלא הוא מאגד בתפילותיו ובמעשיו הטובים את כל כלל ישראל, וכאשר הקדוש ברוך הוא רוצה להעניק טוב לצדיק הרי הוא מעניק טוב לכל כלל ישראל שהרי עליהם התפלל הצדיק לתת להם את כל הטוב אשר הם חפצים וזקוקים, וזה מרמזת לנו התורה הקדושה במאמר 'וה' ברך את אברהם בכל', ה' ברכו לאחר שכל כלל ישראל אשר עליהם הוא התפלל קיבלו את כל הטוב, אזי אז 'וה' ברך את אברהם' על ידי זה שחסדו וטובו כבר 'בכל' בכל כלל ישראל.
שבת שלום
ע"פ
הדרש והעיון, בכורי אביב, קדושת לוי,
