ממתק לשבת פרשת וישב וחג החנוכה תשפ"א
לפני כמה שנים קיבלתי טלפון מיהודי מכפר חב"ד, הוא אומר לי "הבן שלי יוסי יגיע אליך בימים הקרובים, הוא לא נראה כמו ילד שגדל בכפר חב"ד ואני לא יודע אם הוא בכלל שומר משהו, אני מבקש שתעזור לו בכל מה שהוא צריך, תן לו לאכול כמה שהוא רק רוצה, אם אתה יכול תן לו מקום לישון אצליך ואני אשלם על הכל, רק תגיד לו שאבא שלו מסר לו דש ואמר לך לעזור לו במה שהוא צריך" אחרי יומיים הבחור הגיע ובאמת היה נראה בדיוק כפי שאביו תיאר, אירחתי אותו בביתי לשבועיים ונתתי לו כל מה שהיה צריך כפי שאביו ביקש,
עברו כמה שנים הייתי בניו יורק נכנסתי לבית מדרשו של הרבי 770 ואני רואה את הבחור יושב ולומד שם עם חברותא ונראה ממש חבדניק, חיבקתי אותו ואמרתי לו יוסי, מה קרה? והוא עונה לי "לא יכולתי לעוד מול האהבה של אבא שלי, לכל מקום שהגעתי הוא הגיע יום לפני ודאג לי כל הזמן, כשחזרתי לארץ קיויתי שאבא יכעס עלי אבל במקום זאת הוא חיבק אותי ולא אמר לי מילה, לא יכולתי להמשיך לצער אבא שכל כך אוהב אותי ולכן חזרתי ללמוד ואני מאושר.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על אשת פוטיפר שמנסה לפתות את יוסף לדבר עבירה וכשהכתוב אומר "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" מביא רש"י דעה שאומרת שיוסף הגיע כדי לחטוא אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו ולכן הצליח להימנע מהחטא וכפי שכתוב "וימאן", הוא לא הסכים לחטוא.
מה גרם ליוסף להיזכר באביו ומה נתן לו באמת את הכוח להצליח להישמר מהחטא במקום כל כך רוק ונידח?
בתחילת הפרשה כאשר הודיעו ליעקב ש"טרוף טורף יוסף" כתוב "ויקמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם" בניו ובנותיו של יעקב באים אליו ואומרים לו מה אתה מתאבל על יוסף כל כך הרבה תסתכל מסביבך ותראה שב"ה יש לך משפחה גדולה וכולם בריאים ושלמים והולכים בדרכי השם, ויעקב ממאן להתנחם ואומר להם מבחינתי כל ילד הוא עולם ואני בשום אופן לא מוותר על יוסף.
בשתי הפסוקים התורה משתמשת במילה "וימאן" יעקב שממאן להתנחם על יוסף הוא זה שנותן ליוסף את הכוח למאן לחטא ולשמור על עצמו, זוהי הדמות של אביו שנראתה לפניו, הידיעה שאבא אוהב אותי ודואג לי בכל מצב ולכן אני לא יכול לאכזב אותו.
זה בדיוק מה שראינו כעם בחג החנוכה, עם ישראל מעטים וחלשים מנצחים בנס את הרבים והחזקים וזה מה שנותן להם את הכוח והרצון להדליק בשמן הטהור בבית המקדש למרות שכשאין שמן טהור אפשר להדליק בציבור גם בטמא מכיוון שכשראו את האהבה של הקב"ה שסייעה להם לנצח באופן נסי הם התעוררו ורצו לעשות את המצווה בצורה המהודרת ביותר ולכן חיפשו שמן טהור ואכן שוב ראו את אהבת השם שמצאו את הכד הקטן ושהוא הספיק לשמונה ימים.
כולנו מכירים אנשים מסביבנו שלא תמיד הולכים בתלם ולפעמים האינסטינקט הוא להוכיח ולבקר אבל האמת שהדרך הטובה ביותר לגרום לאדם לעשות טוב ולעזוב את הרע היא על ידי חיבוק ואהבה, על ידי שירגיש שאוהבים אותו ללא תנאי יתעורר כד השמן החבוי בתוכו והוא יגלה שהניצוץ הזה יכול להאיר הרבה יותר ממה שחשב לפני כן.
יהי רצון שנזכה לעורר אצל כולנו את הניצוץ החבוי, וכל הניצוצות ביחד יהפכו לאור גדול אור שיביא לנו גאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
שבת שלום וחנוכה שמח
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד
